ניגודי עניינים: צריך להוציא את הבנקים מענף החיתום

קשה לעצור את הבנקאים כשהם מריחים כסף קל ומהיר, ולכן הם שוב משתלטים כעת על תחום החיתום ■ חבל רק שבדרך הם שוכחים שבכך הם מסכנים את המוניטין שלהם בשביל רווח שמבחינתם הוא זניח

חיתום הוא התחום הכי מושחת והכי מלוכלך בשוק ההון. יש בו מלא עסקאות שאתה שומע עליהן ומגרד בפדחת. אז לא חייבים לגרד בפדחת, יש הסבר מסריח רק שאתה לא מוצא אותו".

(אורי הרשקוביץ, שותף בקרן ספירה ובעבר אנליסט בלידר, ספטמבר 2010)

עד לפני שלוש שנים זה עוד נראה אחרת לגמרי. רגולציה שהגבילה בנק להיות חתם בחברה שבה הוא נותן אשראי מהותי, גרמה לבנק הפועלים ולבנק לאומי לרדת להחזקה של 20% בלבד בחברות החיתום שבבעלותם. גם שאר הבנקים נתנו לחברות החיתום שלהם להתנוון.

בשנת 2007 העדיף הפועלים אפילו לוותר על אופציה, עמוק בתוך הכסף, להגדיל את החזקותיו בפועלים IBI, ובכך ויתר על רווח מיידי של עשרות מיליוני שקלים, רק כדי לא לחרוג מהמגבלה.

מאז השתנתה הגישה לחלוטין. כעת, הבנקים שוב משתלטים על ענף החיתום. הפועלים מתכוון להגדיל את החזקותיו בפועלים IBI ולהפוך בה לגורם הדומיננטי, לאומי פתח חברת חיתום עצמאית ודוחף אותה בכל הכח, דיסקונט מרחיב את פעילות החיתום, הבינלאומי נכנס לשותפות עם לידר, מחברות החיתום הגדולות בשוק, ומזרחי טפחות רכש 20% מרוסריו, חברת חיתום בינונית.

מה שינה את התפיסה של הבנקים והפך אותם לכה להוטים להיות חתמים? הנה שלוש סיבות:

1. בשנים האחרונות הוטלו מגבלות רבות על העמלות, ובמקביל התחרות בשוק האשראי העסקי גדלה והמרווחים ירדו. הבנקים מחפשים מנועי צמיחה חדשים.

2. כשההון הופך לפרמטר מרכזי, חיתום היא פעילות שכמעט ואינה צורכת הון, כך שהתשואה בה על ההון גבוהה מאוד.

3. הבנקים ממילא מנפיקים הון משני וכתבי התחייבות נדחים, ומגייסים פיקדונות במיליארדי שקלים בשנה. ואם כך אז לפחות שעמלות החיתום יישארו בבית.

ניגודי עניינים עד הגג

בואו נדבר רגע על סיכון מוניטין. להבדיל מסיכוני אשראי או סיכוני שוק, קשה מאוד לאפיין סיכון מוניטין. זה סיכון מעורפל, וקשה להניח עליו את האצבע, אבל הוא קיים. וכשהסיכון מתממש הוא כואב בשורת הרווח לא פחות מאשר הפרשה לחובות מסופקים.

ניקח למשל את עסקי ההימורים והפורנו באינטרנט. עסק מפוקפק נושא תשואה גבוהה שהניב לכאל במשך שנים רווחי ענק. המתחרים הזילו ריר. בישראכרט נאלץ חיים קרופסקי, המנכ"ל דאז, להסביר למה הוא מתעקש לא לעסוק בכך. בבנק לאומי סירבה המנכ"לית גליה מאור לפניות חוזרות ונשנות של לאומי קארד להיכנס לתחום. עד שבוקר אחד הסיכון התממש, והכל התפוצץ. כאל ספגה קנסות, הרווחים ירדו בעשרות מיליוני שקלים, ההנהלה הודחה ודיסקונט נאלץ לעשות סדר.

מה קורה בחיתום? מדובר בעסק שספוג מעל ראשו בניגודי עניינים. תפקידם של חתמים הוא להנפיק את לקוחותיהם ולא משנה מה מצב החברה או מצב השוק. הם מתמחים ב"למכור את הסיפור" של החברה המונפקת, וצריכים ללהטט במילים, לשחק במספרים ולהפריח חלומות. העובדות פחות חשובות.

עבור חתמים מוניטין הוא כלי עבודה ולחברת חיתום שבבעלות בנק יש יתרון מובנה. היא נשענת על מוניטין מוצק של גוף פיננסי.

"אם מזרחי שותף שלי אני גוף ראוי ומכובד", אמרה לנו נגה קנז, מנכ"ל רוסריו קפיטל, בה מחזיק מזרחי טפחות 20%. אבל כמה שליטה יש באמת למזרחי טפחות על השימוש שעושה חברת החיתום שבבעלותו במוניטין שלו? הבנק נותן את השם ואת גב ההון הנדרש, אבל כמה הוא מעורב? ואם תהיה תקלה? השם של מזרחי טפחות ייפגע, ולך תסביר שהיו לך החזקות מיעוט ולא היית מעורב בהחלטות השוטפות.

אגב, שלא יהיו ספקות, ככל שחיתום הוא תחום רווחי, הרווח הנגזר ממנו לבנקים זניח יחסית לגודלם. לידר שוקי הון, למשל, הרוויחה בממוצע מפעילות החיתום בשנתיים האחרונות 16 מיליון שקל. חלקו של הבינלאומי - 3 מיליון שקל. זו אמנם תשואה של 60% על ההשקעה, אבל אפילו לא אחוז מרווחי הבנק.

אפילו גורילת חיתום כמו פועלים IBI הרוויחה ב-2010 סכום של 15 מיליון שקל (בעיקר כי נאלצה לממש התחייבות חיתומית להנפקה גרועה באלון גז). גם אם היא הייתה בבעלות מלאה של הפועלים, תוצאותיה לא היו מדגדגות את הרווח השנתי של הבנק שנמדד במיליארדים. במילים אחרות, בחיתום, הסיכון הוא על הבנקים, אבל הרווח הנגזר זניח ועל הביצוע כמעט שאין להם שליטה.

ועוד עניין: בעוד הבנקים נושאים כאמור בסיכון, שכר מנהלי החיתום מרקיע שחקים. עופר גרינבאום, מנכ"ל לאומי חיתום, מקבל שכר שנתי גבוה יותר מרקפת רוסק עמינח. מדוע? כי יש לו סעיף בחוזה המקנה לו 13.5% מהרווח לפני מס של לאומי חיתום. ארז גולדשמידט, מנכ"ל פועלים IBI, מקבל שכר גבוה יותר מזה של מרבית חברי הנהלת הפועלים, ולאחרונה אף שידרג את הסכם ההעסקה שלו.

עיניים עצומות לסיכונים

נאמר בצורה ברורה: הרחבת פעילות החיתום של הבנקים היא טעות הנובעת מראייה קצרת טווח האופיינית לבנקאים. כאשר מנהלי בנקים מריחים כסף קל קשה לעצור אותם. עיניהם עצומות לסיכונים, בראש ובראשונה לסיכון המוניטין, והם מתעלמים מהבעייתיות. מאחר שאי אפשר לצפות ממנכ"לי בנקים לגדוע פעילות רווחית, ומאחר שההיסטוריה הקרובה מלמדת על נטיית הבנקאים לקחת סיכונים מיותרים, הנה הצעה למפקח על הבנקים, דודו זקן: תתערב, תקבע כללים, תגביל. עדיף היום מאשר מחר.

הנה שלוש פעולות חלופיות שזקן יכול לנקוט:

1. לאסור על בנקים לעסוק בחיתום. שלא יבנו חומות סיניות או ינהלו סיכונים, פשוט לא לאפשר להם לשחק באש.

2. לחילופין, זקן יכול לקבוע שבכל הנפקה יקנה הנוסטרו של הבנק 10% מהנייר ויחזיק בו לפחות שנתיים. זה יבטיח בוודאות בקרת איכות. אף מנהל נוסטרו רציני - ענת לוין בהפועלים, למשל - לא יכניס לתיק הנפקה גרועה רק כי הבנק הוא החתם.

3. לא לעשות כלום. לפעול רק אחרי שתהיה תקלה. אין צורך לדאוג, היא תגיע.

החזקות הבנקים בחברות חיתום
 החזקות הבנקים בחברות חיתום

eran-p@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988