המלכוד של אריה אלדד

בהחלט אפשר להבין את פניית ח"כ אריה אלדד לפתוח בחקירה נגד במאי הקולנוע ג'אד נאמן בחשד להסתה. אתמול (ה') פורסם כי נאמן אמר ש"הדבר הרצוי כאן... שתהיה מלחמת אזרחים בין הימין לשמאל ואז נראה מי ינצח".

מכיוון שאין חוק נגד אמירת דברי הבל, בהחלט יש פה חשד להסתה. הבקשה לחקירה על אמירה כזאת עומדת בפני עצמה, ללא קשר עם אמירות של אחרים. למרות זאת מציין אלדד בפנייתו אל היועץ המשפטי לממשלה כך: "רבנים שפרסמו הסכמה לספרי הלכה היו ראויים בעיניך להיחקר במשטרה בחשד להסתה - לכן אי-אפשר להניח להתבטאות של ג'אד נאמן להיות מוגדרת אחרת, מבלי להיות נגוע בהטיה פוליטית".

הבומרנג של אלדד

בשביל מה מצא אלדד לנכון לדחוף את הרבנים לעניין הזה? הרי התוצאה המתבקשת ממשוואה זו היא שיש מקום לחקור גם את הרב דב ליאור ותומכיו. וכך זה נשמע: "ג'אד נאמן היו ראוי בעיניך לחקירה בגין הסתה - לכן אי-אפשר להגדיר את התבטאויות הרבנים אחרת, מבלי להיות נגוע בהטיה פוליטית".

מותר להניח שאלדד לא חשב עד הסוף, אחרת בוודאי היה נמנע מלהגיש את פנייתו. או לפחות היה נמנע מלהשוות את הרבנים למקרה נאמן.

מקרים לא דומים

אבל נאמן כן עשה את ההשוואה, כי אותו לא מעניין במאי הקולנוע - אותו מעסיקים הרבנים. הוא משתמש בשטויות של נאמן כדי לנסות להביך את היועץ וינשטיין, לאמור: אם הרבנים, אז למה לא נאמן? התשובה יכולה להיות פשוטה מאוד: מכיוון ששני המקרים לא לגמרי דומים, בוודאי אינם זהים.

הסתה היא פונקציה, בין השאר, של מידת ההשפעה שיש לאמירות ולאומרם. האם אלדד חושב שמעמדו של רב כמו ליאור בציבור שלו, דומה למעמדו של במאי קולנוע? קשה לראות שהמוני חילונים ייצאו לרחובות למען הבמאי, כפי שעושים החרדנים (חרדים וימנים) בהמוניהם למען רבניהם.

במילים אחרות: "אין ספק" (כפי שאומר אלדד), שהשפעתו של הרב על ציבור החרדנים רבה מאוד. על מי משפיע נאמן? התלמידים שיש לנאמן הם אנשי קולנוע, שבאים לספוג מפי נאמן את תורת עשיית הסרטים, ולא שום תורה אידיאולוגית כזאת או אחרת.

על קידוש החיים

נאמן חושב שצריכה להיות מלחמת אזרחים שבה המנצח לוקח הכול. לי נראה שהוא אמר את הדברים כפרובוקציה, אולי במין הומור שחור כזה. אבל זה לא משנה, כי בכל מקרה זה לא ממש מצחיק.

אבל האם מישהו, כולל אלדד, רואה את גדודי השמאלנים יוצאים למלחמה נגד החרדנים? לעומת זאת, בהחלט אפשר לראות את גדודי החרדנים הפועלים על-פי מצוות רבניהם (ראו מקרה יגאל עמיר).

בזה כוחם אל החרדנים, שהם מוכנים למסור את נפשם על קידוש רבניהם (המדברים בשם האלוהים, לא ברור באיזו זכות). והחילונים? אם יש משהו שהם מוכנים למות בשבילו זה החיים. וזו חולשתם.

תודה לאלדד

באופן רגיל היה וינשטיין אמור לקרוא את פניית אלדד, לחייך בעצב, אולי באירוניה, ולגמור את העניין בתשובה מנומסת לאלדד הפעלתן. אבל שום דבר אינו רגיל כאשר מדובר ברבני החרדנים. מה גם שהדברים שאמר אלדד הם באמת מיותרים, ומי יודע? אולי אפילו עלולים להזיק.

הרי זה טבען של מילים, שהן מתפזרות ולעולם אינך יודע היכן הן נקלטות. במקביל טוב יעשה וינשטיין אם יודה לאלדד על תמיכתו בחקירות אישים על דברי הסתה - ללא הבדל מין, דת, מעמד ומקצוע. כך אמר אלדד, וכך יש לעשות.