תנו למנחם בן לכתוב מה שבא לו

לא אותו צריך לפטר בגלל הדברים שפורסמו. מי שצריכים היו ללכת הביתה, הם העורכים

את הפנים האמיתיות של מנחם בן כולנו מכירים. לא היינו זקוקים לתוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10 כדי להתוודע לדעותיו, לעובדה שהוא כנראה מתעב הומואים, מכחיש את קיומה של מחלת האיידס, שעד לפני כמה ימים דבריו היו בבחינת מופע קרקס של תימהוני ולא הזיזו לאף אחד.

פתאום משהו קרה. הראיון המופרך של בן בשידור, שהורחב אחר-כך בטורו האישי במגזין "רייטינג", בדבר חקיקת חוק נגד הומוסקסואליות והכנסתו לכלא כל מי שייחשד כהומוסקסואל, קיבל עוצמה של עצומת פייסבוק וגרר אחריו את פיטוריו מ"רייטינג".

הכי קל לדפוק את הש.ג. הרבה פחות נוח לגעת במפקד שלו. לא את בן צריך היה לפטר. אם מישהו צריך היה ללכת הביתה, זה העורך שלו.

גם בעיתונות יש גבולות גזרה לכל אחריות. הכתב כותב את החומרים, ועל העורך מוטלת האחריות לקרוא את הדברים ולהחליט אם הם ראויים לדפוס. בדיוק כמו הטור שאתם קוראים עכשיו. אם העורכת לא הייתה מוצאת לנכון לפרסם אותו, הוא היה נשאר תקוע בין המסמכים במחשב שלי.

עורכים אמורים למנוע פרסום מאמרים שהעובדות שבהן שגויות, לא אומתו עד הסוף, מוציאות לשון הרע או פוגעות בצנעת הפרט, כאלה שבגינן עלול כלי התקשורת להסתכן בתביעה. זה תפקידם, ועל אחריות זו משלמים להם את שכרם.

תכנים בוטים, מרגיזים, לא שגרתיים, כאלה שיכולים להוציא את הקורא משיווי-משקל ולגרום לו לחשוב על הנושא הנדון, מתפרסמים בכל יום. הדעות של בן בהחלט בוטות וממש לא פוליטיקלי קורקט, אבל אין בהם רבב של הסתה, ובטח לא עילה לתבוע אותו או את העיתון.

הצעתו של בן לחוקק חוק נגד הומוסקסואליות אינה הסתה על-פי דין. הוא לא קרא להרוג אף אחד, או לענות אף אחד ואפילו לא לנדות. הוא, לכאורה, מציע לקדם את ענייניו רק באמצעות הכלי הדמוקרטי המקובל - חקיקת חוקים.

מה סיכויי הקידום של חוק כזה? ספק אם היה זוכה לתמיכת יותר מ-2-3 חברי כנסת, אם בכלל, ועדיין, זה מהלך הנתון לגמרי במסגרת כללי הדמוקרטיה וערכיה. זאת להבדיל מהרב ליאור, שתמך בהוצאת ספר שקורא להרג גויים. זו הסתה לכאורה, וכחשוד בעבירת ההסתה נעצר ליאור, לאחר שלא התייצב מרצונו בתחנת המשטרה כפי שהתבקש.

את בן לא יעצרו. הדעות שלו אולי אפלות ופרימיטיביות לדעת אנשים רבים, ואני ביניהם, אבל זכותו לומר את מה שהוא חושב, גם אם זה מרגיז. גם אם זה מרגיז מאוד. זה מחיר חופש הביטוי, שכל מבקרי בן יסכימו שחייבים לשמור עליו.

אחרת נגיע למצב שבו אסור יהיה להגיד דברים רעים על אנשי עסקים וראשי ממשלות, ומשם זה עלול בקלות לגלוש לאיסור ביקורת על רבנים. בטוח ששונאיו הגדולים של מנחם בן לא רוצים להגיע לשם.

תנו למנחם בן לכתוב מה שבא לו. כל עוד הוא לא מסית, מוציא דיבה או פוגע בפרטיות - הוא רק מלעיג את עצמו ויורה לעצמו ברגל.