הכסף החכם לא ברח מהבורסה: שפל במימושי בעלי עניין

סיפור של מימושי בעלי עניין בחברות הישראליות שנסחרות בוול סטריט בשנה האחרונה הוא הסיפור של סודה סטרים , מפתחת המכונות הביתיות להכנת משקאות מוגזים. סודה סטרים הונפקה בנובמבר אשתקד, ולאחר שנסקה לגבהים דלילי חמצן ביצעה הנפקה שנייה בה מכרו בעלי העניין בה מניות תמורת 301 מיליון דולר.

סודה סטרים המשיכה לטפס במעלה ההר גם אחרי אותה הנפקה משנית, וכפועל יוצא - קרן פורטיסימו ובעלי העניין הזרים בחברה נפטרו ממניותיהם בה, ובדיעבד קיבלו החלטה די נבונה. סודה סטרים נסחרה בשיאה לפי מחיר של 77.68 דולר ששיקף שווי חברה של 1.6 מיליארד דולר, וזה דחף את בעלי העניין בה לממש מניות תמורת סכום כולל של 352 מיליון דולר - כמעט מחצית מסך מימושי בעלי העניין בשנה הנוכחית.

הבועה, דרך אגב, יצאה די מהר מתוך הסודה. סודה סטרים איבדה למעלה ממחצית משוויה בשיא וכרגע שווה החברה 701 מיליון דולר.

2011 הייתה גם השנה של מורי ארקין, מייסד אגיס שהפך לבעל העניין הפרטי הגדול ביותר ביצרנית התרופות האמריקנית פריגו לאחר שזו רכשה את אגיס. ארקין מכר השנה מניות פריגו תמורת 155 מיליון דולר (ברוטו, לפני מס), וכך הפך לאחד העשירים הנזילים בארץ, ואף למיליארדר - כפי שחשף "גלובס" באחרונה - לאחר שפריגו הכפילה בשנתיים האחרונות את שוויה פי 3. לארקין נותרו מניות פריגו בשווי של 538 מיליון דולר.

השנה שחלפה הייתה גם השנה של האחים יהודה וזהר זיסאפל. ההערכות שרדוור, המתמחה בניתוב עומסים ברשת האינטרנט, עומדת להימכר לענק אמריקני הקפיצו את המניה וגרמו לשניים לממש חלק ממניותיהם בחברה. זהר מימש מניות תמורת 20.7 מיליון דולר, יהודה מימש מניות תמורת 10.6 מיליון דולר, ואילו רועי זיסאפל, מנכ"ל רדוור ובנו של יהודה, מכר מניות תמורת 3.8 מיליון דולר.

 מי מכר

1.2 מיליארד שקל

זה התחיל ברגל ימין. שוקי ההון היו די אופטימיים בתחילת השנה. משבר החוב הריבוני של אירופה עדיין לא הרים ראש, והתחושה באוויר הייתה ששנת גאות נוספת עומדת בפתח. ואז הגיע הקיץ, ולמרות העונה החמה רוחות קרירות החלו לנשוב מכיוון אירופה, והתוצאה - נפילות חדות בשוקי ההון וירידה מהותית במכירת מניות של בעלי עניין.

במקרה שלנו, מדד ת"א 100 איבד מתחילת השנה 18.3% (נכון לרגע כתיבת שורות אלו), ובעלי העניין בחברות המקומיות מימשו מניות תמורת סכום כולל של 1.2 מיליארד שקל (ברוטו, לפני מס), כפי שעולה ממעקב "גלובס" אחר תנועות בעלי עניין.

"גלובס" עוקב אחר תנועות בעלי עניין כבר כמעט עשור, והמעקב הזה לימד אותנו שבשנות גאות בעלי עניין מפזרים סחורה כאילו אין מחר, ואילו בשנות שפל הם מאחסנים אותה עמוק בתוך המרתף. בשנה הנוכחית, סך מימושי בעלי עניין בבורסה המקומית היה שווה ערך לכרבע מאותו נתון בשנה שעברה - שנה בה מדד ת"א 100 הוסיף לערכו 15%.

השנה, להבדיל מהשנה הקודמת, היו יותר בעלי שליטה פרטיים שבחרו, לאחר שנים רבות, להיפרד מהחברות אותן הקימו וגזרו תוך כדי קופונים שמנים. גד אנג'ל, למשל, נפרד מרשת המאפיות של משפחתו ומכר את מניותיו בה תמורת 80.3 מיליון שקל, ואילו יוסי אביב, מבעלי השליטה באורביט, המייצרת ציוד של מערכות תקשורת לוויינית, מכר את מניותיו בחברה תמורת 75.6 מיליון שקל.

שנת 2011 הייתה השנה של קדחת הגז והנפט, והיא באה לידי ביטוי גם בתנועות בעלי עניין. יגאל לנדאו וליגד רוטלוי, בעלי השליטה ברציו יה"ש, מימשו השנה מניות תמורת 39.9 מיליון שקל, וזאת לאחר שמניית רציו הכפילה שוויה פי 3 תוך שנתיים.

רדוור וצ'ק פוינט מובילות בין החברות

השנה בחרנו לבדוק את מימושי בעלי העניין בחברות הישראליות שנסחרות בוול סטריט פר חברה, ולא רק פר בעל עניין, וכך לנסות להבין באיזו חברה יש יותר בעלי עניין מממשים, ובמילים אחרות: מה מספר המתעשרים הממוצע בכל חברה.

בחברות הישראליות שנסחרות בארה"ב, נזכיר, רוב בעלי העניין המממשים הם מנהלים שכירים שמממשים אופציות למניות ומוכרים את המניות כדי לממן את תשלום תוספת המימוש של האופציות. בנטרול SodaStream, מספר בעלי העניין הרב ביותר היה ברדוור (ראו טבלה). מלבד משפחת זיסאפל, מימשו חמישה בעלי עניין בחברה חלק מהחזקותיהם בה.

אחרי רדוור התמקמה צ'ק פוינט ששבעה בעלי עניין בה שחררו השנה סחורה. צ'ק פוינט, נזכיר, כבר שווה 11 מיליארד דולר.

אחרי צ'ק פוינט התמקמו מלאנוקס, ורינט וסיוה שבכל אחת מהן היו שישה בעלי עניין מממשים.

 22