הספרי: כשהעלו מחזה שלי באריאל הרגשתי כמי שעבר אונס

שמואל הספרי, מהמחזאים המובילים בישראל, כתב בין היתר את המחזות "הבדלה", "אישה בעל בית", "קידוש", "חמץ" ו"שבעה", שהוצגו בתיאטרון הקאמרי ונצפו על ידי מיליוני ישראלים. למרות שיתוף הפעולה המוצלח, בשנה האחרונה הוא מנהל מלחמה עקרונית עם התיאטרון על אי העלאת מחזותיו בהיכל התרבות החדש של אריאל. השיא הגיע בסוף חודש מאי, כאשר "הבדלה" הועלתה פעמיים באריאל, בניגוד להסכמתו של הספרי.

"הרגשתי כאדם שעבר אונס", הוא אומר, "הרגשתי חילול גופני. החיים שלי ארוגים בתוך הדברים שאני כותב. לקחו ממני משהו שנתתי באהבה, משהו שאני אמור לעשות ברצון, ועשו זאת בכוחניות ובגסות. הרי כל החוזה שלי עם הקאמרי מבוסס על רצון טוב. זה דומה למצב שבו הייתי איש דתי, והיו מכריחים אותי לאכול לא כשר. לקחו חלק מנשמתי, ומציגים את זה במקום שלדעתי הוא האסון של עם ישראל ומדינת ישראל, ההתנחלויות".

- מתנחלים לא זכאים לצפות בהצגות שלך?

"אין לי שום בעיה עם האנשים של אריאל, יש לי בעיה עם המקום. הצליחו ליצור לעיר הזו דימוי של מרכז הארץ, משהו באזור פתח תקוה. אפילו בדיווחים על מזג האוויר, אריאל מצוינת כאילו זה מרכז הארץ. ואני אומר, זה לא בישראל. הפוליטיקאים לא סיפחו את אריאל ולא סיפחו את מעלה אדומים, והחוק הישראלי לא נוהג שם. לראש העיר אין סמכות, הם תחת מושל צבאי. זה הכול אחיזת עיניים של רון נחמן, הוא גאון שהצליח להשחיל את אריאל למרכז הקונצנזוס. אם הם יהיו חלק מישראל במסגרת הסדר שלום, אז אין בעיה. כרגע זה שטח כבוש".

זמן קצר לאחר העלאת ההצגות באריאל כינסו ראשי הקאמרי, נעם סמל ועמרי ניצן, מסיבת עיתונאים שבה בישרו על ההפקות לעונת התיאטרון הבאה. בין היתר סיפרו שההצגה הוותיקה של הספרי, "קידוש", שנכתבה והומחזה לראשונה ב-1985, תזכה השנה לעיבוד מחודש של הספרי, אצלם בתיאטרון. הספרי, מצדו, הודיע שהוא מנתק את יחסיו עם הקאמרי. הוא החזיר את המקדמה שקיבל לקראת עונת ההצגות הבאה, הפסיק לכתוב מחזות חדשים, ועל עקרונותיו האידיאולוגיים הוא משלם כיום מחיר כלכלי כבד. למרות זאת, הוא מכריז בנחרצות: "אני לא עובד איתם יותר. מי יבטיח לי שלא ייקחו את 'קידוש' ויעלו אותה בקרית ארבע?"

- אתה עם הקאמרי גמרת?

"כל זוגיות מתמשכת צריכה פסק זמן להערכה מחדש. אני במערכת יחסים עם הקאמרי, און אנד אוף, משנת 1985. היה סעיף בחוזה שלי מולם, שבו לא הרשיתי שהצגות שלי יצאו לגרמניה מבלי שאתן את רשותי. אני לא נוסע לגרמניה, והגרמנים מנגד מאוד אוהבים הצגות על ישראל ועל השואה. לי הייתה בעיה עם זה, ולכן מעולם לא הרשיתי שהצגה שלי תופיע בגרמניה. לאחרונה, על פי בקשתו של נעם סמל, סעיף 'גרמניה' הפך לסעיף חו"ל כללי, כלומר בכל פעם שמציגים מחוץ לגבולות ישראל צריך הסכמה מפורשת ממני. מבחינתי אריאל זה שטח כבוש שאינו ישראל, ואני לא מעוניין שההצגה שלי תועלה שם".

והקאמרי לא מוכנים להתחייבות כזו.

"הם מוכנים להתחייב שמחלקת המכירות של התיאטרון לא תמכור את הצגותיי לאריאל, אבל לא מוכנים לתת את ההתחייבות הזו בכתב. אני התעקשתי, ואז נעם סמל אמר לי, 'אם אני אתן לך את זה בכתב, אתה תפרסם את זה', ואני השבתי לו, 'למה שאאמין לך?'".

אתה מאמין שהם היו פועלים מאחורי גבך?

"גם אם לא, זה לא שווה בעיניי. ההצהרה היא החשובה - הצהרה שהתיאטרון מכבד את רצונו ואת מצפונו של יוצר, ושהם מכירים בכך שאני לא מופיע באריאל. אני רציתי שהם יגידו שהם מכבדים את היוצר, כי אני יודע שאם שחקן היה בא ומצהיר שהוא לא מוכן להופיע שם, הם לא היו מחייבים אותו. אבל כשיוצר אומר זאת, שמים עליו פס. הרי איתי טיראן, שזה שחקן שאני קראתי לו משתמט ומאז הוא פתאום נהיה סרבן מצפון, למרות שסתם השתמט מהצבא, עליו עמרי ניצן מגונן. אם טיראן מסרב להופיע, הם מוצאים לו דרך דיפלומטית לצאת מזה".

"הולכים לפיצוץ גדול יותר"

מה עם הצד של מנהלי התיאטראות? יש פה זווית כלכלית.

"הייתה התלהמות מטורפת של שרת התרבות נגד אנשי התיאטרון, שאמרו שהם לא רוצים להופיע שם. התחילו צעקות וקריאות לחקיקה, ואז כל מנהלי התיאטראות כשכשו בזנב ורצו כמו היהודי לפריץ. אני אולי יכול להבין את זה במקרה של תיאטרון הבימה, שחלק מרכזי מהתקציב שלו מגיע מהמדינה. אבל בקאמרי, 80% מההכנסות הם ממקורות עצמיים. מאיפה מגיעות ההכנסות של הקאמרי? מענת גוב, מעדנה מזי"א וממני. אנחנו שלושתנו זה ההכנסות של הקאמרי. אגב, גם עדנה וענת היו חתומות על המכתב שמתנגד להופיע באריאל, אבל שתיהן לא ביטלו את החוזה שלהן עם התיאטרון.

"ואפשר להסתכל על זה גם באופן מספרי. הצגות כמו שלי הן בעצם הכספומט של התיאטרון. קחי את המלט לדוגמה, שיחקו שם 20 שחקנים, והקהל היה קטן, אולי 100 איש. הצגה כזו, עם צוות ענק, מפסידה כסף בכל ערב שבו היא מוצגת. ומי מממן את זה בתוך תיאטרון הקאמרי? ברור שההצגות האחרות שמכניסות כסף טוב. אני זה שמממן את ההצגות האלה ואת איתי טיראן המשתמט. אני לא אוהב את זה שההצגה שלי היא הכספומט של התיאטרון, ואם אני הכספומט של התיאטרון, אז כששרת התרבות מאיימת שהיא תעצור את המימון, כדאי שמנהל התיאטרון יחשוב לא רק על המימון ממנה, אלא גם על הכספומט השני שלו".

הראיון המלא - ב"ליידי גלובס"