400 מיליון שאלות: על הסכם החסות החדש של מנצ'סטר סיטי

איך התנפח הסכם הספונסרשיפ בין סיטי לאיתיחאד לסכום כזה מפלצתי? האם נעשה כאן ניסיון לתחמן את אופ"א ואת רגולציות הפייננשל פייר-פליי שלה, ומה תרוויח עיריית מנצ'סטר מכל הסיפור?

הסכם החסות עליו חתמה בסוף השבוע מנצ'סטר סיטי עם איתיחאד איירווייז, ענקית התעופה של אבו-דאבי, מדהים קודם כל בגלל ההיקפים הכספיים שלו: איתיחאד, שעד כה הזרימה לקבוצה האנגלית כ-3 מיליון ליש"ט בלבד לעונה בתור נותנת חסות החולצה המרכזית של המועדון, תגדיל את התשלום השנתי להיקף של 40 מיליון ליש"ט. בתום 10 שנות ההסכם, שייכנס לתוקף מיידי, תכניס סיטי בסך הכל כ-400 מיליון ליש"ט מחוזה העתק המשודרג. מה תקבל איתיחאד בתמורה? שלושה דברים: באופן טבעי, היא תמשיך לפרסם על מדי המשחק של מחזיקת הגביע האנגלי; היא תקבל גם את הזכויות השמיות של האצטדיון החדיש של הקבוצה, הסיטי אוף מנצ'סטר, שייקרא מעתה אצטדיון איתיחאד.

הדבר השלישי שתקבל איתיחד בתמורה להשקעה שלה, הוא גם מה שהופך את הסכם החסות החדש למדהים במובן שאינו קשור בהכרח לכסף, אלא יותר לראשוניות שלו בעולם הכדורגל: זכויות שמיות על פרויקט שייקרא "איתיחאד קמפוס", שבנייתו כבר החלה לפני מספר חודשים במזרח מנצ'סטר בסמוך לאצטדיון של הסיטי - ויכיל מתקן אימונים חדש ומודרני למנצ'סטר סיטי, מרכז מסחרי, מגרשי חנייה, מבני ספורט ציבוריים ומתקן לחקר מדעי הספורט. הכל כמובן תחת המימון של מנצ'סטר סיטי, שחלקים נרחבים ממנו אמורים להגיע כתוצאה מהסכם החסות עם איתיחאד.

כדי לקבל פרופורציות על ההיקף הכלכלי של החוזה החדש, צריך רק להזכיר שהוא מהווה את הסכם הפרסום הכי יקר שנחתם בהיסטוריה עם מועדון או ארגון ספורט כלשהו, ובפער עצום (החסות השמית של סיטיגרופ על האצטדיון של ניו יורק מטס, שתכניס לקבוצת הבייסבול 250 מיליון ליש"ט ב-20 שנה, מחזיקה בשיא הקודם).

הסכמי החסות הכי גדולים בספורט
 הסכמי החסות הכי גדולים בספורט

***

לפני שממשיכים הלאה, הנה כמה דברים שראוי לציין על העסקה החדשה בין איתיחאד לסיטי, שמעלים שאלות על הלגיטימיות שלה.

קודם כל, מדובר בגופים שיושבים בסופו של דבר תחת אותה מטרייה: הבעלים של הסיטי הוא השייח' מנצור בין זאיד אל-נאיאן, ממשפחת המלוכה של אבו-דאבי; ואיתיחאד, חברת התעופה - היא נמצאת בבעלות השייח' חאמד בין זאיד אל-נאיאן, אחיו של השייח' מנצור. מנכ"ל איתיחאד, האוסטרלי ג'יימס הוגן, מיהר להכחיש אתמול כל ניגוד אינטרסים: "אם העסקה הזאת לא היתה טובה כלכלית לאיתיחאד, לא הייתי עושה אותה. אנחנו עסק עצמאי שאמנם נמצא בבעלות של האמירות, אבל אנחנו אחראים לפעילות של עצמנו".

עניין נוסף שמדליק נורה הוא האינטרס של עיריית מנצ'סטר: מבחינתה הכסף הרב שיזרום לפיתוח מזרח העיר הוא כמובן נהדר. פיתוח מאסיבי של השטח האורבני המוזנח והעני במזרח מנצ'סטר שבו ייבנה ה"איתיחאד קמפוס", הוספת מקומות עבודה חדשים. אבל כמה רחוק העירייה היתה מוכנה ללכת בשביל הכסף הזה, מעידה העובדה הבאה: העירייה עצמה היא הבעלים של האצטדיון של מנצ'סטר סיטי, ולא הקבוצה. למרות זאת, העירייה הסכימה להעניק לסיטי את הזכות למכור את החסות השמית של המגרש. זכות שכמובן לא הגיעה בחינם: רק לאחרונה חתמה סיטי עם העירייה על שכירות האצטדיון לחמש שנים נוספות, עבור סכום משודרג של 20 מיליון ליש"ט לעונה. במילים אחרות: לא רק מנצ'סטר סיטי תיהנה בשנים הבאות מהזרמת הכספים האקסטרווגנטית של ברוני הנפט מהמפרץ הפרסי, אלא גם מועצת העיר המקומית.

***

עכשיו בואו נפרק לרגע את הסכם החסות החדש לגורמים וננסה להבין עד כמה הוא משקף את הסכומים הריאליים שמתגלגלים בשוק הספונסרשיפ. חסות על פרסום בחולצה הכניסה לסיטי עד כה, כאמור, לא יותר מ-3 מיליון ליש"ט בעונה. חסות על שם האצטדיון גם לא שווה יותר מדי, לפי אמות המידה המקובלות בשוק: טוטנהאם וצ'לסי, יריבותיה של הסיטי בפרמיירליג, חיפשו עד עכשיו (ללא הצלחה) ספונסר למגרש שלהן בתמורה ל-10 מיליון ליש"ט בעונה. ההסכם של ארסנל עם אמירייטס שווה 100 מיליון ליש"ט בלבד ב-15 שנה, והוא כולל, מלבד החסות על שם האצטדיון, גם פרסום על מדי המשחק של ארסנל.

כלומר, מרבית מ-400 מיליון הליש"ט שתקבל סיטי ב-10 השנים הקרובות קשורים דווקא לפרויקט "הקמפוס".

כמובן שהתהייה האוטומטית שקופצת לראש היא האם סיטי לא מנסה בהסכם החדש הזה לחתמן את אופ"א וחוקי הפייננשל פייר-פליי שלה. המועדון, שהפסיד בעונת 2009/10 סכום שיא של 121 מיליון ליש"ט ובקרוב צפוי לדווח על גירעונות גדולים אף יותר בדו"חות ל-2010/11, זקוק באופן נואש להגדיל את ההכנסות שלו כדי לעמוד ברגולציות החדשות האלו, שבמסגרתן יחויבו מועדוני הכדורגל באירופה לעבור עד סוף העשור הקרוב, באופן הדרגתי, למודל כלכלי מאוזן שאינו תלוי בהזרמת הון של בעלים פרטיים (חוק ה"ברייק-איבן").

התשובה הגדולה לשאלה האם מדובר כאן במניפולציה של מנצ'סטר סיטי, היא "כן" מהדהד. מהסיבה הפשוטה שקשה לראות את סיטי מגייסת סכומי כסף כאלו מפלצתיים מאיתיחאד, אילולא הצורך הנואש שלה בהגדלת ההכנסות. סביר להניח שבלי רגולציות כאלו ואחרות של פייננשל פייר-פליי, איתיחאד לא היתה טורחת להשקיע כספים בפרויקט מסחרי עצום דווקא באיזור מוזנח של עיר תעשייה אפרורית מצפון אנגליה.

אבל אם מתעלמים לרגע מהעובדה שמנצ'סטר סיטי ואיתיחאד שייכות באופן מעורר מחלוקת לאותם בעלים - הרי שסיטי עשתה במהלך האחרון משהו שאופ"א דווקא מעודדת לבצע: הגדלת ההכנסות ממקורות חיצוניים, שאינם קשורים ישירות לפעילות הכדורגל.

בדיוק כפי שההכנסות של ארסנל מיוזמות הנדל"ן השונות שלה יוכלו להיכנס אל תוך תחשיבי ה"ברייק-איבן" של המועדון, כך גם במקרה של פרויקט "הקמפוס" של הסיטי, שצפוי להכניס כספים לאורך שנים ארוכות. הבונוס המשמעותי: תחת רגולציות הפייר-פליי, בתחשיב ה"ברייק-איבן" של מועדוני הכדורגל לא ייכללו ההוצאות הכרוכות בהשקעה בתשתיות כגון אלו.

במנצ'סטר סיטי טענו בסופ"ש כי ההסכם נחתם לאחר בדיקה מעמיקה של חוקי אופ"א ואף התייעצות עם גורמים בארגון. התגובה של אופ"א להסכם היתה כי "אנו מודעים לסיטואציה, ומבטיחים שהמומחים שלנו יבדקו לעומק כל הסכם חסות והאם הוא מגלם שווי כספי לגיטימי". סביר להניח שאופ"א לא תקשה יותר מדי על סיטי לקיים את ההסכם הזה. בטח אחרי שהמומחים שלה יקראו קצת על "הקמפוס".

מטוס של איתיחאד איירווייז, חברת התעופה של אבו-דאבי / צלם: רויטרס
 מטוס של איתיחאד איירווייז, חברת התעופה של אבו-דאבי / צלם: רויטרס