הערכה: אין מנוס מחקירה באזהרה של השופט יורם דנציגר

וינשטיין צפוי להכריע בבקשת המשטרה לחקור את דנציגר כחשוד בעניין יחסיו המקצועיים והעסקיים עם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני ■ הפרשה נחשפה ב"גלובס" ■ דנציגר מסר עדות בפרשה במארס האחרון במסגרת "בדיקה מקדימה" ■ גורם משפטי: החשדות התבררו כמבוססים

אין מנוס ממתן היתר למשטרה לחקור באזהרה את שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר ולהפוך אותו לחשוד פלילי. זאת, במסגרת החשדות כלפי דנציגר על יחסיו המקצועיים והעסקיים עם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני - כך מעריכים גורמים משפטיים בכירים, לקראת החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, אם להיענות לבקשת חוקרי יאח"ה לחקור באזהרה את שופט העליון. אם אכן כך יקרה, תהיה זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שמתקיימת חקירה פלילית נגד שופט עליון מכהן.

בינואר האחרון הורה וינשטיין למשטרה לקיים "בדיקה מקדימה", שלפני חקירה פלילית מלאה, נוכח החשד שדנציגר קיבל כעו"ד טובות הנאה מעיריית בת-ים, בשל קשריו עם לחיאני, לפני מינויו לבית המשפט העליון ב-2007. הבדיקה מתמקדת ב"נסיבות העסקתם של עורכי דין על-ידי עיריית בת-ים, לרבות משרדו של דנציגר".

במארס האחרון מסר דנציגר, באופן חסר תקדים, עדות בפני חוקרי המשטרה בשתי פגישות נפרדות. מסירת העדות נעשתה במסגרת הליך של "בדיקה מקדימה", שעליה הורה היועץ וינשטיין, מתוך רצון לבחון את התשתית הראייתית הנוגעת לדנציגר, שנחשפה כהסתעפות של חקירת המשטרה הנרחבת הנוגעת ללחיאני, וזאת בטרם יורה על חקירתו של דנציגר כחשוד. לדברי גורם משפטי בכיר, החשדות נגד דנציגר התבררו כמבוססים, באופן המצדיק חקירתו באזהרה.

לפי ההערכות, הראיות והתשתית העובדתית שעלו מתשאולו של דנציגר, בתוספת פעולות חקירה נוספות, לא הותירו אפשרות אחרת, אלא לחקור גם את דנציגר באזהרה. זאת, מאחר שמהחומר עולה כי גם דנציגר עצמו ביצע לכאורה עבירות פליליות.

חקירה באזהרה פירושה חקירתו של אדם כחשוד ולא כעד, תוך מתן אזהרה כי זכותו להיוועץ בעורך דין, וכי עומדת לו זכות השתיקה בחקירה, במטרה להימנע מהפללה עצמית. זאת, אף שבקרב מערכת אכיפת החוק מעריכים כי הגירסה שישמיע דנציגר בחקירתו באזהרה תהיה זהה לזו שכבר מסר בעדותו הקודמת.

החשדות בדבר עסקים לא כשרים שבהם מעורב דנציגר וקשריו עם לחיאני נחשפו לראשונה בתחקיר של העיתונאי משה ליכטמן ב"גלובס" ב-2008. החשד מתמקד בעובדה שעיריית בת-ים העבירה לטיפול משרדו של דנציגר תיקים בהיקף גדול, ותמורת שכר-טרחה של מאות אלפי שקלים בשנה, ביוזמתו של לחיאני, בזמן שהיו קשרים עסקיים בין לחיאני לדניצגר. לפי מסמכים המצויים בידי המשטרה, עמד גובה שכר-הטרחה שקיבל משרדו של דנציגר ושל עו"ד דורי קלגסבלד על 823 אלף שקל.

דנציגר טען כי אמנם קיים קשרים חברתיים עם לחיאני, ואולם לא נפל פגם בהתנהלותו. "השופט דנציגר מכיר את לחיאני למעלה מ-20 שנים ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו", הצהיר דנציגר באמצעות הנהלת בתי המשפט. "השופט דנציגר אינו, ולא היה מעולם, שותפו של לחיאני. משרד דנציגר-קלגסבלד ושות' טיפל בין השנים 2005 ל-2007, קודם למינויו של דנציגר לעליון, במספר עניינים משפטיים של עירית בת-ים. לא ידוע לשופט דנציגר על פגם כלשהו שנפל, ככל שנפל, בנוגע לשכירת שירותי משרדו על-ידי עיריית בת-ים".

רכישה בנאמנות

אלא שבפועל היו דנציגר וקלגסבלד בעליה של קרקע בגודל 21.4 דונם במערב נתניה, במשותף עם חברת ש.א.נ.ל שבבעלות לחיאני. הקרקע נרכשה ב-1995 תמורת כ-750 אלף דולר. ב-2007, לאחר שנים של התדיינות עם מינהל מקרקעי ישראל, הגישו בעלי הקרקע תביעה למחוזי בתל-אביב בדרישה לפיצוי הנאמד ב-5-7 מיליון דולר ברוטו, לפני היטל השבחה, במסגרת הפשרת הקרקע לבנייה. במסגרת ההליך המשפטי התברר כי ללחיאני יש שני שותפים בעסקה - קלגסבלד ודנציגר.

השלושה טענו כי לחיאני רכש את הקרקע בנאמנות עבור קלגסבלד ודנציגר. מינהל מקרקעי ישראל טען, מנגד, כי מסמכי הנאמנות הוסתרו, וכי הוא כלל לא שמע על הנאמנות במשך השנים עד הגשת התביעה, ובכך יש הפרה של הסכם החכירה. עוד טען המינהל כי התביעה לפיצוי הוגשה בשיהוי וב"חוסר ניקיון כפיים".

השופט מגן אלטוביה דחה ביולי 2010 את התביעה להחיל על הקרקע את כללי הפיצוי לפי החלטה 727 של המינהל, ואף חייב את התובעים בהוצאות של 39 אלף שקל.

נאמנות לכאורה?

לפי טענה, שהועברה גם לגורמי האכיפה, טענתם של דנציגר וקלגסבלד כי לחיאני שימש נאמן שלהם נטענה רק ב-2007, ולפיכך יש צורך לבדוק האם ומתי נחתם הסכם נאמנות בין הצדדים. זאת, בשל החשד כי לחיאני רכש את הקרקע לעצמו וקיבל שירותים משפטיים מדנציגר וקלגסבלד.

אלא שבמקום לרשום את הקרקע בשם לחיאני ולשלם שכר-טרחה ומע"מ לשני עורכי הדין, ובמקום ששניהם ישלמו מס הכנסה על השירותים שנתנו ללחיאני ויעבירו את המע"מ שגבו, וכן במטרה לאפשר גם לדנציגר וקלגסבלד ליהנות מפיצוי מוגדל על הקרקע - הוחלט להציג את העסקה כאילו לחיאני רכש את הקרקע בנאמנות עבור ש.א.נ.ל ושני עורכי הדין, ולא עבור עצמו בלבד.

באוקטובר 2010 הגישה חברת ש.א.נ.ל ערעור לעליון, באמצעות עו"ד איל רוזובסקי, על פסק דינו של השופט מגן אלטוביה. אלא שבאופן חריג נרשמו דנציגר וקלגסבלד כמשיבים נוספים לערעור, לצד המינהל ולא כמערערים נוספים - אף שלכאורה יש להם אינטרס זהה לזה של ש.א.נ.ל - ואף שגם ש.א.נ.ל וגם דנציגר וקלגסבלד מיוצגים כולם על-ידי עו"ד רוזובסקי.

ימים אחדים לאחר הגשת הערעור, לבקשת רוזובסקי, החליט רשם בית המשפט העליון, גיא שני, להגדיר בתיק בית המשפט את דנציגר וקלגסבלד כ"משיבים פורמליים" בלבד. התיק קבוע לדיון בנובמבר הקרוב, ואולם טרם נקבע הרכב השופטים שידונו בערעור.

צרו איתנו קשר *5988