קידוח נפט ואנטנה גם: נפטא גבתה מפרטנר בלי היתר

החוק המסדיר הענקת רישיונות לחיפושי נפט בקרקעות במדינה, ועל פי חוק זה, רשאית המדינה להעניק זיכיון לחיפוש ואף להחכיר את השטח נשוא החיפוש לגורם המחפש. כאופי הזכות שהוקנתה לאותו גוף, כך גם יכולתו של אותו גוף לנצל את פני השטח מבחינת בניה או שימוש כזה או אחר.

לאחרונה הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב בסוגיית מתן הרשאה לחברת סלולר וגורל חוזה מסוג זה בקרקעות מסוג זה. הנושא נידון בפני השופטים שנלר, ורדי, לבהר-שרון. באותו מקרה חברת נפטא קיבלה חזקה בשטח אלפי דונם ליד עיר ערד לחיפושי נפט וגז. בשנת 2000, חתמה נפטא על הסכם עם חברת פרטנר, ולפיו תציב האחרונה אנטנה סלולרית ובתמורה תשלם דמי שימוש בגובה אלף דולר לחודש.

אף אחד מהצדדים לא דאג לקבל אשור ממינהל מקרקעי ישראל שהיא בעלת הקרקע, לצורך הצבת אנטנה סלולרית.

בשנת 2005 הפסיקה פרטנר לשלם את דמי ההרשאה ונפטא הגישה תביעת פינוי. מצד שני, ביקשה פרטנר לקבל בחזרה את הכספים ששילמה לנפטא בטענה כי חברה זו לא הייתה רשאית לגבות דמי הרשאה וכי הצהרותיה בחוזה ביניהם היו כוזבות. השופטים נחלקו בדעותיהם לגבי סוגיית החזר הכספים ששולמו עד ביטול ההסכם קרי עד 2005.

השופט שנלר ולבהר שרון קבעו שפרטנר ידעה שלשם הצבת אנטנה יש צורך באשור מינהל מקרקעי ישראל והתעלמה מהצורך באשור כזה, ועל כן לא ניתן לומר שהיה פגם בכריתת חוזה, שהיה מבטל את ההסכם וגוזר שיש להשיב את הכספים ששולמו. עמדת הרוב הייתה כי יש כאן לכל היותר הפרה של הסכם והפרה מביאה לביטול ההסכם והביטול הינו מעכשיו והלאה (פרוספקטיבי) ולא למפרע (רטרואקטיבי).

לעומת זאת, השופט ורדי קבע כי מאחר ונפטא לא הייתה רשאית כלל לאפשר הצבת אנטנה ללא אישור מינהל מקרקעי ישראל, החוזה כולו - לידתו בחוסר זכות ועל כן הוא בטל מעיקרו ויש להשיב את כל מה שנגבה.

לפסק דין זה חשיבות בעניין דומה שהפך להיות מכת מדינה. בהרבה מאוד אדמות המינהל במושבים ובקיבוצים , מאפשרים בני המקום הצבת קולטים סולריים וגובים דמי שימוש ממי שמפיק חשמל.

סוג זה של הרשאה טעון אישור מפורש של מינהל מקרקעי ישראל והגוף שגובה דמי הרשאה עלול להיתבע על ידי המינהל על עשיית עושר ולא במשפט והגוף המפיק חשמל עלול להיתבע על סילוק יד ועשית עושר ולא במשפט.

הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובניה