עיתונות אמיתית מול כל היתר

מהקוטג' ועד מאבק גיל הפרישה לנשים: ללא עיתונות אמיתית לא היתה קמה שום מהפכה

בואו נשים דברים בפורפורציות ואת האמת על השולחן: ללא עיתונות אמיתית, כזו שכותבים עיתונאים, לא הייתה קמה שום מהפכה או מחאה, ולא משנה כמה מאות מיליונים חברים בפייסבוק.

העיתונות האמיתית היא מוצר התקשורת המשפיע ביותר, ובמהותה היא גם תישאר כזו. כי ללא דעה, חשיבה, תמיכה או התנגדות - אין פעולה חברתית.

מחאת הקוטג' לא הייתה מצליחה ללא סדרת הכתבות של עיתון "גלובס", שהציב על סדר היום את המנגנון המושחת שעומד מאחורי עליית המחירים. בכלל לא משנה אם "גלובס" עשה זאת דרך הדפוס או דרך אתר האינטרנט, מה שחשוב הוא השימוש בעיתונות אמיתית מול השימוש בכל הכלים האחרים, גם רשתות חברתיות.

העיתונות האמיתית היא זו שגייסה את דעת הקהל, היא זו שליבתה את היצרים בקרב מאות אלפי קוראים, היא זו שמטרידה את דעת הפוליטיקאים וגורמת להם לשנות את עמדתם הפומבית ומעשיהם בפועל.

פייסבוק היא רק הכלי הטכני, ובאמת מדובר בכלי מופלא ומהפכני, בעזרתו ניתן כיום לגייס עשרות אלפי אנשים לצד כזה או אחר במאבק ציבורי/כלכלי/פוליטי. אבל מה עושים אחרי שמגייסים 100 אלף איש לעמוד פייסבוק ללא תוכן אמיתי שיניע את כולם לפעולה?

יש תהליכים שלא נמדדים ברייטינג ובמספרים אלא רק בכוח הטמון בהם, אותו לא תמיד אפשר למדוד, אלא בדיעבד ובשיטות שאינן מתחום המספרים אלא דווקא ממדעי החברה.

גיל הפרישה לנשים

הנה דוגמה מהחיים: מאבק גיל הפרישה לנשים.

משרד האוצר מוביל מהלך שנועד לדחות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-67 עם תחנת ביניים בגיל 64, וכל המהלך מתוכנן להתבצע לאורך שנים. לא ניכנס עכשיו לטענות של כל צד, תומך או מתנגד, אלא נעסוק רק במאבק הציבורי ובתפקיד העיתונות והרשתות החברתיות.

בפייסבוק ניתן למצוא כיום לא מעט עמודים שמתנגדים להחלטות שונות ומשונות של הממשלה, וכך נעשה גם במאבק גיל הפרישה. אבל הקהל זקוק למוביל דרך, למוביל דעה, לראש שבט, כדי לדעת לאן הוא הולך ועד כמה הוא מוכן להזיע כדי להמשיך במאבק.

בדיוק כמו במחאת הקוטג', גם כאן סביר להניח כי ההכרעה הסופית תבוא רק לאחר שהעיתונות האמיתית תיכנס לתמונה. ולצורך כך צריך עיתונאים בכירים שיגידו את דעתם. גם אם חלק מהעיתונאים הבכירים מתנגדים למחאה ותומכים במהלכי האוצר - זה עדיין משרת את המטרה, כי אין מחאה אפקטיבית ללא דיון רציני ומעמיק.

עיתונאים שמבינים את החומר, יודעים לקרוא נתונים ומצגות ומנתחים את ההשוואה בין ישראל למדינות אחרות ולא הולכים שולל אחרי כותרות פופוליסטיות, הם אלה שהביאו פתאום לאמירות נחרצות מצד שרים וחברות כנסת, שרק השבוע הודיעו כי הם מתנגדים להעלאת גיל הפרישה, אך לאורך השנתיים האחרונות, כשהרפורמה בגיל הפרישה הייתה ידועה לכולם - לא אמרו מילה בנושא.

ומה הביא לכך? הוועדה הציבורית לבחינה והמלצה על הרפורמה הגישה את עמדתה, והעיתונאים הבכירים צללו לנושא. עד השבוע שעבר התקיימו מאות דיונים, מודעות פרסום, סטיקרים, כובעים ואפילו הפגנות אמיתיות. אבל רק כשהעיתונות נכנסה לתמונה, ובצורה של מעורבות אמיתית - השתנה מאזן הכוח במאבק.

רשתות חברתיות יכולות לתת לנו סימן לכיוון משב הרוח, תחושה כללית. מאמרים, דעות וניתוחים של עיתונאים בכירים ומובילי דעה הם שגרמו לנקודת המפנה במאבק. אפילו אם חלקם כתבו את דעתם התומכת במשרד האוצר, זה טוב למאבק מאחר, וזה מעמיק את הדיון ומרחיב את קהל המעורבים בו.

כוחה של הרשת החברתית הוא בגיוס הוויראלי, בדיונים הבלתי אמצעיים בין אנשים וביכולת להגיע לציבור ללא תיווך. אך את הניצוץ המניע לפעולה מציתה העיתונות, ושיתוף-הפעולה בין שני הגורמים הוא המיצוי הנכון של הכוח לשנות.

הכותבת היא בעלת משרד ייעוץ תקשורת ויחסי ציבור שמייצג את ארגון נעמת.

צרו איתנו קשר *5988