לקראת ההכרזה הפלסטינית - דוח G: איך תיראה המדינה שבדרך?

בתי-ספר נבנים, השחיתות נבלמת, גביית המסים משתפרת, התעשייה עובדת, ומערכת הבריאות מותירה את השכנות מצרים וירדן מאחור ■ מנגד, התלות בישראל מוחלטת, מהמים דרך הדלק ועד למסחר, האבטלה גואה, והצמיחה תלויה בעיקר בנדבנות בינלאומית ■ לקראת ההכרזה הפלסטינית, G בוחן את המדינה שבדרך ■ דוח מקיף

אם לא יחולו התפתחויות מפתיעות במיוחד, הרשות הפלסטינית תפנה בקרוב מאוד לעצרת הכללית של האו"ם בבקשה להכיר בה כמדינה. המשמעויות המעשיות של המהלך והשלכותיו המדיניות שנויות במחלוקת, אולם עוד לפני כן נשאלת השאלה: האם הרשות הפלסטינית בכלל מסוגלת לתפקד בפועל כמדינה עצמאית?

שורת הרפורמות שבהן פצחה הממשלה בראשות סלאם פיאד מאז 2009 קצרה לא מעט פרגון במערב: הבנק העולמי קבע כבר בשנה שעברה שאם הרשות תמשיך בפעילותה החיובית, הרי היא "ניצבת בעמדה טובה להקמת מדינה בכל נקודת זמן בעתיד הקרוב"; בדוח מאפריל השנה ציין הבנק כי מאז הרשות המשיכה לחזק את מוסדותיה ולקדם כראוי רפורמות ומתן שירותים ציבוריים; דוח של שליח האו"ם לאזור קבע באותו החודש כי גורמי הממשלה הפלסטיניים הגיעו לרמה מספקת "בשביל ממשלה מתפקדת של מדינה".

אלא שלמרות המסקנות האופטימיות הללו, המצב בשטח רחוק מלהיות פשוט, וגם בקרב הפלסטינים עצמם יש לא מעטים הסבורים שעוד ארוכה הדרך לעצמאות אמיתית. "פיאד דיבר בשנתיים האחרונות על כך שאנחנו קרובים לסיום בניית מוסדות המדינה. לפתע, בשלושת החודשים האחרונים התעוררנו למשבר שבו הרשות לא מסוגלת לשלם משכורות לעובדים שלה", קובל הכלכלן עמר שעבאן, ראש המרכז למחקרים אסטרטגיים Palthink, הפועל מרצועת עזה. "השאלה הפשוטה היא: 'אם אתם, הממשלה, לא מסוגלים לשלם משכורות לעובדים שלכם, שזה אחד הדברים הבסיסיים שמדינה נדרשת לעשות, איך אפשר לדבר על פיתוח ראוי של חשמל, של בתי ספר, של פרויקטים גדולים?'. גם במונחים של מקורות מימון אנחנו לא במצב טוב להקמת מדינה. תזכור גם שפיאד, באפריל האחרון, ביקש מהמדינות התורמות עוד 5 מיליארד דולר".

שעבאן נוגע בנקודת מפתח; התרומות החיצוניות, המסתכמות במיליארדי דולרים רבים, הן ללא ספק חלק עיקרי בסיפור הפלסטיני של השנים האחרונות. מצד אחד, הן אפשרו לרשות להגדיל הוצאות ולבצע השקעות משמעותיות ברפורמות - מה שהיווה את המנוע העיקרי לצמיחה; אולם מנגד - לא מדובר בצמיחה בת קיימה. זו, קובעים גם הדוחות המפרגנים של האו"ם ושל הבנק העולמי, תושג רק אם יתפתח בגדה סקטור עסקי פרטי חי ומשמעותי; התפתחות שמוגבלת מאוד, בין היתר כתוצאה מהמגבלות הביטחוניות שמטילה ישראל על תנועת סחורות ואנשים אל הרשות ובתוכה, ושאינן מגרות את בלוטות החשק של משקיעים חפצי רווחים ושונאי ביורוקרטיה וחוסר ודאות.

המגבלות הישראליות באות לידי ביטוי במיוחד בשליטה הישראלית המוחלטת במזרח ירושלים ובשטחי C, המהווים את רוב הגדה: 62%. שטחי C מכילים את דרכי התנועה בין מרכזי האוכלוסייה הפלסטינית, את רוב האדמה החקלאית ואת מקורות המים והרזרבות הקרקעיות. לפי דוח האו"ם, רוב פרויקטי התשתיות הגדולים זקוקים לאדמות משטחי C, ובסך-הכול מדובר בשטחים המכילים את האדמה ואת המשאבים החיוניים עבור פיתוח וצמיחה כלכלית. אלא שהרשות כלל אינה שולטת בשטחים אלה, ולכן אינה מסוגלת לפעול בהם בחופשיות או להעניק שירותים לאזרחים המתגוררים בהם.

לשעבאן אין כל ספק: ללא שיתוף פעולה אחר לחלוטין בין הפלסטינים לישראל, לפלסטינים אין סיכוי לפתח מדינה בעלת כלכלה ראויה. "אנחנו חייבים שיהיו לנו יחסי מסחר עם ישראל, אבל כשווים אל שווים - לא כשישראל פועלת ככוח כובש. בסופו של יום אנחנו צריכים להפיק תועלת מהשגשוג הכלכלי בישראל. לרוע המזל הישראלים והפלסטינים לא רואים את ההזדמנות הזו".

ואולי הפלסטינים לא יכולים לחכות עד שישראל תבין שצריך לעבוד יחד, וצריכים לקדם את עצמם בלי קשר לישראל? זה אפשרי?

"זו לא תשובה של כן או לא. זה אפשרי, אנחנו יכולים לעשות כמה דברים, אבל ברמה מוגבלת. למשל, כמה מדינות ערביות לא מוכנות לסחור איתנו, אלא אם כן יהיה מדובר ביחסי מסחר חופשי. בשביל זה נדרשים נמל ימי בעזה ונמל תעופה בגדה, לפתח את מעברי אלנבי ויריחו, לסלול דרכים טובות בגדה. אם מעוניינים בפיתוח אמיתי ובצמיחה רצינית צריכים לפתוח את הדלתות. איך מצפים מהכלכלה הפלסטינית לצמוח תחת סגר, כשבישראל הכול פתוח? למה אתם חושבים שהנוסחה הכלכלית והעקרונות שתופסים לגבי ישראל וארצות הברית וצרפת לא חלים על הפלסטינים? הם חלים בכל מקום".

אז השורה התחתונה היא שלהכרזה באו"ם אין משמעות מעשית רבה?

"אם ההכרזה הזו לא תשתקף בחיי היומיום של האנשים, מה התועלת בה? אני לא אומר שלא היו הישגים טובים בגדה, אבל לא צריך להגזים".

שעבאן הוא לא הקול הביקורתי היחיד שמטיל ספק במשמעות ההצהרה הקרובה באו"ם. דמויות פלסטיניות בולטות נוספות טענו כי מדובר במהלך סרק שנדון לכישלון. אין ספק, עם זאת, שעם כל הבעיות והמגבלות, הממשל הפלסטיני והכלכלה בגדה המערבית עברו בשנתיים האחרונות לא מעט שינויים והתפתחויות ראויות לציון לכיוון של שלטון מסודר, שקוף, מתוכנן ויעיל יותר מאשר בעבר. כמעט בכל תחום יש לכל הפחות תוכניות אסטרטגיות מקיפות, ובסך-הכול מדובר במהפכה של ממש לעומת סדרי המינהל והשלטון שהיו נהוגים ברשות בעבר. G מציג מקצת מנתוני המפתח בשטח.

ממשל | ועדה למלחמה בשחיתות

הבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני התקיימו בינואר 2006, והסתיימו בניצחונו המוחץ של חמאס. מאז סבל הפרלמנט משיתוק, וחקיקה הועברה באמצעות צווים נשיאותיים של אבו-מאזן (מחמוד עבאס). באמצעות הצווים אבו-מאזן גם הקים את הממשלה בגדה בראשות פיאד, לאחר שהניסיונות לפעול בממשלת אחדות בראשות איסמעיל הנייה מחמאס כשלו והסתיימו בפיצוץ ובעימותים מדממים.

מאז ינואר 2009 חמאס חדל מלהכיר בנשיאותו של אבו-מאזן, שכן כהונתו הפורמלית למעשה הסתיימה - אולם הוא המשיך לפעול על בסיס החלטה כי כהונתו תימשך עד לבחירות חדשות. אלה היו אמורות להתקיים בינואר 2010 (בחירות לנשיאות ולפרלמנט), אולם הרשות ביטלה אותן לאור סירוב החמאס לערוך בחירות ברצועה. בפברואר 2011 הכריז פיאד על כוונה ללכת שוב לבחירות כלליות, ובמאי נחתם בין פתח לחמאס הסכם פיוס, לפיו אמורות להתקיים בחירות בשנה הבאה; אולם מדובר בסיכומים שבירים ביותר.

דוח שליח האו"ם לאזור רוברט סרי, מאפריל השנה, אינו חוסך בשבחים לתפקודה של ממשלת פיאד. הדוח מציין כי תחת פיאד שיפרה הרשות את יכולתה לבצע תכנון ותקצוב ביעילות, וכי נראה שקיימת התקדמות לקראת מצב שבו המוסדות והמנגנונים השונים עובדים באופן מתואם ושקוף יותר. מי שזוכר את חגיגות השחיתות בימי ערפאת ישמח לשמוע כי הוקמה ברשות ועדה מיוחדת למלחמה בשחיתות.

ההתנהלות הבריאה מתבטאת בתקציב: דוח הבנק העולמי ציין כי הוצאות הרשות נותרו בגבולות התקציב, כשמנגד גביית מסים משופרת הביאה להכנסות גבוהות מהצפוי. במחצית הראשונה של 2010, למשל, ההכנסות ממסים הסתכמו בקרוב ל-15% מעל התחזיות, ובכ-50% יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. דוח האו"ם מציין כי בשנים 2010-2006 עלתה גביית מס רכוש כמעט פי שלושה.

המצב הפיסקאלי | תלות בתרומות

דוח הבנק העולמי אשתקד ציין רפורמות אחדות שהתקדמותן חיזקה את המצב הפיסקאלי (הכנסות הממשל לעומת הוצאותיו) של הרשות. בין היתר מדובר בתוכנית לאומית להבטחת רשת ביטחון חברתית לאזרחים, בתוכנית פעולה לרפורמה בפנסיה ובשיפור משמעותי במערכות ניהול המשאבים הציבוריים.

לפי דוח האו"ם, צורכי המימון החיצוני של הרשות ל-2011 מוערכים בקרוב למיליארד דולרים. מכיוון שחלק מהמדינות שהבטיחו להעביר תרומות לא בדיוק עמדו במילתן, נוצר בחודשים האחרונים המשבר שבמסגרתו מתקשה הרשות לשלם משכורות לעובדיה. עם זאת, התרומות החיצוניות היוו את הגורם העיקרי לצמיחה המרשימה ב-2010, המוערכת ב-9.3%, יותר מהתחזית, שניצבה על כ-8%.

מדובר בשנה השלישית ברציפות שבה נרשמת צמיחה, אולם הבנק העולמי מצנן את ההתלהבות בקביעה שהצמיחה הנאה משקפת בעיקר התאוששות מהמצב המדורדר ביותר שאליו הגיעה הגדה בימי האינתיפאדה השנייה, ושהיא מוגבלת בעיקרה לסקטור הלא סחיר. עם זאת, הבנק ציין כי ניתן לזקוף חלק מסוים מהצמיחה לתחושת ביטחון רבה יותר של המשקיעים הפרטיים, ולכמה הקלות שביצעה ישראל.

תעשייה | סוגיית השימוש הכפול

משרד הכלכלה הפלסטיני הציב בעדיפות עליונה את המטרה של שיפור אקלים ההשקעות, על מנת למשוך משקיעים חיצוניים לגדה. בין השאר גובשו חוק חברות חדש שמנסח הליך מודרני לרישום חברות ולפיקוח עליהן, חוק השקעות שמשנה את הדרך למתן תמריצים להשקעות, חוק ששינה את הרגולציה על התעשייה, וכן חוקים נוספים שמטרתם הקלה על בעלי העסקים. דוח הבנק העולמי מאפריל האחרון טען לקיום "ראיות אנקדוטליות" המספקות סימנים חיוביים לכך שהשקעה פרטית מתחילה לגדול בסקטורים מסוימים.

אלא שהשפעת הצעדים שנוקטת הרשות מוגבלת אל מול המגבלות הביטחוניות השונות שמטילה ישראל - פרוצדורות בידוק ממושכות, אי-ודאות בהליכי מתן ויזות לאנשי עסקים ולעובדים, ועוד. דוח הבנק העולמי מציין שחומרי גלם רבים שהנם קריטיים לענפי הייצור מסווגים על-ידי ישראל כבעלי "שימוש כפול", צבאי ואזרחי - ולכן היבוא שלהם כרוך בפרוצדורות מסובכות שמייצרות דחיות ומייקרות משמעותית את העלויות.

הגדרות חומרים כבעלי "שימוש כפול" הן גמישות ומשתנות לפי שיקול דעתה של ישראל, מה שמייצר אי-ודאות בקרב עסקים פלסטיניים, פוגע ביכולתם לתכנן לטווח ארוך, ומוריד את המוטיבציה של משקיעים. הגבלות על יבוא כימיקלים ודשנים בעלי שימוש כפול, למשל, קיימות זה עשורים, אולם הן הולכות ומקשיחות. למשל, ישראל הורידה את הריכוזים המותרים של ניטרוגן ושל חומרים אחרים בדשנים כמה פעמים בשנים האחרונות, מה שאילץ חקלאים לחפש חלופות יקרות יותר ויעילות פחות.

סקטור אחר לחלוטין, זה של טכנולוגיות התקשורת, מושפע במיוחד ממגבלות השימוש הכפול. לדעת הבנק העולמי, הדבר בעייתי במיוחד עבור הכלכלה הפלסטינית, מכיוון שמדובר בסקטור בעל ערך מוסף שנתפס כבעל פוטנציאל רב לקידום האזור.

על מותגים פלסטיניים בולטים קשה לדבר. "הייצור המקומי של הפלסטינים הוא כזה שמאוד לא ניתן להתגאות בו", אומר עדי אשכנזי, ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד לפיתוח אזורי. "יש מוצרי נייר שונים כמו מחברות, יש ייצור מאוד זול של צבעים ושל שמן, אבל זה קטן. המפעל הממוצע הפלסטיני מעסיק שני עובדים. המפעלים הגדולים מעסיקים כמאה איש".

עם זאת, אשכנזי מעריך ש"אחד הענפים הפלסטיניים היצרניים, שבעתיד אולי יהיה אפשר להתגאות בו, זה תחום האבן והשיש. יש להם את זה בכמויות יפות, וזה תחום שמגלגל בערך 70-60 מיליון דולר בשנה".

בכיר לשעבר במינהל האזרחי מסכים: "כל האבן שמסביבנו מיוצרת בגדה, במחצבות ובחיתוך. זו תעשייה שלא נופלת מכל תעשייה מתקדמת בישראל. זו תעשיה אדירה שמחזיקה ארבעים אלף עובדים, ואני צופה שהיא תגדל ותהפוך לגורם דרמטי מאוד".

אשכנזי מחדד: "ההתבססות הכלכלית בשנים הקרובות תגיע מהלואו-טק, כי בהיי-טק הם על הפנים. זה יגיע מאבן, משיש, לא מטכנולוגיה. שם הם ממש מאחור. זה יבוא ממוצרים פשוטים, מצנרת זולה, מחומרי בנייה פשוטים, מבלוקים וממלט".

בגדה אין "תנובה" אבל יש שתי מחלבות מרכזיות. "הם מייצרים מוצרי חלב כמו יוגורט וגבינות, ומקבלים מהמדינות התורמות הזמנות", אומר אשכנזי. "התעשייה שלהם היא תעשייה קיימת, אבל היא בנויה בסופו של דבר על תרומות ועל אי-תחרותיות. גם התעשיות המקומיות שמייצרות נעליים זולות ובגדים זולים, למשל, בנויות ברובן על המתנות שניתנות להם על-ידי ארגוני הסיוע הבינלאומיים. הם מזמינים מוצרים ממפעלים מקומיים, ולשם הולך חלק מהכסף; אבל זו תרומה, זה לא ייצור שנועד להתחרות במוצרים אחרים". לטענתו, "המפעלים הגדולים פועלים בלי תחרות אמיתית. אצל הקטנים יש תחרות, והם אוכלים זה את זה".

לדבריו, "הכול ינוקא שם. לא מאשרים להם, למשל, לייצא את מוצרי החלב והבשר לחו"ל, וזה נכון גם לגבי תרופות. הרי אתה יכול להוציא מוצרים רק אם אתה עומד בסטנדרטים בינלאומיים, והם לא. אנחנו עושים עכשיו עבודה עם ארגונים בינלאומיים כדי להעלות אצלם את הרמה הווטרינרית כדי שהם יקבלו הכשר. הם לא יכולים לעמוד בזכות עצמם".

מרכז פרס לשלום מנסה לסייע לשיווק בישראל של מוצרי מזון שיוצרו בשטחים. בתערוכת ישראפוד 2010 הוצגו בתיווכו מוצרי מזון של חברות פלסטיניות כגון זאדונא, אלג'ונידי ומדאין.

מסחר | 90% יצוא לישראל

בסוף אוגוסט החולף הצביעה ועדת הסחר הבינלאומי של הפרלמנט האירופי בעד הסכם סחר שיפתח את השווקים ביבשת ליבוא מוצרי חקלאות ודיג משטחי הגדה ועזה, ואם המהלך יאושר סופית הדבר יאפשר ליצואנים הפלסטינים כניסה בלתי מוגבלת ללא מכס לשווקים האירופיים. היצוא הפלסטיני לאירופה הוא בעיקר בתוצרת חקלאית כמו פירות, ירקות, פרחים. היבוא מאירופה לרשות - בעיקר מכונות, כימיקלים וציוד תחבורה. אך עיקר היחסים המסחריים הוא כמובן מול ישראל.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, יצוא סחורות מהגדה ומעזה הסתכם ביוני 2011 בכ-72.9 מיליון דולרים (כש-90% מתוכו הנם יצוא לישראל). יבוא סחורות באותו חודש הסתכם ב-366 מיליון דולרים (כש-65% מתוכו הנם יבוא מישראל). ב-2010 נרשמה עלייה של 5% ביצוא סחורות ושירותים מהגדה לישראל. דוח האו"ם ציין לחיוב שיתוף פעולה בין הרשויות הפלסטיניות לבין משרד החקלאות, שסייע להעברה יעילה של מוצרי חלב ובשר מהגדה למזרח ירושלים.

"הפלסטינים מייבאים מאיתנו בסדר גודל של לפחות 3.5 מיליארד שקל בשנה", כך אשכנזי. "היבוא שלהם מאיתנו מאוד מגוון, ולא מחולק לסקטור מסוים, כי האופי של כל העסק הזה דומה לחילופי מוצרים בתוך מדינה אחת. יחסי הסחר שלנו עם הפלסטינים דומים לסחר בין תל אביב לחיפה. אנחנו מוכרים להם היום את כל מגוון הצריכה - מקוטג' וחלב ניגר ועד מוצרי מחשבים והיי-טק".

לעומת זאת, "היצוא שלהם אלינו הוא במכירות קטנות וסלקטיביות. באופן כללי, המוצרים שלהם הם מוצרי ביניים שהם עושים עליהם רווח אחרי שהמדינה שלנו כבר נתנה להם את הבסיס. גרבי ניילון, למשל - אנחנו שולחים את החומרים, הם תופרים על-פי מידות. זה ייצור של קבלן משנה. ביצוא שלהם אין להם מוצרים משמעותיים חוץ מקצת פירות וירקות, וגם זה נשחק. אלה מוצרים מאוד-מאוד זולים; כאלה שלא כדאי לשים במכולה ולשלוח לאיטליה. אלה כמויות לא משמעותיות, כמובן, וזה לא תחרותי מספיק".

טייקונים | אל-מסרי ושות'

משקיעים גדולים מאוד, כאלה שיכולים לענות לתואר טייקונים, הם נדירים למדי בגדה - אבל הנה כמה מהשמות היותר בולטים.

מוניב אל-מסרי: נחשב לפלסטיני העשיר ביותר בשטחים. הונו הוערך בעבר בכ-500 מיליון דולרים. אל-מסרי עומד בראש תאגיד פדיקו, המחזיק בעסקים בתחומי המזון, התעשייה, המלונאות והתקשורת. עסקי המלונאות הסבו לו לא מעט הפסדים בשנים הקשות, אבל המפעיל הסלולרי ג'וואל מנפק רווחים על בסיס הרבה יותר יציב. אל-מסרי מחזיק גם בחברה ענקית לחיפושי נפט, שאותה ייסד לפני קרוב לשישים שנה, והיא עוסקת גם בשינוע מים וגז. בעבר שקל להתמודד על תפקיד ראש הרשות, ונהנה מיחסים קרובים במיוחד עם יאסר ערפאת, אולם לבסוף ויתר על השאיפות הפוליטיות.

בשאר אל-מסרי: יליד שכם שעזב בנעוריו עם משפחתו לארצות הברית. בשנות ה-90 שב לגדה לאחר שהקים את חברת האחזקות מסרי אינטרנשיונל, שמעסיקה כיום מאות עובדים ומשקיעה בתחומים מגוונים. השנה הקים קרן פרייבט אקוויטי שאמורה לפעול בשטחי הרשות בתחום ההיי-טק וגייסה עשרות מיליוני דולרים. אל-מסרי הוא גם האיש שעומד בראש הפרויקט השאפתני של הקמת העיר הפלסטינית החדשה רוואבי, שנתקל בקשיים על רקע סירובן של חברות ישראליות להשתתף בפרויקט (זאת בשל התנאי שמוצב להן להתחייב כי לא יעבדו בהתנחלויות). שמו עלה לכותרות בשנה החולפת כשהציע לרכוש את השליטה בדיגל, החברה הבורסאית שבונה בירושלים. הניסיון עורר סערה בקרב גורמי ימין, ולבסוף הצעתו של אל-מסרי נדחתה.

נאסר נאסר: יצרן מוביל בתעשיית האבן והשיש. מייצא לחו"ל ולמפרץ, וגם לישראל.

חאלד עוסיילי: ראש עיריית חברון, שנקרא לדגל לאחר שנים שבהן התמקד באימפריית העסקים המשפחתית, הכוללת עסקי בנייה, יבוא רכבים, סיגריות ותרופות, וגם שותפות בחברת התקשורת פלטל. עוסיילי הוא גם איש עסקים בולט מאוד בתחום הקניונים. "אמנם אין בקניונים שלו רשתות קמעוניות גדולות, אין איזה שופרסל, אבל כן מדובר במרכזי קניות מאוד גדולים שאפשר למצוא בהם את מיטב רשתות האופנה", אומר קצין בכיר לשעבר.

"ישראל צריכה להבין שפלסטין יכולה למשוך מיליארדי דולרים מפלסטינים שחיים בגולה", אומר הכלכלן עמר שעבאן מהמרכז למחקרים אסטרטגיים Palthink. "העושר של הפלסטינים בגולה הוא יותר מ-100 מיליארד דולר. כמה מהם מאוד מעוניינים לבוא ולהשקיע. אחרי שהושגו סוג של יציבות וביטחון בגדה, זה עודד משקיעים מחו"ל לבוא - אבל זה עדיין מעט".

בנקאות | שמרנות ותלות

דוח הבנק העולמי מגדיר את מערכת הבנקאות הפלסטינית כ"שמרנית", ולראיה - הבנקים בגדה כמעט שלא נפגעו מהנפילות הדרמטיות בשווקים הפיננסיים בעולם. עם זאת, הם סובלים מחשיפה גבוהה לרשות הפלסטינית, שחובותיה מוערכים במאות מיליוני דולרים, ולעובדי הרשות שנטלו מהם משכנתאות והלוואות אחרות (וכאמור אינם בטוחים שיקבלו בחודש הבא את משכורותיהם).

הבנקים מחפשים דרך לגוון את פעילותם כך שהחשיפה הנ"ל תהיה פחות מסוכנת - אולם האפשרויות הניצבות בפניהם מוגבלות. "לרשות יש חובות ענקיים לבנקים, והבנקים עצמם במצב לא טוב. זה אומר שהמצב מאוד שביר", אומר שעבאן.

שוק העבודה | 85 שקלים ליום

"בניגוד לדיווחים תקשורתיים על כלכלה פורחת בגדה המערבית", נכתב בדוח שפרסמה סוכנות האו"ם לפליטים אונר"א לפני כחודש, "ראיות מהרבעון השני של 2010 מצביעות על תנאים מתדרדרים בשוק העבודה, על אבטלה מתרחבת ועל משכורות נמוכות יותר".

לפי הלמ"ס הפלסטינית, השכר היומי הממוצע לשכירים בגדה ניצב על כ-85 שקלים, ואילו השכר היומי הממוצע של פלסטינים המועסקים בישראל ובהתנחלויות (כמחציתם בבניין) כמעט כפול: 160 שקלים. מי שקורא לפלסטינים להחרים את ההתנחלויות ולסרב לעבוד בהן צריך להביא בחשבון את הערכת הבנק העולמי, שלפיה העלייה במספר הפלסטינים המועסקים בהן ובישראל סיפקה "דחיפה חשובה לכלכלת הגדה", והיוותה "סוג של מנוע צמיחה", בזכות המשכורות הגבוהות בהרבה.

נתונים נוספים ועדכניים של הלמ"ס הפלסטינית על שוק העבודה בגדה: שיעור האבטלה עומד על 15.4%, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של בני 15 ומעלה נאמד ב-45%, מבין המועסקים 64% שכירים, 19% עצמאים, 8% בני משפחה שאינם מקבלים שכר תמורת עבודתם ו-7% מעסיקים.

לפי דוח האו"ם, כך התפלגה התעסוקה בגדה נכון לרבע האחרון של 2010: חקלאות, דיג ויערנות - ;12.5% כרייה, חציבה וייצור - ;10.7% בנייה - ;12.7% מסחר, מסעדנות ומלונאות - ;19.5% תחבורה, אחסון ותקשורת - ;5.9% שירותים וענפים אחרים - 38.7%.

אנרגיה | תחנות משנה בגדה

99.9% ממשקי הבית בגדה חוברו לרשת החשמל הציבורית, שמסופקת כולה מישראל. התהליך הוא שחברה ממזרח ירושלים (הרשומה בישראל ומפוקחת על-ידי רשות החשמל הישראלית) רוכשת את החשמל מחברת החשמל הישראלית, מוליכה ומוכרת אותו במזרח ירושלים וברשות. יש לה כמה פרויקטים בתכנון: הקמת קו להובלת חשמל מחברת החשמל הירדנית ליריחו, הקמת תחנת כוח ניסיונית לניצול אנרגיה סולארית ביריחו ועוד.

במשך שנים הופץ החשמל בגדה על-ידי רשויות מקומיות. בפברואר אשתקד הוקמה המועצה הרגולטורית הפלסטינית לחשמל, שגיבשה כללי רגולציה במטרה להעביר את הפצת החשמל מהרשויות לחברות מסחריות. מכיוון שעסקי החשמל מהווים מקור הכנסה חשוב עבור הרשויות, אושר סיוע פיננסי זמני לרשויות ולכפרים שעומדים להיפגע מהעניין. הבנק העולמי מגדיר כ"אבן דרך משמעותית" את העובדה שביולי 2010 הונפקו חשבונות חשמל לצרכנים בשכם על-ידי חברה מסחרית. עד אז העסק נתקע בגלל התנגדות הרשויות.

אשכנזי מהמשרד לפיתוח אזורי מספר ש"כיום אנחנו בפרויקט לבניית ארבע תחנות משנה בגדה במימון הבנק האירופי להשקעות. הן לא ייצרו חשמל, אבל כן יאפשרו לספק חשמל בכמויות גדולות לשטחים. זה יקרה בג'נין, בשכם, ברמאללה ובחברון".

בכיר לשעבר במינהל האזרחי אומר ש"ייאמר לזכותו של פיאד שהוא השקיע את הכסף בשנתיים האחרונות בדברים מרשימים, כמו מתיחת קווי חשמל לכפרים. במסגרת המגבלות הוא חיזק את התשתיות כמה שאפשר".

דלק | בגדה נוסעים פי חמישה וחצי

דלקים מהווים חלק נכבד מסך היצוא הישראלי לשטחים, כאשר ספקית הדלק הגדולה לגדה בשנים האחרונות היא חברת פז - מה שהניב לחברה הכנסות של מיליארדי שקלים. הרשות רוכשת את הדלק מפז ומשווקת אותו לתחנות הפרטיות ברחבי הגדה.

לפי הלמ"ס הפלסטינית, צריכת הדלק הממוצעת למשק בית בשטחים (בקרב המשתמשים) הנה 46 ליטרים לחודש. הנתונים הנוגעים לאזורים השונים מבטאים היטב את הפערים ברמת החיים: אם במרכז הגדה ממוצע הצריכה החודשי עומד על 89 ליטרים, ברצועת עזה מדובר ב-16 ליטרים בלבד. לפי הלמ"ס הפלסטינית, ב-2010 מספר כלי הרכב ברשות ניצב על 182 אלף.

מים | הצורך גדל, האספקה לא

ב-2008 הודיע מנכ"ל רשות המים הפלסטינית שדאד אטלי כי בגדה התפתח מחסור חמור במים, ובבתים פלסטיניים רבים אספקת המים מופסקת למשך שעות ואפילו למשך ימים. לפי ההסכמים עם ישראל, הפלסטינים מקבלים כמות קצובה של מים, אולם ואטלי טען שהכמות אינה מספיקה. הסיבה: הצורך גדל מאז החתימה על ההסכמים בשנות ה-90. הרשות טענה ב-2008 שבשנה זו חסרו 70-40 מיליון מטרים מעוקבים כדי למלא את צורכי האוכלוסייה בגדה.

דוח האו"ם של רוברט סרי מזכיר הישגים משמעותיים שנרשמו בשנים האחרונות, כגון תיקון 1,700 קילומטרים של קווי צינורות מים והתקנתם, וחיבור 88.2% ממשקי הבית למערכת אספקת המים הציבורית.

בריאות | מקדימה את ירדן ומצרים

בתחום זה זוכה הרשות לציון גבוה במיוחד מהמוסדות הבינלאומיים. הבנק העולמי מגדיר את מערכת הבריאות בגדה וגם בעזה כמפותחת מאוד, טובה יותר ממדינות באזור וגם ממדינות נוספות בעולם. אחד הביטויים לכך הוא נתון כמו רמות תת-התזונה ברשות, שהנן נמוכות בהרבה מאשר במדינות אחרות. ביטוי אחר הוא שב-2010 מוקמה הגדה במקום ה-72 מתוך 194 מדינות במדד ההתפתחות האנושית, בכל הנוגע לתוחלת החיים הצפויה - לפני מדינות כמו סעודיה, ירדן, מצרים ואלג'יריה.

תושבי הגדה נהנים מטווח רחב של שירותי בריאות, כאשר טיפול בסיסי ושירותי חירום זמינים לכול בחינם או תמורת עלות מזערית. תוכנית הביטוח הלאומית מספקת כיסוי למגוון מלא של שירותים לרוב האוכלוסייה. דוח האו"ם מאזכר "נתונים ראשוניים" שלפיהם ההוצאה הכוללת לבריאות עשויה להגיע לכ-15% מהתל"ג - גבוה מאוד בסטנדרטים בינלאומיים. בחבילת הסכמות שגובשה בפברואר השנה בין ראש הממשלה נתניהו לטוני בלייר, אז נציג הקוורטט באזור, התחייבה ישראל לקידום מהיר של בניית בתי ספר ומרפאות באזור C - מה שאמור לשפר מאוד את נגישות התושבים שם לשירותי בריאות.

עם זאת, את הנתונים צריך לסייג בכך שקיימים הבדלים ברמות שירותי הבריאות בין האזורים השונים - לפי מידת שליטת הרשות בהם.

חינוך | 300 בתי ספר חדשים

כמו מערכת הבריאות, גם מערכת החינוך נחשבת למפותחת יחסית ונמצאת במצב טוב יותר מזה שבכמה מדינות שכנות. הרשות זוכה לפרגון על התקדמות משמעותית בתחום החינוך, אימוץ העיקרון שלפיו צריך להינתן "חינוך לכול", וישנה השקעה מתמשכת בבניית בתי ספר. מאז 2006 נבנו בגדה כ-300 בתי ספר חדשים.

משרד החינוך הפלסטיני מפתח מדיניות לאומית, הוקמה ועדה לפיתוח מקצוע ההוראה, ניתנת תשומת לב לצורך בהכשרה מקצועית שתענה על צורכי שוק העבודה, ועוד. מדובר, חשוב לציין, במערכת חינוך לא אחידה: כ-260 אלף ילדים בגדה ובעזה לומדים בבתי ספר של אונר"א. אונר"א ומשרד החינוך הפלסטיני פועלים לחיזוק הקשר ביניהם ולתיאום במדיניות החינוך.

משפט | מעבר למערכת אזרחית

אחת הבעיות בגדה היא קיומם של גופים שיפוטיים שונים, שלא תמיד ברורה חלוקת התפקידים והאחריות ביניהם. כחלק מההכנות לקראת ההכרזה על מדינה נעשה ניסיון להסדיר גם את התחום הזה. בין השאר החליטה הממשלה על העברת תיקים רבים מבתי הדין הצבאיים לבתי משפט אזרחיים.

בשנים האחרונות ניתן להבחין גם בגידול במספר התיקים המוגשים לבתי המשפט בכלל - מה שמעיד, לדעת הבנק העולמי, על עלייה ברמת האמון במערכת. כמו כן גויסו למערכת שופטים ותובעים חדשים, הוצגה מערכת ממוחשבת מעודכנת לתיקים משפטיים, ונראה שעבודת בתי המשפט, ככלל, התייעלה.

תיירות | תפוסה של 25%

לפי הלמ"ס הפלסטינית, ברבעון השני ל-2011 התארחו 132 אלף איש במלונות בגדה ובילו בהם 339 אלף לילות. 32% באו מהאיחוד האירופי, 14% מאסיה ו-7% מארצות הברית ומקנדה. תפוסת החדרים עמדה על 25% - ירידה של 28% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בסך-הכול פעלו בגדה באותו הרבעון כ-86 מלונות, ובהם למעלה מ-5,000 חדרים.

"אני מאמין מאוד בתיירות שלהם", אומר אשכנזי. "יש תנופה של בניית בתי מלון ברמאללה, בבית לחם וביריחו. בית לחם היא אוצר טבע כי רמת השירות טובה, המחירים ב'קנטים', וזה מאוד אותנטי וייחודי. זה יציל את הכלכלה שלהם".

גם שעבאן מאמין בפוטנציאל: "יש בתיירות הזדמנות ענקית שאף אחד לא מדבר עליה. אם יהיה שלום נוכל לקבל שלושה מיליון עולי רגל מוסלמים לבית לחם ולירושלים. זה יניב מיליארדי דולרים".

תקשורת | רגולציה חסרה

הרשות הפלסטינית מפעילה תחנת טלוויזיה אחת ותחנת רדיו אחת, שלצדן פועלות עשרות תחנות עצמאיות. מספר משתמשי האינטרנט בגדה וברצועה הסתכם ב-2009 בכ-1.3 מיליון איש. לפי הלמ"ס הפלסטיני, בשטחים רשומים בסך-הכול כ-2.6 מיליון קווי סלולר. מסקר של משרד התקשורת הפלסטיני, שפורסם בשבוע שעבר, עלה כי ב-92% מהבתים בשטחים יש טלפון סלולרי אחד לפחות.

הלקוחות יכולים לבחור בין שתי מפעילות - וואתאניה וג'אוואל. "אנחנו נותנים להם את מרחב התדרים", אומר בכיר לשעבר במינהל האזרחי, "החברות האלה זוכות לפריסה טובה מאוד, ויש להן הרבה מאוד קליינטורה".

הבנק העולמי מציין שב-2009 חוקק ברשות חוק שמסדיר את ענף הטלקומוניקציה, אולם נדרש רגולטור עצמאי כדי לאכוף אותו. אלא שמשרד התקשורת הפלסטיני הודיע ב-2010 שהוא אינו צופה שיהיה רגולטור כזה בזמן קרוב, וזאת אף שהשוק סובל מהיעדר תחרות.

חברת פלטל, הגורם החזק ביותר בשוק, היא ספקית מונופוליסטית של שירות טלפון קווי ושל גישה לאינטרנט, וכן שולטת במפעיל הסלולרי הגדול ביותר. הבנק העולמי סבור שכישלון הרשות לייצר רגולציה בשוק הזה תרתיע שחקנים חדשים מלהיכנס אליו, ולכן תבלום את פיתוח הסקטור, מה גם שהוא שולח אותות אזהרה לסקטורים אחרים - שלפיהם הרשות אינה מסוגלת לאכוף חקיקה וליישם רגולציה יעילה בשווקים.