משבר הנפט השלישי

יור הפדרל ריזרב בן ברננקי אמר כי למרות המאמצים שנעשו בשנתיים האחרונות להמריץ את הכלכלה האמריקנית התוצאות מאכזבות, וכלכלת ארה"ב אינה מצליחה לחזור ולהתרומם לשיעורי צמיחה נאותים.

למרות שיעורי הריבית הנמוכים, ללא תקדים בארה"ב ובאירופה, ועל אף הגירעונות הפיסקאליים הענקיים, גם הם ללא תקדים, כלכלות המערב אינן מצליחות לצמוח.

על אף זאת, ולצד זאת, אנו חווים עליות מחירים שמייצרות לחץ כלכלי נוסף על כלכלת המערב, מאחר שהן שוחקות את ההכנסה הריאלית של אוכלוסיות רחבות באירופה ובארה"ב.

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר אמר באחרונה, שהמודלים הכלכליים שנמצאים בשימוש אינם עוזרים להבין את התהליכים הכלכליים המתרחשים. האם חוקי הכלכלה השתנו? חוקי הכלכלה הבסיסיים לא השתנו, אבל נראה שאת ההסבר למתרחש בכלכלת העולם צריך לחפש במקום אחר.

בהיסטוריה הכלכלית המודרנית שלאחר מלחמת העולם השנייה, שני אירועים מרכזיים מוגדרים כ"משברי נפט". הראשון, ב-1973, בעקבות אמברגו הנפט שהטילו על המערב מפיקות הנפט הערביות בעקבות מלחמת יום הכיפורים. השני, ב-1979, בעקבות מהפכת חומיני באיראן, כאשר הופסק יצוא הנפט של איראן למערב.

בשני משברי הנפט האלה חווה העולם המתועש מחסור בנפט, שגרר עלייה חדה במחירי הנפט, שבעקבותיה כלכלת העולם הידרדרה למיתון חריף, במקביל לעליית מחירים בשל התייקרות חומרי הגלם.

העולם נמצא כיום במשבר נפט שלישי, אלא שהפעם הוא פחות ברור וגלוי לעין, כי הוא אינו תוצאה של משבר פוליטי אלא של מחסור אמיתי שגורר אחריו מחירי נפט שהשפעתם על הכלכלה העולמית דומה לזו שהייתה במשברים הקודמים - מיתון בצד מחירים גבוהים של חומרי גלם ואינפלציה.

נביא מספר היבטים קריטיים במבנה של שוק הנפט והאנרגיה. כמו הון ועבודה, אנרגיה היא תשומה חיונית ביצירה הכלכלית. לא ניתן ליצור דבר ללא אנרגיה. תפוקת הנפט העולמית התיאורטית מוגבלת בטווח הקצר והבינוני, והיא מסתכמת בכ-89 מיליון חביות נפט ליום. בפועל, לא ניתן להפיק יותר מ-87 מיליון חביות ליום, בשל סיבות טכניות. אף כי שדות נפט חדשים מפותחים כל הזמן, הרי שבמקביל תפוקת הנפט של שדות נפט קיימים נמצאת בתהליך ירידה, כך שהשדות החדשים אינם מגדילים את התפוקה הכוללת, אלא מפצים על הירידה בשדות הקיימים.

מחירי הנפט עלו לרמות גבוהות ביותר, חבית נפט מסוג BRENT נסחרת ב-110-115 דולר לחבית. לשם השוואה, בשיא משבר הנפט השני ב-1980 הגיע מחיר חבית נפט ל-42 דולר לחבית. בהתאמה ריאלית למונחי 2011 מחיר זה שווה לכ-100 דולר לחבית, כך שמחירי הנפט כיום גבוהים ממחירי אותה התקופה. מחירים אלה מהווים אבן-ריחיים על צוואר הכלכלה העולמית.

קיימת אי-הבנה רבה לגבי האפשרות להחליף את השימוש בנפט במקורות אנרגיה אחרים, כגון פחם, גז או אנרגיה ירוקה. אמנם גז ופחם הם אלטרנטיבות טובות לנפט בשימושים כגון ייצור חשמל ותעשייה, אבל בשימוש מרכזי אחד - תחבורה - אין לנפט תחליפים משמעותיים בשלב זה. זהו השימוש בעל הערך הכלכלי השולי הגבוה ביותר מתוך תזקיקי הנפט. לכן, המחיר ה"שולי" של חבית נפט נקבע על-פי הערך הכלכלי של הבנזין לתחבורה, ומחירו יישאר גבוה כי אין לו תחליף בטווח הקצר.

מדינות המערב עושות מאמץ להמריץ את כלכלותיהן על-ידי הזרמות מוניטאריות וגירעונות תקציביים, כאשר בפועל לא ניתן להגדיל את התוצר העולמי באופן משמעותי בגלל מחסור במשאב טבע שהוא חיוני להגדלת התוצר. למעשה, ככל שיימשכו מאמצים אלו הם ישיגו רק עלייה באינפלציה במערב, ובצד זה יעשירו עוד יותר את המדינות המפיקות נפט, ובראשן מדינות ערב.

פתרון בעיות המאקרו של העולם המערבי קשורות ישירות לפתרון בעיית המחסור האמיתי הקיים בנפט ומחירי הנפט הגבוהים, ובאופן ספציפי יותר בפתרון המחסור הקיים בתזקיקי נפט לתחבורה.

ישנו היבט חשוב, שבו משבר הנפט הנוכחי שונה משני המשברים שקדמו לו: כיום זמינה טכנולוגיה בתחום התחבורה שיכולה להביא לירידה בצריכת תזקיקי הנפט לתחבורה, ובעקבות זאת לירידה במחיר הנפט. הורדת השימוש בבנזין לתחבורה היא הדרך היחידה להורדת מחיר הנפט הכולל. על מדינות העולם לצאת בתוכנית רב-לאומית אגרסיבית להורדת השימוש בתזקיקי נפט לתחבורה.

בעלות נמוכה בהרבה מהעלות של תוכנית ההמרצה המוניטארית והפיסיקלית הנוכחית בארה"ב, ניתן להביא לסיום משבר הנפט השלישי, וכך ניתן יהיה להחזיר את הכלכלה העולמית לתוואי של צמיחה כלכלית.

הכותב הוא מייסד ושותף-מנהל של קרן הון סיכון מאגמה