סימנים מטרידים של מחאה יפה

ראשי מאבק האוהלים, שיכורים מכוח, דרשו לתעד המו"מ עם נתניהו במצלמות ורוצים מהפכה לשם מהפכה

התקשורת צריכה להמשיך לבקר

התקשורת המרכזית מחבקת את ראשי מחאת האוהלים ולפחות עד הבוקר לא נתנה לכמה סימנים מטרידים לבלבל אותה. המחאה אמנם אותנטית ונדירה ביופייה, אבל אפילו מחאה יפה לא גוברת על תפקידה של התקשורת לבקר, גם כשזה לא פופולרי.

אחד הסימנים המטרידים הופיעו אתמול (א'), בישיבה שהתקיימה בלשכתו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. נציגי ראשי המחאה משדרות רוטשילד בת"א, רועי נוימן ויגאל רמב"ם, דרשו כי המו"מ מול הממשלה יתנהל אך ורק מול רה"מ, בנימין נתניהו, ולא מול שום נציג אחר מטעמו, ושמהלך המו"מ יתועד כולו באמצעות מצלמות וידיאו - למען מה שהוגדר על ידם כ"שקיפות במו"מ" (היום הם חזרו בהם מהדרישה בעקבות פעולות שכנוע של התאחדות הסטודנטים).

עופר עיני, שיודע דבר או שניים בניהול מו"מ ודוגל בכך שלעולם אין להשפיל את הצד השני, הגיב במבוכה רבה לאור הדרישה הזאת. לאט-לאט התברר כי אותם נציגים רוצים מהפכה לשם המהפכה.

ראשי מחאת האוהלים לא מסתירים את העובדה שהם מתנגדים לרשימה ממוקדת של דרישות, ותחת זאת דורשים סדר חברתי חדש. "המאבק הזה יצליח, כי לביבי אין עם מי לנהל מו"מ, הוא לא יתפוס אותה או אותו ויסגור איתו דיל מאחורי הגב" - כך אמר בשבוע שעבר רגב קונטס, אחד ממובילי המחאה. לא פלא שראשי המחאה כמעט באופן אוטומטי ביטלו את ההודעה של נתניהו על הקמת צוות משותף שידון עם נציגי המחאה בפתרונות שונים.

זה בסדר גמור שראשי מחאת האוהלים לא רוצים פתרונות מבית היוצר של נתניהו, אבל אם בסופה של המהפכה אף אחד מהם לא מציב אלטרנטיבה פוליטית אחרת, אף אחד לא מצביע על מפלגה ראויה אחת, מי ינהל כאן את העניינים? דפני ליף? סתיו שפיר? רועי נוימן?

סופה של דמוקרטיה ייצוגית

את מי אתה מייצג, שאל אתמול אחד מאנשי ההסתדרות את רועי נוימן. "אני מייצג את העם", הוא השיב. שוב נרשמה מבוכה בפגישה. עופר עיני נבחר על ידי חברי ההסתדרות, איציק שמולי שישב שם גם הוא נבחר על ידי חברי התאחדות הסטודנטים, ורועי נוימן משוכנע שהוא-הוא נציג העם. אחרי הכול, הוא וחבריו הצליחו להוציא לרחובות מעל 150 אלף איש. עופר עיני יכל רק לחלום על זה. מוכרחים להודות שיש משהו יפה ואפילו מקסים בכמה חבר'ה צעירים שמחליטים לקום יום אחד מהספה ולעשות מעשה, ולסחוף אחריהם מדינה שלמה. יש שאומרים שזאת הדמוקרטיה במיטבה. אחרים אומרים, במידה של צדק, שזאת גם הסכנה הגדולה שניצבת מול הדמוקרטיה. הנה הגיע הפייסבוק, ושינה את הכללים. כך קורה שיו"ר ההסתדרות הרפואית עומד לחתום על הסכם ראוי מאוד למען הרופאים ובעיקר למען הרפואה הציבורית, ואילו הרופאים "בשטח" אומרים לו: על גופתנו המתה. לא מעניין אותנו שנבחרת באופן דמוקרטי, לא נקבל ההסכם.

ממה פוחדת ההסתדרות

בהסתדרות חוששים היום מאותו סדר חברתי חדש. יש שם אנשים שלא ישנים בלילה מרוב פחד. הם משוכנעים שמחאה יפה עם דרישות מוצדקות נמצאת על סף אנרכיה.

אבל אל לה להסתדרות להתפלא היום שהיא הופכת לחשודה האוטומטית בקרב אנשי המחאה, הנתפסת כחלק מאותו ממסד עושק. במשך שנים יצרה ההסתדרות שכבות של עובדים סוג ב' בתוך מקומות העבודה, קידמה שכבה אחת על חשבונה של השנייה. במקום להילחם בהפרטות, היא נלחמה על הדיבידנד של ההפרטה. על המענקים, על תוספות השכר. במאבק הזה היא פוגשת אנשים מזן אחר: אידאולוגים, אולי אידאולוגים מדי, שמדברים על עקרונות ולא על דיבידנדים. על אנשים ולא על עסקאות חבילה.