מלחמות היהודים

המלחמות בקק"ל לא הסתיימו עם תום המאבק בין שטנצלר לשר שמחון על כס היו"ר

בשבוע הבא תגיע הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) לאחת מנקודות ההכרעה החשובות בתולדותיה, עם כינוסו הצפוי של הוועד הפועל הציוני, בתפקידו כאסיפה הכללית של הקק"ל, המהווה אורגן של ההסתדרות הציונית העולמית.

בקק"ל שוררת זה מספר שנים מלחמת עולם, שעיקרה מאבק על שליטה, כוח, מינויים, תקציבי-עתק וכיבודים לרוב. האסיפה הכללית תבחר באותו מעמד דירקטוריון חדש לקק"ל, וזאת על-פי החלטתו של הדירקטוריון הנוכחי, שהתכנס והחליט בעניין לפני שבועות אחדים, בניגוד לעמדתו של יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר.

תקצר היריעה מלמנות את כל סוגי ההליכים המשפטיים שהתנהלו ומתנהלים בעניינה של קק"ל. לא ב-110 שנות קיומה, רק בשנתיים האחרונות. נטיעת עצים ואיסוף מטבעות מקופסאות פח כחולות ברחבי העולם הן עניין שיישומו כיום צריך עוד להיבדק, אבל פרנסה לעורכי דין מספקת קק"ל בשפע.

ההליך המשפטי, שזכה לפרסום הרב ביותר בשנתיים האחרונות, העוסק בקק"ל, עסק במאבק שבין היו"ר הנוכחי, אפי שטנצלר, שאף שכר לו אנשי יחסי ציבור, לבין השר שלום שמחון, שביקש להתמנות למועמד ליו"ר קק"ל מטעם מפלגת העבודה.

שטנצלר ניצח, שמחון נותר שר בממשלה, אלא שפסק הדין - שניתן על-ידי השופט אברהם יעקב מבית המשפט המחוזי מרכז - הלך הרבה מעבר לסכסוך הפנימי במפלגת העבודה והותיר בצו זמני את שטנצלר על כיסאו, גם אחרי שההליך המשפטי הגיע לסיומו.

מערך היחסים שבין המפלגות השונות, אלה המיוצגות בכנסת ואלה המייצגות את העם היהודי ברחבי העולם, הבריתות והמאבקים וחלוקת השליטה במוסדות השונים - קק"ל, הסוכנות היהודית, קרן היסוד, ההסתדרות הציונית ועוד - מצריכים מומחיות המצויה בידם של מתי מעט.

ואולם, על-פי המהלכים הנרקמים בימים אלה, עשויה כהונתו של שטנצלר להגיע לסיומה, משאיבד את תמיכת רוב הסיעות המיוצגות בארגון. מי שעשוי להחליפו הוא פרופ' שמעון שטרית, לשעבר שר בממשלות ישראל מטעם מפלגת העבודה, משפטן מוערך ומרצה למשפטים באוניברסיטה העברית.

לאחר שההליך המשפטי בין שטנצלר לשמחון קבע כי שטנצלר ישמש מועמדה של מפלגת העבודה לקדנציה נוספת בראשות קק"ל, מתמודד שטרית כמועמד מוסכם, במסגרת הסכם רב צדדי של חלק ניכר מהסיעות המרכיבות את הדירקטוריון.

אלא שבחירתו של שטרית על-ידי הדירקטוריון החדש תלויה קודם כל בכך, שהאסיפה הכללית תבחר דירקטוריון חדש, כלומר שהיא תוכל להתכנס ולבצע את תפקידה - ואת זה בדיוק מנסים גורמים בקק"ל למנוע.

"שלטון יחיד של שטנצלר"

בשבוע שעבר פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים 5 חברי דירקטוריון ו-6 סיעות, ובהם הליכוד העולמי, "ביתנו עולמי", "הברית העולמית של מרצ", הפדרציה הבינלאומית של הארגונים הציוניים ואחרים - בדרישה למנוע משטנצלר לעשות שימוש במנגנון קק"ל, כדי למנוע את כינוס האסיפה הכללית בשבוע הבא. "בקק"ל מתנהל מעין שלטון יחיד של מר שטנצלר ועושי דברו", כתב עו"ד נדב העצני בשם הפונים לבית המשפט, "המנוגד לדיני התאגידים ולמינהל תקין".

מתברר כי בהוראתו של שטנצלר, שיגרה בימים האחרונים המחלקה המשפטית של קק"ל, מכתב התוקף את החלטת דירקטוריון קק"ל לכנס את האסיפה הכללית כדי לבחור הנהגה חדשה.

לטענת היועצת המשפטית של קק"ל, "לא ניתן לכנס את האסיפה הכללית כדי לבחור דירקטוריון חדש, משום שהדבר יהווה סיכול של הליכים משפטיים תלויים ועומדים". אותם הליכים, חלקם התנהלו בבתי משפט וחלקם בבית דין פנימי של המוסדות הציוניים, הסתיימו בינתיים; שלא לדבר על כך שלא ניתן במסגרתם צו ביניים לכינון מוסדות חדשים לקק"ל.

אין צורך להרחיק לכת למילים גבוהות, כאילו גורלו של העם היהודי על כף המאזניים. זו בסך-הכול קק"ל, על מאות מיליוני השקלים שהוא תקציבה השנתי האגדי, תוצאה של נכסי נדל"ן רבים מספור שבבעלותה; על התרומות השנתיות בסך מיליוני דולרים מיהודים ברחבי העולם, הזוכרים עדיין את הקופסה הכחולה מילדותם, ושחלקם מורישים בצוואותיהם נכסים לטובת קק"ל ולא לטובת ילדיהם.

אפשר רק לנחש עד לאן ירחיקו אנשים כדי להמשיך ולשלוט על כל הטוב הזה. וגם, כמה פעמים עוד יצטרכו עורכי דין ושופטים להתערב בנעשה בקק"ל, עד שזו תשוב למסלול פעילות תקין.

הפרדוקס של אולמרט

יש משהו פרדוקסלי, שלא לומר קומי, בטיעונים של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, במסגרת תביעת לשון הרע שהוא מנהל נגד פרקליט המדינה משה לדור. ביד ימין מלין אולמרט על - שימו לב - "תרגילי ההתחמקות של פרקליט המדינה כדי למנוע את ניהול התובענה נגדו"; זאת בעוד שביד שמאל הוא פונה שוב ושוב למשרד המשפטים במטרה לדחות פעם נוספת את השימוע שנקבע לו בפרשת הולילנד. אם לדור נוקט תרגילי התחמקות, אולמרט הוא זה שחתום על הפטנט.

פגיעה בשלטון החוק בברכת בג"ץ

בתי המשפט אמורים לפעול לקידום שלטון החוק, אכיפת החוק והשלטתו על כל אדם ומוסד בישראל. מובן מאליו, לא? אז זהו, שלא כל-כך.

מתברר כי שלטון החוק והצורך לאכוף אותו הם באמת שיקול מאוד חשוב, אבל רחוק מלהיות יחיד. לא מאמינים? תשאלו את בית המשפט העליון, לא פחות.

בשבוע שעבר פירסם בג"ץ את פסק דינו בעתירה של פלסטינים, תושבי הכפר אל-ג'אניה, נגד גופי התכנון ביהודה ושומרון ותושבי ההתנחלות טלמון. העתירה התמקדה בתוכניות בנייה בהתנחלות, החוסמות את דרכם של הפלסטינים לאדמותיהם החקלאיות, ושלא עברו את המסלול החוקי המתאים בדרך לפרסומן.

אלא שלא מדובר כבר בתוכניות על הנייר בלבד, אלא בבתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית, תוך הפרה של החוק ושל צווי ביניים של בג"ץ עצמו. לפחות 56 בתים נבנו בלא היתר בנייה וללא תוכנית מאושרת.

ואולם, השופטים, דורית ביניש, אליעזר ריבלין ועוזי פוגלמן, לא התרשמו מאי-קיום הוראות החוק, ובית המשפט ודחו את העתירה, תוך שהכשירו בדיעבד את כל אותן הפרות חוק.

"אינטרס ההגנה על שלטון החוק והרתעת עבריינות הוא בבחינת עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית", שילם השופט פוגלמן את מס השפתיים המקובל. "הגנה על שלטון החוק מחייבת אכיפה שוויונית ובלתי שרירותית".

ועם זאת, קובע בית המשפט העליון כי האינטרס בדבר שלטון החוק "לעולם איננו השיקול היחיד". אמנם, בנייה לא חוקית "פוגעת פגיעה קשה בשלטון החוק. אישורה בדיעבד מכרסם בכושר ההרתעה של רשויות האכיפה ובאמון הציבור במוסדות השלטון".

פוגלמן מסכים גם כי "קשה להפריז במשקלו של אינטרס השמירה על שלטון החוק בנסיבות מעין אלה". אבל - "הסמכות לקבל הכרעה מסורה לרשות התכנונית. על אף הקושי הנעוץ באישור התוכנית, אין בידי לקבוע כי החלטת האישור חורגת ממתחם הסבירות".

מעתה אמור: פגיעה בשלטון החוק על-ידי רשויות המדינה - התנהלות סבירה. (בג"ץ 8171/09).

צרו איתנו קשר *5988