היום שאחרי קדאפי

שמחתם של אזרחי לוב והמורדים בעקבות הפלתו של קדאפי תתחלף בקרוב בדאגה. אחרי שסילקו את החתול, עליהם לחלוק ביניהם את השמנת. זו תהיה משימה לא פשוטה עבור קואליציה לא טבעית כמו זו שקמה נגד קדאפי.

קואליציה זו מונהגת לכאורה בידי "המועצה הלאומית הזמנית", גוף פוליטי שמרכזו בבנגאזי, שהוקם במהלך המרד. בראשה עומד ד"ר מוסטפא עבד אל-ג'ליל, שר המשפטים לשעבר בממשלת קדאפי. עוד נציג בולט בשורותיה הוא ד"ר מחמוד ג'בריל, שר התכנון לשעבר.

המועצה הזמנית כבר ניסחה מפת דרכים ליום שאחרי. עליה להקים בתוך זמן קצר ממשלה זמנית, פרלמנט זמני, ולמנות ראש ממשלה לשלב המעבר. בתוך חודשיים תנוסח חוקה חדשה, ובתוך שמונה חודשים יבחר העם פרלמנט ראשון.

הקרבות בטריפולי ומחוצה לה עדיין נמשכים, אבל כניעתו של צבא קדאפי היא עניין של זמן. בעייתה של המועצה הזמנית איננה קדאפי, אלא דווקא צבא המורדים שפעל בשליחותה.

צבא זה נחלק למעשה לשני צבאות-משנה. הכוחות במערב היו אלה שכבשו את טריפולי - ולא צבא המזרח שמרכזו בבנגאזי ואנשיו ניהלו בחודשים הארוכים את המערכה לאורך החוף. למעשה, רוב חלקי טריפולי כבושים בידי פלג עצמאי לוחם, שמטרותיו ומניעיו טרם הובררו.

בעיה מדאיגה נוספת היא נוכחות לוחמי ג'יהאד רבים בקרב המורדים. השאלה הגדולה היא, כיצד יחלקו יחד פראי האדם של אל-קאעידה את עוגת השלטון עם האינטלקטואלים הפרו-מערביים של המועצה הזמנית. מסיבה זו לא נחפזו מנהיגי המועצה הזמנית להגיע לטריפולי, אלא נותרו בבנגאזי הבטוחה. חלקם אף שוהה בנסיכות קטאר.

כמה עובדות יסוד מותירות מקום לאופטימיות, שגורל לוב לא יהיה כגורל עיראק. אוכלוסייתה קטנה, פחות משבעה מיליון נפש. שכבת המשכילים בה רחבה מאוד יחסית לנהוג במדינות ערב. נוסף על כך, היא אחת מספקיות הנפט החשובות עבור המערב. רוב מדינות אירופה מייבאות נפט לובי, מה שמבטיח שהן לא יתנו לה כה בקלות ליפול לידי ידיים בלתי אחראיות.