חלום יעקב ברומניה

לקובי לוינסון יש חלום: להקים בארצות מזרח אירופה בית השקעות גדול. "כפי שהרים את דש לגבהים חדשים, כך יוכל להיכנס לשוק הפיננסים המזרח אירופי", מבטיחים "מקורביו" של לוינסון, מנכ"ל דש לשעבר. אותם גורמים יודעים גם להסביר שמדובר בשוק "המצוי בשלביו הבתוליים", ושאלו ארצות ש"בהן התל"ג עולה וכך גם רמת החיים וחסכונות הציבור".

כדי להקים את המיזם חבר לוינסון לאלי ברקת, הבעלים של דש איפקס והבוס שלו לשעבר, שיממן 85% מעלות המהלך. הארץ הראשונה בה יפעל המיזם, כך נקבע, תהיה רומניה, ארץ שבה "השוק רחוק ברמת הפיתוח עשרות שנים מישראל" וחסרים בו "מכשירים מתוחכמים כמו נגזרים, תעודות סל וניירות ערך מסחריים".

נאמר זאת בצורה פשוטה: המיזם הרומני של לוינסון את ברקת נראה לנו רעיון עוועים. מיזם שעל כמותו נהוג להגיד "האקסל סובל הכל". היינו כבר בסרט הזה לפני כמה שנים, בשנת 2005, כשכל מיני מחקרים מכובדים העריכו כי שוק הקרנות הישראלי יצמח ל-400 מיליארד שקל נכסים עד 2011. כולם ידעו להסביר אז שיחס נכסי הקרנות לנפש לתמ"ג לנפש מראה כי בישראל השיעור הזה נמוך מאוד יחסית למדינות מערביות אחרות, ולכן צפויה קפיצה גדולה בשוק. מה יצא מכל זה, כולם יודעים.

הישראלים שוכחים שלא כולם טיפשים

גם רון לובש יו"ר פריזמה דאז, דיבר בשנת 2007 על תוכנית להקמת "פריזמה אינטרנשיונל", ושוקי אברמוביץ, אז בכלל פיננסים, פרס את הרציונל של הקמת טיטניום. הראשון לא קם בסופו של דבר וטוב שכך, השני קם והפסיד עשרות מיליונים, כשעד היום מנכ"ל כלל פיננסים, טל רז, עוסק בשיקום.

בואו נודה על האמת. עד עכשיו המערכת הפיננסית הישראלית נכשלה כמעט בכל יוזמה שכללה פריסת כנפיים לחו"ל. בנקים, חברות ביטוח, גופים אחרים, כל הניסיונות לכבוש את העולם הסתיימו בפלופ במקרה הטוב ובהפסד כבד במקרה הרע. ויש לזה סיבה טובה: למרות אגו מנופח, מנהלי ההשקעות והבנקאים הישראלים לא הוכיחו את עצמם כטובים יותר, מוכשרים יותר או מרחיקי ראות יותר ממקביליהם בעולם. אמנם לישראלים יש תעוזה, אבל לפעמים הם שוכחים שלא כולם טיפשים, ואם אכן יש באיזשהו מקום כסף על הרצפה שאף אחד לא טורח להרים, כנראה שיש לכך סיבה טובה.

היינו מייעצים לברקת לצאת ממשרדו במגדל דיסקונט, לעבור את הכביש להנהלת לאומי, ולשאול אותם על מצבו של הבנק שלהם ברומניה (לשאר הקוראים נגלה שהבנק מפסיד ומחק כבר מחצית מההשקעה). ואם קשה לברקת לעבור את הכביש, שיעבור את המסדרון להנהלת דיסקונט, החולקת איתו את אותו מגדל, וישאל על גורל השקעתם ב-KFS, הזרוע הפיננסית של קרדן במזרח אירופה. הם בוודאי לא יסתירו ממנו כי הבנק מכר לקרדן את חלקו בחזרה בהפסד של 31%, ואף הלווה לחברה את הסכום הדרוש כדי שתוכל לקנות ממנו את המניות.

המיזם של לוינסון מזכיר לנו את תקופת פריחתם של יזמי הנדל"ן במזרח אירופה טרום המשבר. אז הקרינו כולם פרץ של אופטימיות ומצגות נהדרות. היום אנחנו פוגשים אותם באסיפות מחזיקי אג"ח לגיבוש הסדרי חוב. האם לוינסון יודע שרומניה נמצאת במשבר עמוק, ששוק הנדל"ן במדינה גוסס ושהכלכלה האירופית מקרטעת? אולי הוא יודע ואולי זה לא משנה לו, כי הרי יש לו חלום. ולשמחתו, הוא מצא את אלי ברקת על תקן הדוד העשיר שמוכן לממן.