במכות וצעקות: הושלם פינוי מאהל רוטשילד; דפני ליף נעדרה

היום המכריע של פינוי מאהל רוטשילד על-ידי פקחי העירייה - והרוחות סוערות. עשרות אנשים, ביניהם דיירי המאהל הוותיקים, חסרי בית ונציגי מאהל רוטשילד המתינו הבוקר (ב') לפסיקת בית המשפט בנוגע לפינוי. עוד טרם התקבלה ההחלטה התחילו אנשי המאהל לקפל את האוהלים והציוד, וזאת לטענתם כדי למנוע הרס או אלימות מצד המפנים. בצהריים אישר ביהמ"ש לפנות את מאהל רוטשילד - והוא הושלם תוך שעות ספורות תוך שהוא מלווה בקללות, צעקות ותגרות בין מפגינים לפקחים ושוטרים.

בצהריים נרשמה הסלמה בפינוי - ועשרות שוטרים ופקחים התעמתו עם המפונים תוך חילופי מהלומות וקללות. "אתם רואים מה קורה פה", צעק אחד המפונים. "משתמשים נגדנו באלימות חסרת מעצורים". מוחה אחרת אמרה: "חולדאי ישלם על זה בקרוב - נפנה אותו מכסאו".

כמה מהמפונים התחבקו וקראו בגנותו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי: "במשך 80 יום אתה מנסה לסכל את מה שקורה פה, על אף ההצהרות היפות. היום נפל דבר במדינת ישראל - אבל המחאה לא מתה!".

נילי לרנר, מראשי מאהל רוטשילד, אמרה הבוקר כי "עוד לפני שהתבררה העתירה כבר פונו חלק מהמאהלים, ולכן החלטנו לפנות בעצמנו חלק נוסף של הציוד, כדי שלא ייגרם לו נזק. אנחנו מפנים את הדברים לתחום שלא שייך לעירייה וממתינים למשאית שתעביר את הציוד למקום אחר. זה הרגע שחששנו ממנו במהלך כל התקופה האחרונה, ואנחנו לא רוצים שאף אחד ייפגע. אנחנו לא יודעים לאן נלך מכאן, ויש הרבה אנשים שרוצים להישאר ואומרים שיחזרו לכאן גם הערב. אף אחד לא נתן פתרון למצוקות הקשות, ובעצם מפנים אותנו מהשדרה לרחוב".

לרנר הוסיפה כי נעשו נסיונות פניות מרובות לעיריית תל-אביב כדי שזו תמצא פתרון לאנשים, אולם לא ניתנו שום תשובות: "מה שקרה פה בחודשיים וחצי האחרונים זה אוטופיה שכל ראש עיר היה רוצה לחבק; יצרנו מקום שהיווה מתחם קהילתי, ואין בכוונתנו לנטוש את חסרי הבית שהעירייה השליכה חזרה לרחוב. ביקשנו בניין קהילתי בו נוכל להשתמש עד שימצא פתרון, אך לא קיבלנו כל תשובה. השדרה היא מרחב ציבורי, ומה שעשינו כאן זה פעילות ציבורית ועשייה ציבורית. ראש העיר לא רוצה פתרונות ולא רוצה עניים בעיר אלא רק עשירים, אבל צריך להבין שהחיים מורכבים מכולם".

"מפנים אותנו כמו חיות"

אוריאל רז, שנמצא במאהל כבר 82 יום, המתין כמו שאר אנשי המאהל להחלטת בית המשפט ואמר: "אנשים ילכו מכאן למאהלים אחרים. יש אנשים שלא יוותרו ויחלמו בעבור מי שאין לו לאן ללכת. לי עצמי יש דירה, אבל אני כאן בשביל מי שאין לו. חייבים למצוא פתרון. יש כאן אנשים שאומרים שהם יחזרו שוב לרוטשילד עם מזרון וימשיכו לשהות במקום עד שיימצא מקום חלופי. הייתי שמח אם ראש העיר היה מגיע לכאן ומדבר עם האנשים בגובה העיניים ואומר להם מה הפתרון שהוא יכול לתת להם".

סימה כהן, גם היא מיושבי המאהל, טוענת כי היא ניסתה להתקשר למוקדי הרווחה ולמשרדי העירייה, אך לא הצליחה לדבר עם אף גורם רשמי. "אין לנו עם מי לדבר, יש לנו את כל הזכות להפגין, והשוטרים והפקחים באים לפנות אותנו כאילו מפנים כאן חיות. אנחנו בני אדם, ויש לנו את כל הזכות להיות כאן. העם דורש דיור ציבורי. אולי בעירייה ובממשלה חושבים שהמחאה נגמרה, אבל גם אם יפנו כאן את המאהל - המחאה תמשיך בכל הכוח. גם ראש הממשלה וגם ראש העיר ישלמו בכיסא שלהם על התעלמותם מהמחאה", אמרה.

הרוחות במאהל סוערות, והאנשים במקום אומרים בפה מלא כי אין להם לאן ללכת מהמקום.

שיר אלוני, מפעילי המחאה, אמרה: "נוצרה קהילה מדהימה, ואסור לוותר על ההישג הזה, באנו לעיר הלבנה והראנו שיש בה גם חלקים שחורים. אסור שזו תהיה רק עיר של עשירים, ואנחנו נמשיך להיאבק גם בלי האוהלים".

דפני ליף, שהקימה את האוהל הראשון ברוטשילד בחודש יולי, לא הגיעה היום למקום; סתיו שפיר, מיוזמות מחאת האוהלים, דווקא הגיעה והביטה חסרת אונים בנעשה בשדרה ואמרה כי זהו "יום עצוב ומקומם".

עם זאת, שפיר הוסיפה כי האוהלים הם סמל, וכי המחאה לא נגמרה אלא תמשיך בכל הכוח, כדי לעמוד על זכותם של כל זכאי הדיור הציבורי וכל האנשים שאין להם לאן ללכת.

"ההחלטה על הפינוי מידתית וסבירה"

בית המשפט המחוזי בתל-אביב החליט היום בצהריים כי גם אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, הנמצאים במקטע שבין רחובות החשמונאים ומרמורק, יפונו.

בכך דחה בית המשפט את בקשתם של 70 מדיירי האוהלים שביקשו את עיכוב הפינוי במקטע, עד שהעירייה תספק להם מבנה לכינוסי מחאה, תדאג לתושבים מעוטי אמצעים ותשכיר מבנים לצורך שיכון דיירי האוהלים.

"ב-3 הזדמנויות שונות קבעו ערכאות המשפטיות כי החלטת העירייה לפנות את דיירי האוהלים, שאין להם זכות מוקנית להישאר על הקרקע הציבורית, היא מידתית וסבירה. העותרים כאן לא הצביעו על נסיבות חדשות המצדיקות סטייה מפסקי הדין שכבר דנו בעניין", נימקה סגנית הנשיא אסתר קובו את החלטתה.

השופטת ציינה כי גם בהתחשב במהותה של המחאה החברתית ובמטרותיה, יש להפנות את תשומת-הלב לנזק שנגרם הן למוחים עצמם, והן לציבור הרחב בכללותו, "כתוצאה משהייה במקרקעי הציבור ובנקיטת הליכים משפטיים ואחרים שעניינם כבר נדון ונסתיים, תוך שהמערכת נקטה באורך רוח כלפי העותרים ודומיהם".

אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד הוקמו ב-14 ביולי על-ידי דפני ליף וחבריה, יוזמי מחאת האוהלים; הם התרבו במהרה, בעוד המחאה התפשטה גם אל מחוץ לגבולות תל-אביב.

בשבועות האחרונים הלכה הנוכחות במאהלים ופחתה, ובתי המשפט עיכבו פעם אחר פעם את הפינוי.

בעקבות ההחלטה היום אמורים להיעלם לחלוטין מאהלי המחאה מרחובות תל-אביב.