הטוקבק של א': "אני קם מהכורסה, יותר אין קוטג'"

"כל שיחה שלי עם קולגות לעבודה, לקוחות או ספקים מתחילה בקוטג'. כולם עוברים אצלי את מסכת ההסברים מדוע חשוב שיצטרפו למחאה" ■ "בי נשבעתי, ב-1 ביולי אני מתייצב בסניף השופרסל הקרוב לביתי, סמוך לקוטג', ומונע במתינות מאנשים לקנות הזהב הלבן"

מרד הקוטג', שתחילתו בטוקבקיסטים באתר "גלובס", הציף את האתר באלפי טוקבקים שעניין מחאת המחירים וההתארגנות הציבורית להחרים את המוצר הלבנבן מתוצרת שטראוס, תנובה וטרה.

אחד הטוקבקים שמשכו את עינינו היום (ה') היה של א', שמתאר את עצמו "בדיוק כמו רובכם, בשנות ה-40, עובד כיועץ עצמאי, נשוי ואב לארבעה, מתגורר (בשכירות) במושב בשרון ומשתדל לחיות".

א' כותב: "אני חייב להודות, זה לא קל. אני רוכב על אופנוע ומשלם ביטוח חובה רצחני (ולא, לא יצאתי להפגין), משלם מחיר מטורף על דלק, משלם מסים (אני לא עובד ב'שחור'), ומצליח איכשהו לגמור את החודש. תמיד במינוס.

"במסגרת העבודה מדי פעם בפעם נוסע לכמה ימים לחו"ל ותמיד גונב לי כמה שעות בחנויות אלקטרוניקה ומזון, ותמיד מקלל בלב פנימה כמה אנחנו פראיירים על המחירים שאנו משלמים בארץ.

"בפעם האחרונה בלונדון נכנסתי אפילו לסופר וקניתי גבינה צהובה, לא הבנתי למה כל-כך זול. היום אני יודע. כשהתחילו בסדרת הכתבות על המחירים שאנחנו משלמים על מוצרי המזון (כן, כן, גם הקוטג') החלטתי שדי לי. אני מפסיק לצקצק וקם מהכורסה. יותר אין קוטג'.

"וההחלטה הכי חשובה, אני מתחיל לעבוד. כל שיחה שלי עם קולגות לעבודה, לקוחות או ספקים מתחילה בקוטג'. כולם עוברים אצלי את מסכת ההסברים מדוע חשוב שיצטרפו למחאה. בי נשבעתי, ב-1 ביולי אני מתייצב בסניף השופרסל הקרוב לביתי, סמוך לקוטג' ומונע במתינות מאנשים לקנות את הזהב הלבן. אנחנו מתחילים בקוטג' ונוכיח כי אנו מסוגלים למחאה צרכנית. מתחילים בקוטג' ומתקדמים הלאה. לא עוד פראייר.

"נ.ב. גברת כהן, את, כן את, לא זאת מחדרה, אלא זהבית מפתח-תקווה. את שלא הגעת מבית עשיר, שהוריך עלו מעיראק וגרו במעברה. לעולם אל תשכחי מאין באת. חורה לי מאוד התנהגותך, והשלב הבא של החרם הצרכני באם תמשיכי בעושק הצרכנים יהיה פסגות. אני מבטיח להוביל את הסטת הכספים מפסגות. יש יופי של בתי השקעות אחרים, ובדרך נקבל גם הנחה על דמי הניהול שאת גובה".