לעת בלותן הייתה להן עדנה, כך ממש, התקיים ב"בנות הזהב" הפסוק על שרה אמנו. הן עלו על לוח השידורים כהערת שוליים, נשענות על פורמט משנות ה-80, תהילתן מאחוריהן, תוכנית זולה במונחי סדרת מקור, והנה לכם ההוכחה שאף פעם אי אפשר לדעת כלום: התוכנית הזאת, שמשובצת מאוחר יחסית במונחי פריים-טיים, היא הנצפית ביותר של ערוץ 10, עם קרוב ל-15% רייטינג, כמעט פי שניים מהפקת הריאליטי הראוותנית "הדור הבא".
לא צפיתי ביותר מדי פרקים של "בנות הזהב". את מה שכן ראיתי - חיבבתי: חנה לסלאו, רבקה מיכאלי ומיקי קם נותרו שחקניות מוכשרות בהרבה לעומת רוב כוכבות הטלוויזיה הנוכחיות, יש להן יסודות אמיתיים של יכולות קומיות, והשילוב בין המהוגנות המתחייבת מגילן, לבין היכולת לומר (ולעשות) ממרומיו ככל העולה על רוחן, הוא אפקטיבי כפי שהיה בסדרת המקור האמריקנית.
בלי סקס (לא במובן המקובל), בלי כוכבים נוצצים, בלי טריקים ושטיקים של הפקות הריאליטי, הצליחה הסדרה הזאת להתנחל בלבבות של לא מעט צופים. גם כצופה מאוד לא אדוק שלה, אני שמח לחיות בעולם שבו רבקה מיכאלי נותנת בראש לאיתן אורבך ועדר הפרחות שלו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
