"אתה מרוויח כסף שבחיים לא תרוויח, ורע לך. פשוט רע"

שי דורון היתה במכללות, ב-WNBA, בטורקיה וברומניה. אבל כל אלו רק הביאו אותה לנקודה שבה הבינה משהו על עצמה: "אני אדם בודד. העובדה שכל שנה אני לא יודעת איפה אשחק ואיפה אחיה, אלה לא חיים"

עם הכסף שהיא עושה בכדורסל ועם הכסף שיש לה מהבית, שי דורון היתה יכולה לגור איפה שהיא רוצה בתל אביב. היא היתה יכולה להתחבר לתל האביביות האמיתית באזור נורדאו-דיזנגוף, אפילו היינו מוכנים לקבל ממנה שתתמזג עם הזרם הפרנקו-מרוקאי החדש שהורס את נווה צדק והופך אותה לטוסקנה תוצרת סין. אבל מכל המקומות שיש לבירה תל אביב להציע, שי דורון בחרה דווקא במגדלי הסנטרל פארק האולטרה פלסטיים נטולי האישיות של שכונת בצרון.

"אתה לא מבין. תראה מה יש לי כאן. תראה את הים ואת כל תל אביב נפרשת מהמרפסת. איזה נורדאו בראש שלך. מה שחשוב לי, זה האקססביליטי", אומרת דורון. "אני לא בנויה לעמוד בפקקים. ופה, אני בשנייה על איילון, עם מכולת מתחת לבית ושדרה לרדת אליה עם הכלב שלי, אייס, ולפגוש את כולם. אני מכירה את כל האנשים כאן לפי שמות הכלבים שלהם. בטהובן וג'סטין, ואייס שלי. גם עידן, עוזר המאמן של רמלה, גר איתי במגדל ולשנינו יש את אותה עוזרת שבאה פעם בשבועיים לנקות את הבית. היא היתה מנקה לנו את הבית כשהייתי ילדה ברמת השרון ועכשיו היא איתי גם פה. עוד מעט יהיה כאן גם חדר כושר והיתה אמורה להיות גם בריכה, אבל משרד הבריאות עושה צרות. ובצרון, זאת בכלל רעננה".

כן, אולי זה פשוט אנחנו, עם האובר מודעות זרם תודעה שלנו, השלכנו על דורון תסריטי אישיות שלא מתאימים לה. אחרי הכל, דורון עברה פה לכמה שנים בארץ בתור ילדה, וגם את זה היא עשתה ברמת השרון, לא ביוקנעם. אבל חלק גדול מחייה, היא עשתה בכלל בארצות הברית. ואם מוציאים מדורון את העברית והישראליות המסוימת שיש לה, מתקבלת אמריקן קלאסיק ריץ' פמילי גירל, ובחורות כאלה, יגורו במגדלי היי-טק שבארץ יקראו להם מגדלי סנטרל פארק.

***

את דורון אנחנו פוגשים אחרי סאגה ממושכת סביב ליגת הנשים בכדורסל, שהגיעה עד כדי השבתת הליגה. מה דורון, שחקנית WNBA בעבר הלא רחוק ומי שהובילה את מרילנד לאליפות המכללות, עושה כאן בכלל בסצינת כדורסל הנשים הרעועה של ישראל? "בסופו של דבר מגיע הרגע הזה בחיים שאתה עוצר ומבין את מה שאני הבנתי על עצמי: שאני אדם בודד כל חיי. הסוליסטיות הזאת שלי והעובדה שכל שנה אני לא יודעת איפה אשחק ואיפה אחיה, אלה לא חיים. והרגע הזה, שקלטתי את כל זה פתאום, היה בחור ההוא ברומניה ששיחקתי בו, שאתה מרוויח שם סכומי כסף שבחיים לא תרוויח והקבוצה שאתה משחק בה מכוונת גבוה ביורוליג, ורע לך. פשוט רע". החור ההוא ברומניה היא העיירה הקפואה טראגוביסטה, שם בילתה דורון עונה שלמה לפני שהחליטה לארוז ולחזור לישראל.

ההגעה לחור כמו טראגוביסטה ממחישה את הגורל של ספורטאית שבחרה לשחק כדורסל, ובמקביל גם להתפרנס בכבוד מהעיסוק הזה.

"המשפחה חסרה לך, האוכל לא טעים, הבדידות קשה, את מוצאת את הכלב שלך מחזיק את עצמו יומיים מלעשות פיפי, כי בחוץ מינוס שלושים מעלות והוא לא רוצה לצאת. ואז אתה מבין שיש דברים יותר חשובים מכסף ותארים. זה לא שאני הולכת אחורה בדרייב לתארים, אבל אני, את המטרות שלי בכדורסל השגתי. מגיל 12 ה-WNBA היתה המטרה הגדולה שלי, והיו לי מיני מטרות כמו אליפות מכללות ותואר אירופי. ואז, אחרי העונה ברומניה, המאמן עדן ענבר ישב איתי וניסה להביא אותי לרמלה. הוא עשה עלי רושם של בחור נחמד לשבת איתו לקפה מדי פעם, ואני יודעת שזה נשמע נורא, כמו בחורה שדוחה גבר שלא יודע להרפות ממנה ומסובך באהבה תלותית, אבל פשוט חשבתי שבשביל לקחת אליפות בישראל הוא לא צריך אותי. 'תשכנע את האנשים ברמלה', אמרתי לו, 'לשחק באירופה'. כי אני חשבתי, שאם הוא רוצה שאני אחתום אצלו, אז שנשחק באירופה. ואז הוא חזר אלי ואמר לי שרמלה תשחק באירופה. בלי השיחה שלנו, לא היתה אירופה בעונה שעברה". בסופו של דבר רמלה שיחקה באירופה. מה זה שיחקה, סיימה את העונה כאלופת היורוקאפ.

***

"מה שמניע אותי היום זה שמחת חיים", ממשיכה דורון. "אנשים חושבים שהלכתי אחורה כשחזרתי לרמלה, ולא מבינים כלום. אני לא שואפת לנקודות וכסף, כי זה לא מה שמעניין אותי היום. הציעו לי יותר כסף באיסטנבול ובנו שם קבוצה קבוצה, מינימום פיינל-פור יורוליג, ומאמן טוב, ומה לא. אבל אני, כל כך אהבתי את עדן ואת עידן, ולייני (סלווין) וטנישה (רייט) חזרו לרמלה, והן חברות שלי שאני מאוד אוהבת, וזה חשוב לי יותר מכל דבר. במרילנד, לא היינו הקבוצה הכי טובה, אבל היתה לנו הכימיה הכי מדהימה בעולם. ובזכות זה, הבאנו אליפות במכללות. היום אני במקום שהיחסים שלי עם עדן, הם מעבר למאמן-שחקן. אני בנאדם אחר, והיום אני רוצה את עדן כחבר בחיי גם מעבר לכדורסל".

הכדורסלנית שי דורון / צלם: שלומי יוסף
 הכדורסלנית שי דורון / צלם: שלומי יוסף

איש כדורסל בכיר, הנביא העיוור שלנו, אומר על דורון שאיך שלא תהפכו אותה, היא טיפוס. שילוב של אישה חדורת מטרה ומקצוענית, עם ילדה בעלת עיניים שובבניות שמביאה את הכלב פאג סיני שלה לחדר הלבשה. הנביא העיוור שוב צודק. בנאדם שמסמן לעצמו מיני מטרה כבר בגיל 12 לקחת אליפות במכללות, חייב להיות קרקטר. והעניין עם דורון, שהקטע עם הכלב אייס לא מגיע ממניירות של כוכבת, אלא מפני שכמו כל קרקטר עם זווית בראש, דורון היא כוכבת של מניירות.

"אייס הוא כמו ילד שלי. המחשבה עליו לבד בבית מדכאת אותי. בגלל זה יש לו את המיטה שלו בחדר הלבשה, והוא, כמו שאני קוראת לו, כלב השמירה שלנו. גם כשאנחנו נכנסות לחדר הלבשה אחרי משחק הוא מציץ מהמיטה שלו וחוזר לישון. הוא בא ללקק את הזיעה. עובר את כל השחקניות, אחת אחת".

***

אי אפשר לדבר עם דורון בלי להגיד איזו מילה על הסערה שאיימה לא לפתוח את הליגה ועל השביתה המדוברת שבסוף נגמרה בשקט. הנביא העיוור אומר שכל הסיפור נובע מכך שלרמת השרון תמיד היו הישראליות הכי טובות והיום הישראליות הכי טובות ודורון ביניהן נמצאות ברמלה. כי לרמת השרון אין השנה כסף. וברגע שלרמת השרון אין כסף, אורנה אוסטפלד מרמת השרון החליטה שאפשר לשחק גם בלי ישראליות. הבנתם? מלחמות נשים, בקיצור.

"אתה יודע מה אירוני בסיפור הזה? שאני גדלתי ברמת השרון בילדות ובנערות. ואז, בבוגרות של רמת השרון, שיחקו שתי זרות ושתי בוסמניות. יום אחד, אורנה אוסטפלד קוראת לי ואומרת לי, השבוע את משחקת איתנו באירופה. הייתי אז בת 14 ודבר ראשון, הלכתי לשירותים מרוב התרגשות ומתח, וככה היו כל הימים עד המשחק. בשירותים. פתחתי בחמישייה ושמרתי על השחקנית הכי טובה שלהן כמו דבק. וזה נתן לי את הרעב משם והלאה. היום אין מצב ששחקנית בת 14 תקבל את הצ'אנס שאני קיבלתי. וזאת הבעיה פה, שמצד אחד, אומרים שאין שחקניות; ומצד שני, לא נותנים להן במה. אז איך יהיו שחקניות? בגלל זה אורנה אכזבה אותי במאבק הזה ובתגובה שלה לקחת את המחלוקת הזאת למקום אישי. המאבק הזה היה חשוב והוא לרגע אחד לא היה אישי. וניצחנו בו, זה מה שחשוב".

לפני שאנחנו נפרדים אני שואל את דורון כמה דלק עוד נשאר לה בטנק הזה, שבסוף נשרף על משחקים מול 20 צופים במתנ"סים באור יהודה, אשדוד או נתניה. "היום, אני כבר מתבגרת. אני מתחילה לחשוב על היום שאחרי הכדורסל. אני אמנם כרגע בשיא הקריירה שלי, אני בת 26, ושיא הקריירה של כדורסלנית נמשך בדרך כלל עד גיל 32-31, אבל אני כבר לא אהיה מהירה אז כמו שאני היום, ואני חושבת הרבה על הריק שיהיה לי בלי הכדורסל. הזמן רץ כל כך מהר, שטוב שזה מעסיק אותי כבר היום. מה שהייתי רוצה לעשות אחרי הפרישה, זה איזה תפקיד במשטרה בארצות הברית. אני לא מדברת על עבודת מחשב במשרד, כי אני לא טיפוס שיכול לשבת כל היום במקום אחד מול מחשב, אבל להשתלב בקיי.9 שזאת יחידת הכלבנות של המשטרה האמריקאית או באף.בי.איי או בכלל להיות איזו מין טקסס ריינג'רית. זאת אני. הקוץ בתחת נהייה חלק מהאישיות שלי".

צרו איתנו קשר *5988