"ניו-ריפבליק": "הסיוט הכלכלי רק מתחיל; זהו יום הדין!"

מאמר נרחב ומעמיק ב"ניו ריפבליק" על המשבר הכלכלי העולמי גורס כי אופן הטיפול של מדינות המערב במשבר שגוי - ועלול להוביל את הכלכלה בדרך החתחתים של שנות ה-30

"יום הדין!". זוהי כותרת המאמר שפרסם ג'ון ג'ודיס, עורך בכיר במגזין "ניו ריפבליק", מאמר המגולל אלפי מילים בבואו לתאר את הפלונטר הכלכלי אליו נקלעו ארה"ב ומדינות המערב. כותרת המשנה במאמר לא מעודדת גם כן: "הסיוט הכלכלי שלנו רק מתחיל". הטענה העולה מן המאמר פשוטה למדי: קיצוצים בתקציב בתקופה זו ינחיתו מהלומה על הביקושים ויגרמו לאסון כלכלי; מנהיגי המערב, מצידם, חוזרים על הטעויות שביצעו המנהיגים בתקופת השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30.

ג'ודיס טוען כי המצב הפוליטי בארה"ב תוקע את הכלכלה; שנה לבחירות, הנשיא ברק אובמה מנסה להעביר תוכנית תמרוץ פיסקאלית בהיקף של 474 מיליארד דולר, אך הרפובליקנים מתנגדים וטוענים כי יש לקצץ בתקציב כי להפחית את הגירעון. המועמדים הרפובליקנים לנשיאות, כמו למשל מיט רומני או ריק פרי, מנפנפים בהורדת דירוג האשראי של ארה"ב ע"י S&P כסימן להידרדרות הכלכלית במדינה.

אך ג'ודיס מסביר כי דווקא עכשיו, ארה"ב זקוקה לבזבז יותר כדי להגביר את הביקושים הפנימיים ולהמריץ מחדש את הכלכלה, עד שזו תוכל לעמוד על הרגליים וללכת בכוחות עצמה. הוא מגיע עד לתקופתו של הנשיא הרברט הובר, שכיהן כנשיא בשנים 1929-1933, אז פרץ השפל הכלכלי הגדול שהסתיים רק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (מלחמה שתרמה להגדלת הביקושים).

הובר היה צריך להתמודד עם משבר פיננסי וגידול באבטלה (ממש כמו היום) "הלך לפי הספר" ונקט באסטרטגיה שכללה קיצוצים בתקציב. התוצאה: "הדברים נעשו גרועים יותר", מזכיר ג'ודיס. הנשיא רוזוולט, לעומת זאת, נבחר אחרי הובר ונקט בגישה שונה: הוא השיק את תוכנית ה"ניו-דיל" שכללה סלילת כבישים, גשרים ומסילות רכבת ברחבי ארה"ב, על מנת לספק מקומות תעסוקה לאמריקנים רבים. בכך הוא הצליח להוריד את שיעור האבטלה מ-25% ל-14%.

ג'ודיס טוען כי אובמה, יחד עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ר"מ צרפת ניקולא סרקוזי ור"מ בריטניה דייוויד קמרון, "חוזרים על הטעויות שנעשו בשנות ה-30". הוא סבור ש"אובמה הרגיש שהוא מוביל אותנו לאסון כלכלי; אך הוא חיכה יותר מדי זמן עד שפעל למען העם האמריקני, כך שהסיכוי לתוכנית הוצאה מאסיבית שתעבור בקונגרס עכשיו או אפילו ב-2012 נמוך למדי".

בהמשך כותב ג'ודיס: "אלא אם הפוליטיקה שלנו תתחבר לכלכלה שלנו, ארה"ב ורוב העולם בדרך לעתיד עגום מאוד". הסיבה היא כמובן ההתנגדות של הרפובליקנים להמשך הגדלת ההוצאה הממשלתית.

חוזרים על טעויות העבר

חלק גדול מהמאמר של ג'ודיס מתייחס להשוואה לשפל הגדול של שנות ה-30. הוא מסביר גם שבמהלך מיתון רגיל, קיצוצים בהוצאות יביאו לעלייה זמנית באבטלה ולירידה בשכר, אך במקביל קיצוצים אלה יגרמו לירידה ביבוא לאותה מדינה ולהחלשת המטבע שלה, מה שיהפוך את היצוא לאטרקטיבי יותר ויאושש בהמשך את הצמיחה הכלכלית. תהליך זה יוביל בסופו של דבר להורדת האבטלה. במילים אחרות, אותה מדינה שקיצצה בתקציב תצמח בסופו של דבר על חשבון מדינות אחרות.

אך מה קורה כאשר כל המדינות חלשות ושום מדינה לא יכולה להתחזק על חשבון האחרת? היום, כמו בשנות ה-30, ג'ודיס טוען כי נוצר מצב בו כל המדינות מקצצות בתקציבים שלהן בניסיון לבצע פיחות במטבעות שלהן, כך שבפועל כל הביקוש העולמי מצטמק והמיתון דווקא מעמיק. זה בדיוק מה שקרה בשנות ה-30, כאשר ארה"ב, בריטניה וגרמניה ביצעו במקביל קיצוצים ופגעו קשות בכלכלה העולמית.

"האבטלה המשיכה לעלות, ההכנסות ממסים צנחו - וזה דווקא העמיק את הגירעון התקציבי - והנשיא הובר והרפובליקנים חשבו שלא יהיה זה נכון שהממשלה תתערב ותעמיק עוד יותר את הגירעון", מזכיר ג'ודיס. "למעשה, הובר אמר בדצמבר 1930: 'אי אפשר להשיג שגשוש באמצעות פשיטה על הקופה הציבורית'".

ג'ודיס מתאר גם מהלכים דומים שהתרחשו במקביל בבריטניה וגרמניה, ובסופו של דבר הלקח היה אחד: "קיצוצים בתקציב והעלאות מסים שנועדו לאזן את הגירעון הפכו את המצב לגרוע הרבה יותר. הממשלות הללו חוו זאת על בשרן ושילמו את המחיר".

ואולם, כזכור, כשאובמה נבחר לנשיא הוא העביר בתחילת 2009 תוכנית תמרוץ פיסקאלית בהיקף של 787 מיליארד דולר, שאמנם הציתה מחזור צמיחה שנמשך יותר משנה, אך לאחר מכן כלכלת ארה"ב והעולם כולו שוב חזרו אחורה. לטענת ג'ודיס, אובמה לא הלך רחוק מדי ולא השיק תוכנית תמרוץ גדולה מספיק. הוא האמין לשר האוצר שלו טימותי גייתנר שאמר לו כי מספיק בתוכנית ה-747 מיליארד כדי להמריץ מחדש את הכלכלה, מבלי התערבות נוספת. לאחר מכן, זה כבר היה מאוחר מדי, שכן הרפובליקנים התחזקו.

"לפעמים מנהיגים מזיקים למדינות שלהם כי הם פשוט לא מבינים", עוקץ ג'ודיס את הרפובליקנים וגם את אובמה. הוא נזכר שהנשיא הובר "לא הבין גם כן שהגדלת ההוצאות תביא דווקא לשגשוג כלכלי". ומה בכל זאת הוציא את ארה"ב מהבוץ הכלכלי בשנות ה-30? מלחמת העולם השנייה כמובן, שבעקבותיה גדל חלקן של הוצאות הממשלה מסך התמ"ג ל-43.6% לעומת 3.68% לפני 1929. "היום, הרפובליקנים רוצים להוריד את השיעור הזה ל-19%", כותב ג'ודיס.

ג'ודיס קורא לממשלות העולם לתאם ביניהן מהלכים, להגדיל את ההוצאות כדי להאיץ את הצמיחה ולבצע שינויים במערכת המוניטארית הגלובלית. אחרת, הוא טוען, העתיד יהיה עגום למדי, כפי שבשנות ה-40 הצליחה רק מלחמת עולם לאושש את הכלכלה העולמית.

"האם יש צורך בקטסטרופה עולמית נוספת כדי לשכנע את מנהיגי ארה"ב, אירופה ואסיה שלא לחזור על טעויות העבר?", הוא שואל, ומותיר שאלה זו ללא מענה.