בגיל 67, כיהנה גולדה מאיר כשרת החוץ של מדינת ישראל. כעבור שנתיים קשות, שבמהלכן התמודדה עם מחלת הסרטן, הפכה מאיר לאישה הראשונה - והאחרונה עד כה - ששימשה כראש ממשלת ישראל.
היוצרת נעמי שמר תרגמה בגיל 67 את "הו רב חובל", שירו של המשורר האמריקני וולט ויטמן. שמר אף הלחינה את הגרסה העברית של השיר, לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, שנרצח ב-95'. גם אחרי שחגגה 70, המשיכה שמר לעלות על הבמות, מדי שבוע, עם המופע "אלף שירים ושיר". חנה רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון בישראל, המשיכה להופיע מול קהל גם הרבה אחרי גיל 67.
ומה צפוי לכן בגיל 67? על פי מסקנותיה של ועדת ניסן, שפורסמו השבוע, זה הגיל שבו שכירות בישראל ייצאו לפנסיה. הוועדה המליצה להעלות את הגיל בהדרגה, עד שנת 2026, ולהשוות בין גיל הפרישה של נשים לבין זה של הגברים. לא מעט אנשים ובעיקר נשים התנגדו למסקנות הוועדה, בהן לימור לבנת, שרת התרבות והספורט ויו"ר ועדת השרים לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת דליה איציק, ארגוני נשים, ארגונים חברתיים ומובילות דעת קהל. עצומה שפורסמה באינטרנט כנגד המסקנות גרפה עד כה למעלה מ-23 אלף חתימות.
הטיעונים בעד ונגד מגוונים. המצדדים בהחלטה מאמינים שההשוואה תוביל לשיפור מעמדן של הנשים בשוק העבודה ותאפשר להן לחסוך סכום גדול יותר לפנסיה, בעיקר במסלול של פנסיה צוברת. נימוק נוסף הוא העלייה בתוחלת החיים והצורך לשמור על איזון אקטוארי במאזנים של קרנות הפנסיה.
מבקרי המהלך סבורים שזכותן של נשים לפרוש מוקדם יותר מגברים אמורה לפצות אותן על האפליה שהן סובלים ממנה במהלך שנות העבודה, שמתבטאת בין השאר בקידום איטי ובשכר נמוך יותר. שוק העבודה, אומרים המתנגדים, איננו מציע פתרון הולם לנשים בעשור החמישי והשישי לחייהן ולכן העובדות ייפגעו - מאחר שיצטרכו להמתין, ללא פרנסה, זמן נוסף עד לרגע שבו יהיו זכאיות לקצבת זיקנה מהמוסד לביטוח לאומי.
בנוסף לטענות אודות שחיקה פיזית ומקצועית, ראוי לבחון גם את התמונה הכוללת. על פי נתונים שפרסם השבוע מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, מצבן הבריאותי של הנשים העובדות בגילאי 60-64 איננו משופר בהשוואה לגברים. 49.4% מהנשים העובדות - כל אישה שנייה - דיווחו על דיכאון לעומת 19.9% מהגברים; 58.2% דיווחו על מוגבלות כלשהי לעומת 48% מהגברים; ו-48.6% התלוננו על בעיות בריאות כלליות, לעומת 44.2% מהגברים.
האם הנשים בישראל ירוויחו או יפסידו מהעלאת גיל הפרישה? הפנינו את השאלה הזו לארבע דמויות מפתח במשק הישראלי: דליה נרקיס, יו"ר מנפאואר ישראל ומדינות אגן הים התיכון; חנה פרי זן, משנה למנכ"ל בנק הפועלים, והממונה על החטיבה לנכסי לקוחות, שכוללת את האגף המרכז את פעילות הייעוץ הפנסיוני; רו"ח איריס שטרק, שותפה-מנהלת במשרד שטרק את שטרק ולשעבר יו"רית דירקטוריון חברת נמל אשדוד ואשת העסקים, גליה אלבין.
אחת מהן טענה שמדובר ברעיון טוב, אולם כזה שמומלץ לבצע בהדרגה ולאחר מחשבה מעמיקה. האחרת חשבה שגיל הפרישה לא רלוונטי, מאחר שנשים חזקות ימשיכו לעבוד כל עוד מתחשק להן. שלישית דיברה על כך שנשים בגיל מבוגר ייקלעו למצוקה כלכלית והרביעית אמרה שמדובר ברעיון מצוין.
"הבעיה רק תחריף"
"העלאת גיל הפרישה ל-67 היא בשורה רעה לנשים בסקטור הפרטי", אומרת דליה נרקיס, "לעומת זאת, תעסוקת הנשים בסקטור הציבורי מובטחת, ולכן העלאת גיל הפרישה לא בהכרח תרע את מצבן. להערכתי, חלק לא קטן מהן אפילו תשמחנה להמשיך לעבוד עד גיל 67. אלא, שהן לא מהוות את הרוב במדינה".
- נשים בגילאים האלה מוצאות בכלל עבודה?
"לצערי, המגזר העסקי, שהוא המגזר הצומח במשק, אינו סובלני לאנשים מבוגרים. הוא לא מקבל באהדה רבה גם נשים מבוגרות, ולא רק בגיל 62 אלא בגיל הרבה יותר מוקדם. המגזר הזה פולט נשים מבוגרות החוצה הרבה-הרבה לפני גיל הפרישה. הן נפלטות ומתקשות למצוא עבודה. למעשה, הסיכויים שלהן למצוא עבודה הם אפסיים. לכן, דחיית גיל הפרישה לנשים עלול להקשות על אלה שתצטרכנה להמתין עוד כמה שנים עד לקבלת הגמלה מהביטוח הלאומי".
- כבר היום נשים מבוגרות ומוכשרות מופלות לרעה.
"נכון, זה קורה כבר היום בלי קשר להעלאת גיל הפרישה לנשים. המגזר העסקי לא מחויב בהסכמים להחזיק את העובדים - גברים ונשים כאחד. לכן, צעד של העלאת גיל הפרישה לנשים ירע את מצבן של הנשים. אישה לפחות יכולה היום לקבל את הגמלה שלה בגיל 62. מצד שני, אני לגמרי מזדהה עם המצוקה האקטוארית שקיימת בביטוח הלאומי שבגלל תוחלת החיים שעלתה לא יהיה כסף לשלם את הגמלאות האלה".
- אז מה הפיתרון?
"אני לא נכנסת לשאלה אם הבעיה האקטוארית מצדיקה פתרון דווקא ביחס לגיל הפרישה של נשים, והאם הפגיעה מידתית ומוצדקת. אני אומרת שכעובדה קיימת מעל גיל מסוים - בהרבה מקרים זה בסביבות גיל ה-50 ומעלה - גברים ונשים גם יחד מתקשים למצוא עבודה חדשה. זה לא סוד ולכן דחיית גיל הפרישה לנשים רק מחריפה את הבעיה. יחד עם זה, אני מבינה את הבעיה, שהיא בעיה כלכלית, שצריך לממן את הפער הזה, אבל זה משהו שהמדינה תצטרך להתמודד איתו".
- מיהן הנפגעות העיקריות ממהלך כזה?
"לא מדובר על נשים שמאיישות משרות ניהול בכירות. אני פחות דואגת לאלה שהיו מנהלות בכירות, כי הן מן הסתם הצליחו לחסוך במשך השנים ויש להן יתרונות שאין לאחרות. אנחנו צריכים לחשוש למעמד אחר, מה שנקרא 'כל עם ישראל'. זה מעמד הביניים ומעמד העובדים הזוטרים. לכל האנשים הללו קשה למצוא עבודה בגיל מבוגר, ואם הם לא חסכו מספיק הם עלולים להיקלע למצב שבו אין להם ממה להתפרנס עד שהם יקבלו את אותה גמלה של 1,500 שקל בחודש, או כמה שמגיע מהביטוח הלאומי".
- העלאת גיל הפרישה תגביר גם את השחיקה במקומות העבודה?
"כן. במקצועות רבים יש שחיקה משמעותית, ודבר נוסף הוא שלא מתפנים מקומות עבודה לאנשים צעירים. אלה שתי בעיות נוספות שצריך להתמודד איתן.דחיית גיל הפרישה מצד אחד מגבירה שחיקה אצל חלק מהעובדים, ומצד שני אינה מפנה מקומות עבודה לדור הצעיר. אז נכון שבמשק צומח נוצרות כל הזמן משרות חדשות אבל יחד עם זה לא בטוח שתמיד נהיה במגמת צמיחה".
"יותר זכויות לפנסיה"
"העלאת גיל הפנסיה היא צעד חיובי ובלתי נמנע בישראל ובכל העולם", אומרת חנה פרי זן, "בצרפת היו לפני כחצי שנה הפגנות כיוון שהציבור רצה להעלות את גיל הפרישה של נשים וגברים. באנגליה רצו להעלות את גיל הפרישה, ועשו את זה. למה? כי זה צעד הכרחי, הגם שהוא קונטרוברסלי".
פרי זן תומכת במהלך, משום שלדבריה נשים בפנסיה נפגעות שלוש פעמים. "פעם אחת", היא מפרטת, "נשים עובדות פחות. כשמסתכלים על חיים של אישה רואים שהיא יולדת, יוצאת לחופשות לידה או עוזבת לתקופה קצרה כדי להיות עם הילדים וכדומה. תקופות העבודה שלה, באופן כללי, הן יותר קצרות משל גבר; פעם שנייה, נשים מרוויחות פחות מגברים. כל הסטטיסטיקות במדינות המערב מראות זאת; ופעם שלישית, נשים חיות יותר. תוחלת החיים של נשים בעולם גבוהה מתוחלת החיים של גברים, ותוחלת החיים של נשים בישראל היא בין הגבוהות בעולם. כתוצאה משלושת הגורמים הללו לנשים, באופן כללי, יש חוסר אינהרנטי בסכומים לפנסיה לעומת גברים. בנוסף, לרוב המכריע של האנשים בישראל, נשים וגברים כאחד, אין פנסיה תקציבית וההכנסה שלהם לאחר הפרישה עומדת לרדת בכ-30%. על הרקע הזה, הדעה האישית שלי היא שככל שנשים יוכלו לעבוד יותר ולצבור יותר זכויות לפנסיה, יהיה להן יותר טוב".
- הנשים במגזר הפרטי מפוטרות ומתקשות למצוא עבודה בגיל מבוגר.
"זו שאלה בפני עצמה, אבל הצד השני של הנושא זה הוא תופעה של אפליית מבוגרים. בחלק מהארגונים הגדולים, שבהם היו תוכניות פרישה ומי שפרש היו הנשים והגברים היותר מבוגרים. הארגונים הללו החליטו לבטל את תוכניות הפרישה. למה? כי הם ראו שהם מאבדים אנשים עם ניסיון וידע שהולך לאיבוד.
"הנושא של אפליית מבוגרים הוא נושא שכל העולם מתמודד איתו. אנחנו בבנק הפועלים התחלנו להסתכל על נשים בסביבות 35-40 שיצאו ממעגל העבודה למספר שנים, גידלו את הילדים ורוצות לחזור. אנחנו במגמה של כן לגייס אותן. זה מתחיל לחלחל לאט לאט בשוק כי הן עובדות מאוד טובות. אז נכון שאפליית מבוגרים זה משהו שצריך לטפל בו ולהסתכל עליו, אבל הוא לא שחור ולבן. אגב, בתחום שלי, של ייעוץ השקעות וייעוץ פנסיוני, כשבן אדם בא להתייעץ על הפנסיה שלו, לעיתים מצאנו שהוא אוהב דווקא לדבר עם אנשים קצת יותר מבוגרים.
"באמריקה קוראים למגמה הזאת Gray hair - אנשים אוהבים להתייעץ בנושא הפרישה שלהם עם אנשים קצת יותר מבוגרים".
- ארגוני הנשים מדברים על כך שהעלאת גיל הפרישה לנשים תעמיק את אי השוויון בין גברים לנשים ותחמיר את מצבן הכלכלי הקשה.
"לכן צריכים לעשות את זה בצורה מושכלת ומדורגת עם הרבה מאוד מנגנוני איזון. רבים מהאנשים בעולם בכלל, ובישראל בפרט, ובתוכם הנשים, לא יודעים בכלל כמה כסף הם יקבלו בפנסיה. הם לא נערכים מבעוד מועד. כך שגם בעניין הזה צריך לחנך את הציבור להיות יותר מעורב ומודע ואז חוסר השוויון יצטמצם. אלה תהליכים שצריכים לקרות במקביל ולא בנפרד".
"נשים מפוטרות ראשונות"
"בחברה ששואפת לשוויון, השאיפה להעלות את גיל הפרישה היא נכונה ונדרשת", אומרת רו"ח איריס שטרק, "השאיפה ליצור שוויון היא שאיפה לכאורה נכונה. למה אני אומרת לכאורה? כי מה שבאים לעשות היום, זה לפתור בעיה אקטוארית על גבן של הנשים".
- למה זה קורה?
"הצעד הזה נולד מתוך אילוץ. ב-2003 חוקק חוק שאומר שעד סוף יוני צריכה ועדה לשבת ולבחון את כל שוק התעסוקה בכלל, לטפל בחסמים ולתת פתרון אמיתי ומלא לשוק התעסוקה. במקום זה, במרץ האחרון, רגע אחרי שביטלו בוועדת הכספים את החוק הישן, בא שר האוצר והזדרז להקים ועדה חדשה.
"הוועדה, שישבה על המדוכה, לא פרסמה את מסקנותיה בצורה שקופה. מדובר בוועדה נמהרת שהוציאה מסקנות שלטעמי חטאו לתפקיד. הייתה צריכה לקום ב-2003-2004 ועדה רצינית, לפרסם לציבור את מסקנותיה ולשמוע את כל הצדדים בעניין הזה, ורק אז לטפל בחסמים בשוק התעסוקה. יש המון חסמים שמכשילים נשים בעבודה. הוועדה הייתה צריכה לטפל בשוק שבו יש נשים שמרוויחות 30% פחות מגברים בממוצע, גם הנשים המשכילות. בשוק שבו רוב המקצועות הנשחקים הם מקצועות של נשים, אם זה הוראה, סיעוד, עבודה סוציאלית ועוד.
"צריך לטפל בחסמים שקיימים היום, למשל אין מספיק מעונות והזוגות הצעירים לא מוצאים פתרון טוב לילדים כשהם רוצים לצאת לעבודה. העובדה היא שעדיין אין שוויון בחלוקת הנטל בין גברים ונשים, גם בבית. הוועדה לא טיפלה באף אחת מהבעיות הללו וחטאה לתפקידה. היא לא טיפלה בחסמים ולא בנתה תוכנית לטווח ארוך כדי לטפל בפערים".
- איך יושפעו הנשים מהמהלך?
"יש פה שתי בעיות. יש בעיה שנשים צעירות בגיל הילודה הרבה פעמים דוחות את הכניסה לשוק העבודה, ואז צוברות פחות שנים לפנסיה. זו בעיה שקשורה גם לנקודה השנייה - נשים לרוב לא נשארות עד גיל מאוד מבוגר בעבודה. קודם כל, נשים מפוטרות ראשונות. זו עובדה. מעבר לכך, נשים, גם בגלל המקצועות בהם הן עוסקות וגם בגלל העבודה והבית, פורשות בגיל יותר צעיר. אז בעצם ייווצר מצב שבפועל באותן שנות עבודה שהן עבדו יש להן פחות זכויות, כי כדי לצבור את כל הזכויות צריך לעבוד יותר שנים. ברגע שמאריכים את השנים כדי לצבור את אותו ותק, הנשים הן הנפגעות הראשונות. בשורה התחתונה, אי שוויון בין גברים לנשים יעמיק וברור שלא זו הייתה כוונת המשורר".
"גיל הפרישה לא חשוב"
"אני נגד העלאת גיל הפרישה לנשים כי זה סוגר הזדמנויות בפני מי שרוצה לפתח קריירה חדשה", אומרת גליה אלבין, "אנחנו כל הזמן מדברים על הגשמה ועל אפשרות של לכי אחרי מאווייך, קחי את מה שנגזר עליך, לכי תעשי שינוי בחיים שלך, תיהני גם מהחיים וגם מהאפשרות ליצור הכנסה גבוהה יותר, תגלי את מי שאת ותעשי את כל מה שפחדת לעשות עד היום.
"כשנכפית על נשים פרישה מוקדמת, הן פשוט מקבלות הזדמנות להפוך את הלימון הזה ללימונדה. תפתחי חנות, תייצרי הכנסה, תלכי ללמוד קאוצ'ינג, תעשי משהו. היום 62 זה ה-52 של פעם. כשאישה פורשת בגיל הזה, היא עדיין בשיאה ויכולה לפתוח בקריירה חדשה. אני חוששת שהעלאת גיל הפנסיה ל-67 יהווה עוד תירוץ לנשים למה לא לפתוח בדף חדש, בקריירה חדשה".
- לנשים שנפלטות לשוק בשנות ה-50 קשה למצוא עבודה.
"די עם ההתבכיינות הזו. מי שלא מוצאת עבודה, לא רוצה מספיק והיא סתם מתבכיינת. נשים צריכות לחשוב ממקום של עוצמה ולא של חולשה, ולפי הגישה הזאת זה ממש לא משנה באיזה גיל קובעים לנו את הפרישה. אנחנו אדוניות לעצמנו וגם אם גיל הפרישה יהיה 62, 64 או 67 אנחנו כנשים יכולות להצליח בדיוק עד הרגע שיימאס לנו לעבוד. אישה יכולה להצליח בחיים, ולא משנה איזה גיל פרישה כופים עליה. אם נשים יתחילו להבין את זה, יהיה להן יותר קל גם אם הן קוטפות תפוחים בדואיות שתלויות בעונות השנה".
- זה נכון גם לנשים שמעמדן התעסוקתי רעוע?
"זה נכון לכל הנשים. חד משמעית. זוהי פריצת הדרך של המאה 21. נשים צריכות ליזום היום הרבה יותר, מאחרונת הפועלות ועד המנהלת הכי גדולה. מכיוון שאנחנו כל הזמן עוד מתבוססים בתירוצים של 'לא בטוח שאצליח' או 'אין שוויון' וכל מה שאומרים לנשים כדי להוריד אותן - הנשים תקועות. זה לא מוביל לשום מקום. צאנה מהקופסא ותתחלנה לחשוב איך אתן עוקפות את המשאית שאתם רואים רק את הצד האחורי שלה. את נוסעת אחריה צמוד, רואה קצת את הנוף ואז יכולה לעקוף אותה. במטאפורה ובחיים זה אותו דבר".
פנסיה
ניסן
כתבות
ני"ע
