שלומי לחיאני: "מניח שאהיה ראש הממשלה מטעם קדימה"

שלומי לחיאני איננו איש החוסך במילים. הוא לא יושב מולך ומצמצם את עיניו, משחק איתך פוקר מילולי, מחכה לראות איזו מילה יוציא מפיו בן-שיחו כדי לדעת לשתוק כשצריך. לחיאני מדבר, והרבה. זה חלק מסוד קסמו. אה, כלומר, עד שמגיעים לחברו הטוב עלי אדמות, שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר.

לחיאני שתק (באופן יחסי; לשתוק לגמרי זה לא דבר שקיים אצלו בלקסיקון) כשהיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, אישר לחקור את דנציגר באזהרה. הוא שתק כשדנציגר יצא לחופשה מכהונתו השיפוטית, בהתאם לסיכום עם נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. והוא שתק גם כשהמשטרה הודיעה, בשני קולות, כי היא ממליצה לסגור את התיק נגד השופט מחוסר אשמה.

בשני קולות, כי זו הייתה הפעם הראשונה שלצד החלטתו של ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', להמליץ ליועץ לסגור את תיק דנציגר מחוסר אשמה, פורסמה גם המלצת היחידה החוקרת, שלפיה העילה המתאימה היא דווקא חוסר ראיות. מי שמכיר את הפוליטיקה הפנימית במסדרונות מערכות המשפט ואכיפת החוק, יודע שמבחינת הקריירה השיפוטית של דנציגר, זה כל ההבדל שבעולם.

לחיאני ראה את חברו מסתבך, במסגרת הסתעפות של החקירה הפלילית המתנהלת נגדו, וכאב. כעת הוא מבקש לנקות את חברו מכל שמץ של חשד. "תעשה את זה קצר", הוא מבקש כשהשיחה מתגלגלת לכיוון דנציגר, "זו סיטואציה לא נוחה לדבר עליו". הם מכירים קרוב ל-20 שנה, ההיכרות החלה כשלחיאני שכר בסביון בית, השייך לאמו של דנציגר. הוא התגורר שם עם משפחתו במשך 3 שנים, לפני שחזר לבת-ים. "הכרנו דרך חבר משותף, וזהו. אני מאוד אוהב אותו".

- כבעלים של משרד עורכי דין יוקרתי, דנציגר נתן שירותים גם לך באופן אישי וגם לעירייה?

"בוודאי".

- אתה לא רואה בעיה בהתנהלות הזאת?

"ממש לא. אתה צריך להבין. אני באתי לעיר שהייתה גמורה לגמרי. קל מאוד לשכוח מה היה פה. זו עיר שהייתה מוגבלת בבנקים, עם חצי מיליארד שקל גירעון, עם עובדים שלא קיבלו שכר 5 חודשים, שאף אחד לא רצה לדרוך בה, שכל החנויות פה היו סגורות, שהייתה שם נרדף לדברים לא טובים. היום כאילו כולם שוכחים את זה, כאילו בת-ים כל הזמן הייתה העיר המובילה בארץ בחינוך וכאילו כל הזמן הייתה העיר שמקבלת פרסי הצטיינות. לטובת ההצלחה של העיר הזאת, כל מי שחשבתי שיש לו יכולת, גייסתי אותו. גייסתי את האנשים הכי טובים שיש. הכי טובים".

- אתה זה שגייסת את דנציגר?

"לא רק אותו. גייסתי עוד 5 עורכי דין שעבדו איתי כל יום. אז למה נטפלים ליורם?".

"דנציגר לא היה שותף"

על-פי החשדות שנחקרו ביחס לקשרים בין לחיאני לדנציגר, העבירה עיריית בת-ים לטיפולו של משרד דנציגר-קלגסבלד, שבו היה דנציגר שותף בכיר קודם למינויו לבית המשפט העליון ב-2007, תיקים בהיקף גדול, תמורת שכר-טרחה שעמד, לפי מסמכים המצויים בידי המשטרה, על גובה של 823 אלף שקל.

לפני חודשים אחדים פרסמה דוברת בתי המשפט הודעה בשמו של דנציגר, שלפיה "השופט דנציגר מכיר את לחיאני למעלה מ-20 שנים ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו. השופט דנציגר אינו, ולא היה מעולם, שותפו של לחיאני. משרד דנציגר-קלגסבלד ושות' טיפל בין השנים 2005 ל-2007, קודם למינויו של דנציגר לעליון, במספר עניינים משפטיים של עירית בת-ים. לא ידוע לשופט דנציגר על פגם כלשהו שנפל, ככל שנפל, בנוגע לשכירת שירותי משרדו על-ידי עיריית בת-ים".

- פורסם שדנציגר וקלגסבלד קיבלו מהעירייה 823 אלף שקל.

"רק לא פורסם שזה היה במשך 4 שנים; ולא פורסם שהכול נעשה מסודר, מול חשבוניות, קבלות".

- מה היה השירות המשפטי שהם סיפקו?

"כל מיני שירותים משפטיים שהם נתנו לעירייה. הם לא קיבלו כסף עבור עיניים יפות. יורם הוא לא בן אדם שיעשה משהו לא טוב. אין לו את זה בגנים. היות שאני מכיר אותו כל-כך הרבה שנים, היה ברור לי שזה קשקוש. אני מכיר את האיש. הוא שחור ולבן. אין שום אופציה שהוא יעשה משהו. יורם הוא בן אדם כזה, שגם נגיד, כשהיינו בעולם העסקי, ואני רוצה ללכת על הקצה, הוא תמיד יגיד לך שנייה לפני הקצה, לא. זה הבן אדם. אין מציאות שהוא יעשה משהו לא חוקי. אין מציאות כזאת בכלל".

דנציגר ולחיאני הם לא רק חברים טובים, אלא גם בעליה המשותפים של קרקע בגודל 21 דונמים במערב נתניה. הקרקע נרכשה על-ידי חברת ש.א.נ.ל שבבעלות לחיאני ב-1995 תמורת 750 אלף דולר. ב-2007 הגישו בעלי הקרקע תביעה לבית המשפט נגד מינהל מקרקעי ישראל, בדרישה לפיצוי הנאמד ב-7-5 מיליון דולר ברוטו, לפני היטל השבחה, במסגרת הפשרת הקרקע לבנייה.

במסגרת ההליך התברר כי בין שותפיו של לחיאני בקרקע נמצאים גם קלגסבלד ודנציגר. לטענתם, לחיאני רכש את הקרקע כנאמן עבור השניים. המינהל טען מנגד כי מסמכי הנאמנות הוסתרו, וכי הוא כלל לא שמע על הנאמנות במשך השנים עד הגשת התביעה. ביולי 2010 דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעים לפצות את המינהל בהוצאות בסך 39 אלף שקל. על פסק הדין הוגש ערעור לעליון, והדיון בו אמור להתקיים בחודש הבא.

כשמזכירים ללחיאני את העסקים המשותפים שלו עם דנציגר, הוא צוחק, "כי זה הסיפור הכי מגוחך שיש".

- בוא נשמע.

"בגדול, אני קונה איזה מגרש בנתניה, אנחנו אוכלים צהריים. אני אומר לו, תגיד לי, למה פעם אחת לא תשקיע בנדל"ן? הוא אומר לי, עזוב שלומי, מה לי ולנדל"ן? אני עורך דין, אני לא מבין בזה. אני אומר לו, תקנה דונם אחד ולא בחברה שלנו, תקנה אותו בנפרד. אנחנו עושים קבוצת רכישה, שתהיה לך יחידה אחת. הוא סומך עליי במאה אחוז. אומר לי, תעשה מה שאתה רוצה, תגיד לי מה אני צריך לשלם, אני אתן לך, ושלום על ישראל. אבל צריך להגיד גם לדורי, הוא שותף שלי. זה כל הסיפור. זו כל השותפות העסקית. הוא לא היה שותף בחברת ש.א.נ.ל. אם הוא היה שותף, הם צודקים, אבל הוא לא".

- אתה היית נאמן שלהם?

"כן, ברכישה. קנינו את הקרקע דרך בית משפט. לש.א.נ.ל יש 90% בקרקע, ליורם 3% ולדורי 3%. זו כל השותפות הגדולה והמכובדת והמדהימה. כל זה קרה ב-1994. יורם לא חולם אז להיות בבית משפט עליון. אני לא חולם להיות ראש עיר".

דוברת בתי המשפט מסרה בתגובה כי השופט דנציגר אינו מעוניין להגיב לדבריו של לחיאני בעניינו. ממשרד המשפטים נמסר: "כשתתקבל החלטה נפרסם אותה".

"עוד תרגיל במסכת התרגילים"

בחודש שעבר פרסמה המשטרה את המלצתה בתום חקירה שנמשכה 4 שנים: להעמיד לדין את לחיאני בעבירות של לקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועוד. החקירה, גלויה וסמויה, התמקדה בין היתר בהלוואות שלקחו בכירים בעיריית בת-ים מבנקים, בהוראתו של לחיאני. לטענת המשטרה, כספי ההלוואות הועברו אל ראש העיר והוא החזירם בהמשך, באמצעות בני משפחה ומקורבים, בהחזרים חודשיים ובמזומן. עובדי העירייה שלקחו הלוואות עבורו שימשו קודם לכן פעילים במטה הבחירות שלו לראשות העיר. לאחר בחירתו, הם מונו לתפקידים בכירים בעירייה, כשלחלקם נתפר התפקיד במיוחד.

עוד מצאה המשטרה שלחיאני קיבל הלוואות מבעלי עסקים פרטיים שנזקקו להליכים שונים בעירייה, בענייני תכנון ובנייה ואכיפה נגדם. לחיאני, כך המשטרה, פעל להסתיר את מקור הכספים שקיבל מאותם גורמים.

עוד נמצא כי לחיאני הסתיר ממועצת העיר את העובדה שהוא בעליו של המקומון "גל גפן", כשבמהלך כהונתו פרסמה העירייה מודעות בתשלום בעיתון זה. בפרשייה נוספת, נקבע שהוועדה המקומית בבת-ים נתנה היתרים בלתי חוקיים בתחום התכנון והבנייה, ונמנעה מאכיפה כלפי עסקים פרטיים שיש להם זיקה ללחיאני ולבני משפחתו. כן נקבע כי העירייה פתחה חשבונות בבנק אגוד, במקביל לכך שלחיאני ניהל עם הבנק משא ומתן ביחס לחובותיו הפרטיים כלפי הבנק, וזאת תוך שלחיאני הסתיר עניין זה מגורמי העירייה.

את ההודעה על המלצת המשטרה קיבל לחיאני בעת ששהה בתערוכת מכוניות בפרנקפורט יחד עם בניו. החיבה למכוניות עוברת במשפחת לחיאני בין הדורות. אביו, שהלך לעולמו לפני חודשים אחדים, החדיר בבנים את שיגעון הרכב. על שולחנו של לחיאני מוצב תצלום שלו יחד עם אביו, בטיול ג'יפים שערכו באירלנד הגברים של משפחת לחיאני.

"סגלוביץ' התקשר אליי", מספר לחיאני, "והוא אמר לי, שלומי, הבטחתי לך שאודיע לך, ההמלצות יצאו בצורה רשמית. אמרתי לו, יואב, זה כבר יצא איזה 700 פעם. אז הוא אמר, אבל הפעם זה עם החתימה שלי".

- אתה יכול להבין את ההמלצות החמורות נגדך, כשבמקביל הודיעו שהייתה מחלוקת פנימית במשטרה בנוגע לסגירת התיק של דנציגר, והוחלט לסגור אותו מחוסר אשמה?

"זה עוד תרגיל במסכת התרגילים. מעולם לא שמעתי שיש מחלוקות בתוך המשטרה. יש בן אדם אחד שעל-פי חוק הוא הסמכות. זה יואב סגלוביץ'. מוזר לי מה שקורה שם. אין ספק שסגלוביץ הוא דמות מאוד מורכבת. מצד אחד הוא מזכיר לי אותי, ילד של צופים, כזה בחור טוב. ומצד שני הוא גם מטעה, כי הוא הרבה יותר מתוחכם ממה שזה נראה והוא דמות מאוד מורכבת. אבל להבדיל מדודי כהן (המפכ"ל לשעבר), הוא דמות חיובית".

- מעניין שאתה קורא לסגלוביץ' דמות חיובית. הוא זה שממליץ להעמיד אותך לדין בעבירות חמורות.

"אין לו ברירה. צריך להבין, זה או הם או אני".

לחיאני נעצר בדצמבר 2009, עם הפיכת החקירה לגלויה. מבצע המעצר, שבמסגרתו דפקו השוטרים על דלתו ב-6 בבוקר, צולם על-ידי צלמי עיתונות וטלוויזיה שהיו במקום - תוצאה של הדלפה משטרתית, בלי ספק. המעצר המתוקשר, המביך והמשפיל, הוליד ביקורת חריפה על המשטרה, לא רק בעיתונות אלא גם במערכת אכיפת החוק עצמה, בוועדה לביקורת המדינה בכנסת ואפילו בישיבת הממשלה. באופן חריג, הודיעה המשטרה, במסגרת העברת התיק לפרקליטות, כי היא "מביעה את צערה על האירוע שהייתה בו פגיעה לא מידתית בפרטיותו של ראש העיר, והמנוגד להנחיות בנוגע לאופן הראוי שבו יש לנהל חקירות בכלל, וחקירות נגד אנשי ציבור בפרט".

"אחרי כל המעצר הזה", אומר לחיאני, "כל מדינת ישראל קמה עליהם, אהרונוביץ' (השר לביטחון פנים) עולה לדבר בכנסת ואומר להם, עשיתם מעשה חמור. ראשי ערים, עיתונאים, כל התקשורת קמה ואמרה: רגע, מה קרה? מה זה פה, נסראללה? זה הכניס את המשטרה לפינה מאוד קשה. תחבר את זה למערכת היחסים המקולקלת בין דודי כהן לאהרונוביץ', והדיבורים שהתחילו שם, שצריך לשלוח את דודי, ותבין".

"המטרה שלהם הייתה לרמוס"

מבחינתו של לחיאני, חקירת המשטרה מסתיימת דווקא בקול ענות חלושה, בוודאי ביחס לחשדות הראשוניים שיוחסו לו. "הסיפור שהוגש לשופט המעצרים בתחילת הדרך היה נורא סקסי", הוא אומר, "הסיפור היה שלחברות בקבוצת לחיאני היה אשראי של 40 ומשהו מיליון שקל, והוא הפך ל-9 מיליון, והמשטרה חושדת שאת כל הכסף שנעלם לקחתי מהעירייה. כמו שראית, בהמלצות המשטרה כל הסיפור הזה נפל. במה שקשור לניירת, להצהרות הון, לנכסים, לכספים, הכול מאוד מסודר אצלנו. מהר מאוד הם ראו שאין עם העניין הזה שום בעיה וסגרו את התיק הזה. אבל אחרי שכל המדינה קמה עליהם והם נכנסו לפינה, אז במקום שיעשו חקירה כמו שצריך - חקרתם נושא, ראיתם שאין כלום, תגידו סליחה ושלום; במקום זה, פתחו במהלך של חקירה של אלף איש, שנחקרו בשנתיים האחרונות, עם שאלות הזויות לכל הכיוונים".

- הזויות או לא, האישומים חמורים.

"בוא נפרק את האישומים שלהם. הם מאשימים אותי שפתחתי חשבון בבנק אגוד. אין להם מושג איך עירייה עובדת. לעירייה יש חשבונות, והיא פותחת בכל הבנקים. אמרתי לחוקרים, למה רק בנק אגוד? החברה שבבעלות המשפחה קיבלה הלוואות גם בלאומי, בדיסקונט, יש לי תיק ניירות ערך במרכנתיל. אז אתם יכולים לקשור בין הדברים האישיים שלי לענייני העירייה בכל הבנקים. למה נצמדתם לאגוד?".

- בגלל העסקים הפרטיים שלך מול הבנק.

"צריך להבין איך זה עובד עם בנקים. בנקים לא עוזרים לאף אחד, בנקים מונעים על-ידי אינטרס כלכלי. אם בנק רואה שיש לו בטוחות ויש לו מקור סילוק, ואם הוא מרוויח, בנק ייתן לך את האשראי. אם בנק רואה שאין לך מקור סילוק ואין לך ביטחונות, הוא לא ייתן לך כסף, ככה זה עובד. הראיה הכי טובה היא שאין לנו ברוך השם בעיה עם שום בנק. כל מי שנתן לנו הלוואה, קיבל בחזרה. אין לנו בעיות עם אף אחד. אני רואה את עצמי כשליח של החוק. אני חי במדינת חוק. אין לי התנגשות עם החוק אף פעם. הפעם הראשונה בחיים שראיתי משטרה זה איתם".

- הסבר לי איך מה שהמשטרה מגדירה כשוחד, אתה רואה כהתנהלות נורמטיבית.

"המשטרה פשוט עשתה מהלך חסר מקצועיות. לא חקרו ביסודיות. הרמה שם היא לא רמה גבוהה ביחידה הזאת שנקראת יאל"כ (היחידה הארצית לעבירות כלכליות). זה לא איזה אנשים שמבינים עניין. הם אמרו לי 'גל גפן מעביר לך כסף'. אמרתי 'הוא לא מעביר לי כסף, יש לי הלוואת בעלים בעסק, אני מקבל החזר הלוואת בעלים'. הוא (החוקר) אומר לי, 'אין דבר כזה החזר הלוואת בעלים, זה דיבידנדים'. הם לא מבינים את ההבדלים האלה בכלל.

"למה הם היו צריכים, כשבאו לעצור אותי, להביא גרר, להביא צלם, להעמיד את הג'יפ ולהעלות אותו על הגרר ולצלם את זה? למה? למה צריך לקחת את אשתי לחקירה וב-12 בלילה להגיד לה אוקיי את משוחררת, לכי הביתה, באמצע אזור התעשייה בלוד? איזה ערך חקירתי יש פה? המטרה שלהם הייתה לרמוס".

מהמשטרה נמסר כי "ראש אח"מ ניצב יואב סגלוביץ' אישר את כל ממצאי החקירה של היחידה הכלכלית נגד מר לחיאני וקבע כי יש תשתית ראייתית בשורה של עבירות חמורות ביותר, ביחס ללחיאני ואחרים".

משנורר סיגריות, "אשתי יודעת"

לחיאני יושב בלשכתו בג'ינס ובחולצת לאקוסט. בלי גינוני כבוד, אף שלטענתו בהצהרת ההון האחרונה שלו הצהיר ששוויו 100 מיליון שקל. החברה המשפחתית, אלשב, עסקה בעבר בבנייה, גם של בנייני מגורים וגם של חנויות ומרכזי עסקים בבת-ים, והיא מתקיימת כיום על דמי שכירות חודשיים שהיא גורפת מהדיירים בנכסי הנדל"ן שלה.

לחיאני פותח את המגירה בשולחנו, ומוציא ממנה ערימה של מעטפות לבנות חתומות. "אלה תלושי המשכורת שלי מהשנים האחרונות", הוא מנפנף במעטפות, "לא פתחתי את זה אפילו. לא מעניין אותי כמה אני מרוויח". המחשב על שולחנו משמיע מוזיקה קלאסית, יאשה חפץ. מיוטיוב, לא מדיסק. הוא לא קונה לעצמו סיגריות. אשתו, דורית, אסרה עליו לעשן לפני פחות משנה. בצר לו, הוא מבקש מאחד מעוזריו שיעלה לו סיגריה אחת. ואחר-כך עוד אחת. ועוד אחת. "אשתי יודעת שאני משנורר", הוא מצטדק, "אבל אסור לי לעבור את השמונה". ומה יקרה אם יבקש מיענק'לה יותר משמונה? "הוא יגיד שאין, ואז הוא ילך לקנות. גם המזכירה שלי ניצה סופרת לי".

חשוב לו, ללחיאני, להתמודד עם טענות השוחד. בה במידה שהוא יצטרך אולי להיאבק בהן במסגרת שימוע, במישור המשפטי, נראה שהן פשוט מעליבות אותו במישור האישי. פוגעת בכבודו ההאשמה שהוא, האיש השווה מיליונים, יתלכלך בלקיחת שוחד. מה שבהודעת המשטרה מוגדר "שוחד מאנשי עסקים", הוא לדבריו בסך-הכול העברה בנקאית בסך 700 אלף שקל שהעביר אחיו, אבי לחיאני, המנהל את החברה המשפחתית, מחברה אחרת שבבעלותו לחשבון של אלשב, ואחר-כך החזיר.

"בשנת 2004 או 2005, אל תתפוס אותי, היה לנו ויכוח מול בנק מזרחי", כך לחיאני. "החברה שלנו, אלשב, קיבלה מהבנק הלוואה שהייתה צמודה לדולר, והם אמרו לא, אתם לא צמודי דולר כי יש לנו הסכם של מחיר רצפה. אתה מבין בפיננסים? אני יכול לדבר חופשי?".

- אני מבין מה שאני מבין, תמשיך בבקשה.

"אנחנו לקחנו מהם הלוואה בדולר 4.87 שקלים, הדולר ירד ל-3.30 שקלים ולדעתם נגרם להם נזק של כמה מיליוני שקלים. אני לא הסכמתי לשלם ואמרתי נחזור לבית משפט. יוצאים מהפגישה, היינו צריכים להעביר להם תשלום של 600 אלף שקל, אני הסכמתי לשלם להם 400 אלף. זו הייתה הלוואה של אלשב, אבל אני הייתי ערב אישית כי זה גלגול מדבר קודם. אשתי ואני יוצאים מהפגישה, ושמעון הנהג שלי שומע את הוויכוח בינינו. דורית אומרת לי שהיא לא רוצה בתי משפט, לא רוצה להתברבר איתם, הם רוצים עוד כסף, שייקחו ויעזבו אותנו בשקט. אני אומר לה בשום פנים ואופן לא, אני לא אתן לאף אחד לעשוק אותי. אני עקרוניסט, אם אני מרגיש שאני צודק, אני אלחם עד הסוף. אשתי אחרת, היא רוצה חיים שקטים".

- איך הנהג קשור?

"שמעון שומע את זה, מגיע לפה, לצוות הבכיר בעירייה, מספר ששלומי צריך 600 אלף שקל. וכל אחד מהאנשים פה אומר אין בעיה. כל אחד מהם הולך לבנק, לוקח 50 אלף שקל בצ'ק בנקאי ומעבירים את זה לשמעון והוא נותן את זה לדורית. אני שומע על הסיפור הזה בדיעבד. הם אומרים שהסתרתי, אבל אני מספר על זה בכנס מנהלים של העירייה. אני אומר, תראו איך צריכה להתנהל כל מחלקה, אם מישהו בבעיה כולם מתגייסים, כל אחד הולך ועוזר".

- כלומר, ההלוואות האלה היו מקובלות עליך, זה נראה לך כמו מעשה חברי טוב.

"לא היה לי נוח עם זה, כי אני לא בן אדם שמבקש הלוואות מאנשים, בטח לא בסכומים כאלה. אבל יש לי נטייה תמיד לראות את הצד החיובי של הדברים בחיים. סיפרתי על זה בכנס מנהלים, העברתי דיווח למבקר המדינה, כולל פירוט השמות של האנשים, איזה סכומים כל אחד נתן, התאריכים והמועדים של ההלוואה, לפני שהחקירה מתחילה בכלל".

- לא מסתדר לי איך אדם אמיד כמוך צריך לקבל הלוואות משכירים של העירייה.

"אף פעם, תקשיב טוב, אין אפילו פעם אחת שביקשתי הלוואה מבן אדם. אני רק נותן הלוואות, אף פעם לא לוקח. כל החיים שלי אני רק נותן. בסיטואציה הספציפית הזאת, הם כולם התגייסו לטובתי וכל אחד לקח הלוואה והעביר אותה. החוקרים חפרו את כל העולם, לא מצאו בן אדם אחד שאני חייב לו אגורה, או שנתן לי אגורה. פשוט אין".

"כולם רוצים שאפרוש"

לחיאני תולה כעת את יהבו ביועמ"ש וינשטיין. אלא שהיועץ איננו פועל בחלל ריק. יש המלצת משטרה, ותהיה מן הסתם גם חוות דעת של הפרקליטות, שליוותה את החקירה מראשיתה. "לסגלוביץ' לא הייתה שום אופציה אחרת", הוא אומר, "אבל לוינשטיין יש, הוא לא במגרש. הוא לא עשה את המעצר המצולם".

- אתה בונה על זה שהוא יסגור את התיק נגדך?

"אני בונה על העובדות. גם לדור (פרקליט המדינה) נמצא במקום נקי. הוא בוחן את הראיות. הוא לא עצר אותי, הוא לא הזמין תקשורת בשבילי, הוא לא התנגח איתי בכל המקומות, הוא לא הדליף בכל פינה. וינשטיין מההתחלה לא התלהב מכל הסיפור הזה, גם מהסיפור של דנציגר. אין לי מושג מה הם יחליטו בסוף, אבל האמת היא שזה פחות מעסיק אותי. אני חי במקום אחר. ראש עיר זה תפקיד של עשייה יומיומית, כיפית ומטורפת. אני חי בעיר ש-90% ממנה מצביעים לחיאני, עם כתב אישום או בלי כתב אישום. הם מאמינים בי כי הם יודעים מי אני, מי אבא שלי ומאיפה באתי".

- רק שלא תידרדר לעשות קמפיין על גב כתב האישום נגדך, כמו אביגדור ליברמן.

"ממש לא. כתב אישום זה דבר מאוד חמור. לא צריך לחיות בסרט. אבל הידיעה שלא עשית משהו לא בסדר היא היחידה שעוזרת. אני לא מרגיש שעשיתי משהו לא בסדר, או משהו שאני צריך להתבייש בו. אם יהיה משפט, יהיה משפט. אני אמשיך להיות ראש העיר. זה החוק. אני צריך להיבחר כמובן, אבל ב-100% אני מתמודד. יש בחירות מוניציפליות ב-2013, אין לי ספק שהסיפור לא ייגמר עד אז. אני אוהב בחירות, אני אוהב את האינטראקציה עם האנשים, אבל אתה צריך להבין שיש קונצנזוס במשפחה עכשיו נגד הפוליטיקה. כולם רוצים שאפרוש - אימא שלי, אשתי, כולם נכוו".

- אתה יודע מה אני שומע בין השורות בדברים שלך? אני שומע את שלומי לחיאני אומר לרשויות, די, תעזבו אותי, אין לכם שום דבר נגדי, תרדו ממני.

"לא. מה שאתה שומע אומר שאם אתם חושבים שעשיתי משהו לא בסדר, תעשו מה שאתם רוצים. אבל החוק הפלילי צריך להיות מעבר לכל ספק סביר. ברור שיש פה ספק סביר. מאוד פשוט".

"אני אהיה ראש הממשלה"

ללחיאני, מתברר, יש תוכניות מוגדרות הרבה מעבר למגרש של הפוליטיקה המוניציפלית. בסרט שלו, החקירה הפלילית שנוהלה נגדו וכתב האישום הצפוי הם רק מהמורה בדרך, עיכוב לא מתוכנן בדרכו לכבוש את ראשות הממשלה. בחודש ינואר האחרון התפקד למפלגת קדימה, והחל לצרף מתפקדים חדשים מקרב אנשיו. בשל החקירה, הוא מעריך שלא יתמודד בפריימריז לראשות קדימה שיתקיימו לקראת בחירות 2013. ההתמודדות תצטרך להמתין לסיבוב הבא, שבו, אל דאגה, הוא ייקח את ראשות המפלגה בהליכה. בסרט שלו. "אני מניח שאהיה ראש הממשלה", הוא אומר כמעט בנונשלנט.

- ראש ממשלה?

"ברור. אני מרגיש שיש לי היכולות, יש לי הרצון ויש לי היכולת להפוך את זה למציאות. הסיפור הזה של המשטרה מעכב אותי. זה עיכוב פוליטי, שום דבר חוץ מזה. הייתה לי התלבטות קשה אם אני הולך לפוליטיקה ארצית או לא. זו החלטה לא פשוטה. אני מאוד אוהב את בת-ים. אני נורא נהנה מהעבודה שלי ומאוד אוהב את האנשים פה. זו עבודה נורא כיפית. מצד שני, אתה רואה שהמדינה נתקעת ואתה חושב שאתה יכול לעזור".

לפני שנבחר לראשות עיריית בת-ים ב-2003, עוד כקבלן צעיר, היה לחיאני מעורב בפוליטיקה הארצית, כשחבר לאהוד ברק ב-1999 במפלגת "ישראל אחת". ברק גבר אז על בנימין נתניהו ונבחר לראשות הממשלה. כעת, לחיאני שוב מסמן את נתניהו כיעד להסתערות. "זה הכי פשוט בעולם", הוא מפשט, "אני בקדימה, יהיו פריימריז בקדימה. לא בפעם הזאת, אבל אני מסמן את המטרה".

ועוד הפתעה: מבחינת עמדותיו המדיניות, לחיאני נמצא הרחק שמאלה מהדעה המקובלת ביחס לקהל השבוי שלו, תושבי בת-ים. "חייבים לייצר פה שלטון מרכז-שמאל, שאחת ולתמיד יגמור את העניין של הפלסטינים. המחיר החברתי שאנחנו משלמים על זה הוא מטורף. צריך לדאוג שיישארו פה כמה שיותר מתנחלים בתוך השטח של ישראל. וצריך לאחד את ירושלים: את החלק המזרחי עם הפלסטינים, ואת החלק היהודי עם היהודים. אני חושב שאין אופציה אחרת למדינת ישראל. זה נכון, בת-ים היא עיר ליכוד חד-משמעית, אבל כמו שאני מכיר את העיר שלי, בפעם הבאה קדימה תהיה המפלגה הכי גדולה".