כולם רוצים להיות גיא זהר

התפטרותו של גיא זהר בשידור חי ביום שישי שעבר מהגשת התוכנית "השבוע" של חדשות 10 היתה מרגשת, נכונה, אתית, מעוררת אמפטיה, אולי גםמתבקשת - אבל היא לא היתה אמיצה. האקט הפומבי, המתריס, הרהוט והדומע אינו דבר אמיץ כל-כך, אולי להפך.

זהר התמודד עם ההתנצלות שכפה שלדון אדלסון באופן הזה, כי בדרך זו הוא קיבל את הגיבוי הרחב ביותר שיכול היה לקבל - מהקולגות ומהציבור. ראודור בנזימן, ראש מערכת חדשות 10, ורותי יובל, עורכת "השבוע", התפטרו לפניו, חבריו לערוץ עמדו בחדר הבקרה ומחאו לו כפיים בשידור ישיר, ומאותו רגע ואילך, במשך כל השבוע, הוא קיבל חיזוקים ברחבי הרשתות החברתיות כולן, שבהן שודר נאום ההתפטרות שוב ושוב באמצעות שיתופו על קירות פייסבוק ובציוצי טוויטר.

את הגיבוי הזה ויחסי הציבור האלה זהר לא היה מקבל לו היה ניגש בצנעה לממונים עליו ומגיש להם את דבר התפטרותו במכתב.

ועוד דבר: זהר הרשה לעצמו להתפטר כי יש לו רזומה מקצועי מרשים, שההתפטרות אפילו הוסיפה לו, בעיני מעסיקים מסוימים, שורה מכובדת. הוא יודע שגם אם ישים את המפתחות על השולחן - מיד יקפצו עליו ערוצי תקשורת אחרים ויציעו לו הצעות עבודה, שמתוכן יצטרך רק לברור את המתאימה יותר לקריירה ולכיס.

ועכשיו - עם יד הלב: לא הייתם רוצים גם אתם, מי שקוראים את הטקסט הזה ממש עכשיו, אנשי היי-טק, פקידי בנק בדרגות מגוונות, אנשי שיווק ומכירות ברשת הקמעונאית, ברוקרים ומנהלי תיקים בחברת השקעות, להיות כמו גיא זהר?

כמה פעמים במשך שנותיכם כשכירים בחברה נתקלתם בעוולה מוסרית, ידעתם שאתם שותפים למעשים שאינם מתיישבים עם הסדר הטוב, הרחתם דברים הניצבים בגבול המטושטש בין המותר לפלילי?

וכמה פעמים קמתם והתפטרתם בגלל זה?

ובכן, רוב העם אינו גיא זהר. למעטים יש הביטחון התעסוקתי לשים פס על הבוסים והמשכורת, בשם ערכים. הרוב חייב במשכנתא או בשכר דירה, חשבונות מים וחשמל, לקנות אוכל ולממן חינוך וטיפולי שניים בילדים. כדי לעמוד בזה עוצמים עיניים, אוטמים אזניים, סותמים את האף ומכבים את המצפון, המוסר והכליות.

ועד עובדי הדפוס

ואם כבר הזכרנו את אדלסון ורון לאודר, בואו נדבר רגע על נוחי דנקנר ו"מעריב".

האופנה הנוכחית היא לתקוף את דנקנר על רצונו להיות בעלים של עיתון. מייחסים לו אינטרסים ושאיפות כמוסות - ושוכחים משהו מאוד מהותי בעולם התקשורת. מי הבעלים של "גלובס", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות"? ועד העובדים של עובדי הדפוס? הוועד המנהל של ההסתדרות הכללית?

לא. הבעלים הם טייקונים כמו דנקנר, ולאחד מהם יש גם עבר מעורפל. אז אם להם מותר, אז למה לדנקנר אסור? זאת הרי צביעות לשמה.

התקשורת נשלטת על-ידי טייקונים. נקודה. לנו העיתונאים נותר רק להתפלל שבניגוד לרון לאודר, הבוסים שלנו ישכילו לא להתערב בשיקולי המערכת ויתנו לנו לעבוד.