פרחים וקוצים

ורדה אלשיך נראתה קצרת-רוח במיוחד. "אני מפריעה לך אדוני?", פנתה מעל דוכנה בבית המשפט המהחוזי בתל-אביב לאחד הנוכחים. "לא, כי אם אני מפריעה לך אני אלך". הגבר לבן השיער הניד ראשו לשלילה במבוכה והקפיד מאותו הרגע על שתיקה. בכל זאת, כשאתה גדעון ביקל שבדיוק צריך את אישורה של השופטת להצעתך לרכוש את אגרקסקו - אתה לא רוצה להרגיז אותה.

ביקל, שיוצג על-ידי עורכי הדין איתן אפשטיין וורדה נבון, קיבל בסופו של דבר את האישור. עבור יצואן הפרחים שנודע כמי ששבר את המונופול של אגרקסקו בשנות ה-70, מדובר היה בסגירת מעגל ובהגשמת חלום.

תפקיד חשוב בהעדפת הצעת ביקל על החלופה מילאו הבנקים, ובראשם נציג בנק לאומי, שהסביר כי הבנק מצדד בו "במיוחד לאור העובדה שנראה כי קבוצת ביקל הינה בעלת חוסן פיננסי ויכולת ממשית לקיים את הפעילות העסקית לאחר הרכישה".

מה שהבנק לא פירט הוא הדרך המחמיאה הרבה פחות שבה תיאר את ביקל בהליך מקביל המתנהל בבבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבמסגרתו טען שביקל חייב לו למעלה מ-10 מיליון שקל, וכי הוא מתכחש להתחייבויות ולהסכמים חתומים. החוב, טען לאומי, צמח לאחר "תקופה ארוכה מאוד", שבמהלכה נמנעה חברה של ביקל - אותה חברה שבאמצעותה הוא רוכש כעת את אגרקסקו - "מלפרוע את חובותיה".

דרישות הבנק לפירעון "לא נענו", וב-2008 הוא הגיש תביעה. ביקל הגיש תביעה נגדית, שבה נטען כי הבנק ביצע בחשבונותיו חיובים פסולים וגרם נזקים רבים לעסקיו, בין השאר למגעים עם קבוצת עזריאלי.

לפי כתב ההגנה שהגיש הבנק, קבוצת ביקל לא הצליחה להעמיד כנגד האשראי שקיבלה בטוחות בשווי מתאים - כשבחלק מהזמן דובר בפער של מיליוני שקלים. חשבונה, נטען, התנהל תחת "דרישות חוזרות ונשנות של הבנק מהחברה, אשר לא נענו, להמציא בטחונות נוספים ולהקטין את חובות קבוצת ביקל לבנק... קבוצת ביקל, אשר נהנתה מהאשראי שהעניק לה הבנק, מסרבת היום לפרוע אותו, ומנסה להיאחז בכל טענה ותואנת שווא, על מנת להתחמק מתשלום חובה לבנק".

כמו כן, נטען כי קבוצת ביקל חרגה ממסגרות האשראי שנקבעו, "הציגה לבנק מצגים מטעים, והתנהלה מול הבנק בחוסר תום-לב ותוך הפרת יחסי האמון בינה לבינו".

תגובת קבוצת ביקל: "בין הבנק לביקל התנהלו תביעות הדדיות, שהסתיימו לאחרונה ברוח טובה בהליך גישור, בהסכמה שאמורה לקבל תוקף פורמלי בבית המשפט בקרוב. על ההערכה שרוכש הבנק לביקל ניתן ללמוד מתמיכתו במכירת אגרקסקו לביקל".

תגובת בנק לאומי: "מתנהל משא ומתן בנוגע לחוב שפרטיו חסויים".

ביקורת מהשופט מצא

לאחר שבג"ץ קיבל את עתירתו נגד מונופול אגרקסקו, ב-1976, הקים ביקל את "פרחי ביקל", מפעל שיועד לרכז את כל שלבי הטיפול בפרחים מיוצאים - בית אריזה וקירור שיספק למגדלים גם שירותי יצוא ושיווק. הוא ביקש ממרכז ההשקעות הכרה במפעל כ"מפעל מאושר", שמשמעותה הטבות מיסוי משמעותיות. הבקשה אושרה חלקית בלבד - רק לבית האריזה ללא שירותי הייצוא והשיווק. ביקל ערער בטענה כי מדובר בחבילת שירותים אחת, אולם ערעורו נדחה.

הפתרון של ביקל היה יצירתי: בדוחות שהגישה פרחי ביקל למס הכנסה נזקפו כל הכנסות החברה לשירותי הקירור והאריזה. כך ניסה בכל זאת לקבל הטבות מס על כל הכנסות החברה - אולם במס הכנסה טענו שהדוחות לא אמינים.

ביקל ערער לבית המשפט. השופט אליהו מצא קבע כי טענתו כאילו כל הכנסות החברה מגיעות מאריזה ומקירור "בלתי סבירה על פניה" וכן כי מס הכנסה הוכיח שעסקי היצוא והשיווק הם שהיוו את מקור ההכנסות העיקרי. מצא גם קיבל טענות אחרות של מס הכנסה, שלפיהן ביקל ואביו ניפחו הוצאות ונקטו שיטות בלתי לגיטימיות כדי להקטין את תשלומי המס, וקבע שהסבריהם של הביקלים "אינם מיישבים דבר".

לצד הביקורת, השופט שלל, בנימוקים משפטיים, את השומות שהוציא מס הכנסה לביקל וקבע שהוצאו בחוסר סמכות וכן שיש למסות את המפעל כ"מפעל מעורב".

ביקל טוען כי המשמעות של האמירה הזו הייתה מתן כל הטבות המיסוי שמהן נהנה "מפעל מאושר" רגיל. לדבריו, "לאחר מתן הפסיקה נציב מס הכנסה ביקר במפעל והורה על סגירת כל שומות החברה נשוא ההליך, וכך היה".

זו לא הייתה המחלוקת האחרונה בין ביקל לבין הרשויות בענייני מסים. שנים רבות לאחר מכן הוא נקלע לעימות דומה, הפעם מול המועצה האזורית דרום השרון, בנוגע לארנונה בגין בית האריזה והקירור בכפר מל"ל. ביקל טען שמדובר במבנה חקלאי, אולם המועצה קבעה שמתבצעת בו פעילות מסחרית, שבגינה משולמת ארנונה גבוהה בהרבה.

טענת המועצה התבססה על ממצאי חוקר פרטי, שתצפת על הפעילות במקום. עובד בבית האריזה סיפר לו שביקל רוכש את רוב הפרחים ממגדלים ברחבי הארץ, ומגדל בעצמו חלק קטן מהפרחים. ביקל טען שההפך הוא הנכון, ושרכישת הפרחים היא פעילות מזערית - אולם ועדת הערר קבעה שלא מדובר באמת, וציינה שביקל לא הציג מסמכים להוכחת טענותיו.

ביקל ערער למחוזי, שב-2005 דחה את הערעור וביקר את הסתירות בגירסאותיו: תחילה אמר שהמשק שלו אינו מעניק שירות לאחרים, אבל אחר כך הודה שחלק מהפרחים נקנים מאחרים. גם לגבי הפרחים בבית אריזה אחר שלו טען ביקל תחילה ש"כולם מתוצרת עצמית", ובהמשך אישר שמתקבלת שם סחורה מספקים חיצוניים.

לא רק שרכישת הפרחים אינה חלק מזערי מהפעילות של ביקל במקום - קבעה השופטת - נראה שמדובר בפעילותו העיקרית.

ביקל טוען גם היום כי במקום התבצעה פעילות חקלאית. בשל התעקשות המועצה למסות את בית האריזה כעסק מסחרי, נמסר מטעמו, ביקל העביר את כל פעילותו לבית אריזה בבית חנן. "התוצאה: 'ניצחונה' של המועצה התברר כהפסדה".

לאחרונה זכה ביקל דווקא לקורת רוח משפטית, כשבית המשפט דחה את עתירת עיריית ראשון-לציון נגד אישור המועצה הארצית לתוכנית שאותה הוא מוביל, לבניית שכונה חדשה בעיר בת 1,200 יחידות דיור.

העירייה טענה כי התוכנית פוגעת בסביבה ושההחלטה לאשרה אינה חוקית - אולם בית המשפט קיבל את עמדת ביקל במלואה, וקבע כי העירייה פעלה נגד התוכנית "תוך ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים", וכי נראה שהניעו אותה "שיקולים זרים".

תגובת ביקל: "עשייה מפוארת"

בקבוצת ביקל לא מתרשמים מהמקרים המתוארים. "כל 'העימותים' המוצגים בכתבה הם גרגרים קטנים לעומת עשייה מפוארת בת כ-45 שנה", הם מסרו ל-G, והוסיפו כי "ביקל מתכונן להשיב את אגרקסקו למקום הראוי לה. לא ניתן להשמצות שמציירות בעיוות רב פינה קטנה בתמונה גדולה ומפוארת להסיט מהסך-הכול המרשים של ביקל ועשייתו".

itay@globes.co.il