המצרים מפרים הסכם השלום - ומחירי החשמל בדרך לזינוק

תעריפי החשמל עשויים לזנק ב-20%, כך הזהיר יו"ר רשות החשמל, אמנון שפירה, במכתב ששיגר לשרי האוצר והתשתיות בשבוע שעבר.

ברשות החשמל הפנו משום מה את האצבע המאשימה לכיוונו של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, שאוסר על חברת החשמל לזהם את האוויר בדלק זול ותורם בכך בעקיפין לעליית מחירי החשמל. ארדן לא נשאר חייב ותקף את התנהלות רשות החשמל.

שפירה חוגג בינתיים בתקשורת ומגלה שטרם החליט אם יעלה את תעריפי החשמל מיד ובאופן זמני או שיחכה עוד קצת. הבעיה, מסביר שפירה, היא שחברת החשמל, יריבתו הוותיקה, עדיין לא הבינה את המסר ולכן אולי נחטוף עכשיו העלאה קטנה כדי ללמד לקח את עובדי החברה. שפירה רק שוכח לספר שהוא עם רגל וחצי מחוץ לתפקיד ולמעשה היה אמור לפרוש כבר השבוע, אלמלא התעכבה ועדת האיתור שאמורה למצוא לו מחליף. לשפירה יש יכולת לקבוע את מועד העלאת המחיר אבל יכולתו לקבוע את שיעורה מוגבלת. האם סביר להשאיר החלטה כה משמעותית למשק בידיו של פקיד ממורמר ערב סיום תפקידו?

את הסיבה המרכזית להתייקרות מחיר החשמל בוחר שפירה להצניע. רק מי שיחפש בזכוכית מגדלת ימצא אותה, טמונה אי שם בירכתי המכתב ששלח. שפירה מגלה שם סוד קטן: המצרים מזרימים לנו רק 20% עד 30% מהכמות שהם מחויבים להזרים על פי ההסכמים עם חברת החשמל ולקוחותיהם הפרטיים.

הציבור התבשר לפני חודש שמצרים חידשה את אספקת הגז לישראל, אבל את העובדה שהם מזרימים מאז רק זרזיפים של גז - במטרה ברורה ללחוץ על ממשלת ישראל להעלות את המחיר שמשלמת להם חברת החשמל - בחרו לא לגלות. למה?

המצרים מצפצפים על הסכם השלום

כשהחל המשבר עם מצרים, לפני חצי שנה, התנסחו דוברי הממשלה בטון אחר לגמרי. "אין מה לדאוג", הבטיחו באוצר, "המצרים לא יעזו לשחק איתנו משחקים. אל"ף, כי כל הפרה של הסכם הגז תיחשב להפרת הסכם השלום ותביא להתערבות מיידית של ארה"ב. בי"ת, כי מצרים זקוקה נואשות להכנסות במטבע זר וישראל כבר משלמת את המחיר הגבוה ביותר עבור הגז, וגימ"ל כי כל ההכרזות על הפסקת הזרמת הגז לישראל נועדו רק לצרכים פוליטיים פנימיים".

חצי שנה אחר כך, מתברר שהטיעונים המשכנעים האלה עושים רושם רק בישראל. המצרים מצפצפים על הסכם השלום, מפרים ברגל גסה - ולא בפעם הראשונה - הסכם חתום עם חברת החשמל ואינם מתביישים כלל לכופף את ידה של ממשלת ישראל כדי שתחתום על העלאה דרמטית במחיר הגז.

כל הדרמה הזו מתרחשת מאחורי הקלעים, מבלי שהציבור בישראל ידע או ידווח על כך. אף אחד לא מספר לנו מה מתכוונת ישראל לעשות בעניין, אם בכלל. האם, למשל, נערכת ישראל לתבוע ממצרים פיצויים על הנזק הכבד שתגרום למשק - כפי שהייתה עושה בכל מקרה של ספק ישראלי שהיה מתנהג כך? אל תבנו על זה. הפעם מדובר בכוח עליון מסבירים בממשלה.

בממשלתו של נתניהו יש לא מעט הנושאים בגאון את דגל כבודה הלאומי של המדינה. אבל עכשיו, כשהכבוד הזה נרמס, הם ממלאים את פיהם מים. אירונית במיוחד שתיקתו של שר האוצר, האיש שבנה קריירה פוליטית על התקפות מושחזות נגד השלטון המצרי של מובארק. בשנים שבהן כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת נהג שטייניץ לזעוק ולהתריע מעל כל במה בכל פעם שהיה נדמה לו שמצרים מפרה את הסכם השלום עם ישראל.

כך, למשל, היה כשישראל סיכמה עם מצרים על הצבת שוטרים מצריים לאורך ציר פילדפי על גבול מצרים-רצועת עזה. גם כשגרם בהתקפותיו מבוכה קשה לראש הממשלה דאז אריאל שרון, שטייניץ לא נרתע, משום שפעל, כמובן, בשם האינטרס הממלכתי, ללא קשר לאינטרסים פוליטיים או אישיים. אנחנו רק שואלים מה השתנה הפעם? האם השלטון במצרים הפך ידידותי יותר מאז נפילת מובארק? האם הפרת הסכם השלום הנוכחית פחות בוטה ופחות הרסנית מהפרות העבר? או שהסיבה היחידה לשתיקתו של שטייניץ קשורה לכך שפטרונו הפוליטי יושב היום על כיסאו של ראש הממשלה.

 הגז הזול