נדיר מאוד לראות נחישות כה גדולה של עיר או מדינה לארח משחקים אולימפיים, אחרי שפעם אחר פעם היא סופגת דחייה מידי הוועד האולימפי. מילא הבושה שבדחייה או המאמץ להעמיד בכל פעם מחדש את ההצעה (bid) לפי כל הקריטריונים המחמירים, לאלו מצטרפים גם עשרות מיליוני דולרים שנשפכים על ניסיונות שכנוע ופרזנטציות, וכישלון פוליטי לאנשי הספורט והממשל שייזכרו כמי שלא הצליחו במשימתם הלאומית.
אבל אם ערכי התנועה האולימפית מעודדים ספורטאים ובני המשפחה האולימפית להציג נחישות והתמדה, הרי שלפי ערכים אלו פיונגצ'אנג וממשלת דרום קוריאה יזכו מחר (ד') בזכות לארח את משחקי החורף האולימפיים ב-2018. מול פיונגצ'אנג, שמתמודדת בפעם השלישית ברציפות על האירוח (הפסידה ב-2003 לוונקובר וב-2007 לסוצ'י) תעמוד מינכן, וגם העיר אנסי הצרפתית, שנמצאת למרגלות המון בלאן, שסיכוייה כמעט ואינם קיימים.
הבחירה בין מתמודדת אסייאתית קטנה לבין הקלאסיקה הברורה של קיום משחקים בעיר אירופית מרכזית, תציג שוב את הדילמה העיקרית של ארגוני הספורט הגדולים בעולם: האם ללכת לכיוון השווקים המתפתחים, כפי שעשתה גם פיפ"א לא מכבר בבחירה בקטאר לאירוח מונדיאל 2022, או ללכת על המובן מאליו על-פי סדרי העולם הישן.
השוני בהצעות שבין פיונגצ'אנג למינכן גדול כמו המרחק בין אירופה למזרח אסיה. פיונגצ'אנג, העיר המרכזת את פעילות ספורט החורף של דרום קוריאה, רואה באירוח המשחקים הזדמנות חד-פעמית להפוך למרכז תיירותי אדיר במזרח אסיה. העיר, שמונה כ-50 אלף תושבים בלבד, רוצה להפוך לאחת האטרקציות של דרום קוריאה ובכך להרחיב את פעילות ספורט החורף במדינה שב-20 השנים האחרונות זוכה בקביעות במדליות במשחקי החורף.
גם העובדה שבהצעת המכרז הנוכחית מתבססים הקוריאנים על שיעור תמיכה נמוך יותר מהוועד האולימפי הבינלאומי (זכויות שידור וחסויות גלובליות) ביחס למכרז הקודם - 33.5% בהשוואה ל-39%, מראה על בשלות תקציבית ועל יכולת לגייס כספים ממקורות נוספים. פיונגצ'אנג העמידה תקציב יוצא דופן של 1.531 מיליארד דולר, ובנוסף התחייבה ממשלת קוריאה להשקיע עוד 6.3 מיליארד דולר בתשתיות, בעיקר קו רכבת מהיר בין סיאול לאתרי התחרויות (3.4 מיליארד דולר) שיקצר את משך הנסיעה לבאים בשערי המדינה.
כדי לפזר כל ספק קל שיעלה בפני הוועד האולימפי הבינלאומי, ראשי הצעת המכרז של פיונגצ'אנג הוכיחו בארבע השנים שבין הצעת המכרז הקודמת לנוכחית שהם פעלו ולא רק שינו אומדנים על נייר: כ-30 אלף חדרי מלון התווספו בפועל באזור העיר והאתרים שבהם אמורות להתקיים התחרויות, נתון שמפחית את גורמי הסיכון בבחירה. מה יעשו עם אותם חדרים במקרה של מפח נפש נוסף? שאלה מעניינת.
מה אם כן יכול להפיל את פיונגצ'אנג גם הפעם? החישובים הפוליטיים. בוועד האולימפי יודעים היטב שבחירה בעיר הדרום-קוריאנית תפחית את הסיכוי של האזור האסייאתי לארח משחקי קיץ עד 2024 חורף עד 2026, וזאת למרות השאיפות של טוקיו (2020) ושל הוועד האולימפי של סין (משחקי חורף עתידיים) לארח האירוע.
אולימפיאדת החורף 2018 - המועמדות לאירוח
***
ההיסטוריה של גרמניה כמארחת של משחקים אולימפיים הוא קטסטרופלי. ברלין נבחרה לארח את משחקי 1916, שבוטלו בגלל מלחמת העולם הראשונה; גארמיש פרטנקירשן וברלין אירחו את משחקי החורף והקיץ של 1936 תוך ניצול האירועים להאדרת המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית; ואת אירועי ה-5 בספטמבר 1972 אף אחד לא ישכח, והם כתם שלא דהה עד היום. עם המטען הזה צריכים להתמודד 108 הבוחרים, בקיזוז חברי הוועד האולימפי של המדינות המתמודדות, ביום רביעי בדרבן שבדרום אפריקה.
הצעת המכרז של מינכן היא מנצחת בכל קנה מידה: העיר אינה צריכה להקים אף מתקן חדש, והיא מבססת את הפעילות על שני מתחמים עיקריים (מתוך שלושה): הכפר האולימפי במינכן ואזור המתחם האולימפי בגארמיש פרטנקירשן. זכייה גרמנית תביא לכך, שבפעם הראשונה עיר שאירחה משחקי קיץ תארח גם משחקי חורף. הקונספט הזה יביא לכך, ששימוש באצטדיון האולימפי המרהיב יקבץ את הקהל הגדול ביותר אי פעם במשחקי חורף לטקסי הפתיחה והסיום.
ראשי הצעת המכרז של מינכן למדו לקח מהאירוע הטרגי ב-1972, וקבעו מדיניות ברורה של אחריות ביטחונית, דבר שלא היה לפני 39: הוועדה המארגנת אחראית על הביטחון במתקנים האולימפיים ואלו שמחוץ להם, בניגוד להיעדר ההיררכיה בעבר עת הנושא טופל בידי הממשלה הפדראלית, מדינת המחוז בוואריה ועיריית מינכן.
מינכן מציגה תקציב דומה מאוד לזה של היריבה הקוריאנית - 1.52 מיליארד דולר (התבססות על הכנסות אולימפיות בשיעור 35.5%), אך ההוצאה בגין פיתוח ותשתיות נמוכה בהרבה, רק 1.86 מיליארד דולר. היתרון הזה בקופה ובחלקו של הציבור למאמץ האולימפי עלול גם להיות החיסרון שלה - התרומה של קיום משחקים בעיר תהיה דרמטית פחות על עתיד העיר והאזור מאשר זה של פיונגצ'אנג.
***
ההחלטה מחר היא משמעותית. בפעמים האחרונות החליטו חברי הוועד האולימפי הבינלאומי בעבור העתיד, בעבור העיר שתשתנה בצורה המשמעותית ביותר (סוצ'י, ריו). מינכן מהווה אתגר, שכן היא מציגה גישה אחרת, שפניה בעיקר אל העבר והזיכרון ההיסטורי והתרומה העתידית שלה משמעותית פחות. מכאן, שלא מדובר רק במערב אל מול מזרח, ממוסד אל מול מתפתח אלא גם בעבר אל מול העתיד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
