גרוניס לא ישנה את הדנ"א בעליון

השופט אשר גרוניס קיבל אתמול (ב') מהכנסת את כס נשיאות בית המשפט העליון. למען הדיוק - והוא חשוב מאין כמותו במקרה זה - הכנסת, שבעטה את גרוניס מכס הנשיאות המובטח לפני פחות מ-5 שנים, כשהחליטה שדחוף עד מאוד לשנות כללים מוסכמים רבי-שנים ולקבוע כי מי שאין לו יתרת כהונה של 3 שנים לפחות לא יוכל להיות נשיא, נמלכה לה פתאום בדעתה.

בעווית חקיקה בלתי-נשלטת, החליטה אתמול הכנסת שבעצם כדאי לשנות את השינוי ולהחזיר הכול לקדמותו. ככה פשוט. 5 שנים אחרי שבעטו מכס הנשיאות העתידי את השופט גרוניס בשרירותיות מוחלטת, התמכרו אתמול 57 חברי כנסת לחדוות הבעיטה החוזרת, והעיפו משם הפעם את השופטת מרים נאור. וכל זה, רק כדי להשיב לשם ולהושיב מחדש, בזהירות, את השופט אשר גרוניס. מי אמר שלא כיף להיות מחוקק?

אם כבר חקיקה בריונית, אז עד הסוף

אף אחד לא מערער אחר סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים. זו תכלית קיומה. מבחינה פורמלית, הכנסת רשאית לשנות מדי 5 שנים את החוק הקובע את תנאי מינויו של נשיא בית המשפט העליון. למען האמת, היא לא חייבת לחכות 5 שנים. אפשר לערוך מפגן כוח חקיקתי כזה פעם-פעמיים בשנה ולשחק בשופטי העליון כבמריונטות, כדי שיפנימו היטב מי הוא הבוס. אם כבר חקיקה בריונית, אז עד הסוף.

כי זהו בעצם לב לבו של הפליק-פלאק החקיקתי הנוכחי: הצורך להבהיר לבית המשפט - משלום עד עליון - כי ארוכה וקשה היא ידו של המחוקק. אל תסתבכו אתי, אומרת הכנסת לרשות השופטת, אני משוגעת אני, אין לי ברקסים. עובדה:

מבחינה עניינית, הרי לא היה צורך אמיתי לשנות את כללי מינוי נשיא בית המשפט העליון לפני 5 שנים; ואחרי ששונו, לא היה שום צורך אמיתי לחזור ולהופכם על פיהם. יש לא מעט עניינים מהותיים הנוגעים לכהונתו של נשיא בית המשפט העליון ומצדיקים ליבון. שאלת אורך הכהונה אינה אחת מהם.

נשיא בית המשפט העליון צריך להיות מי שמסוגל לעבוד עם שופטיו. חשוב שתהיה לו יכולת מינהלית. ראוי שתהיה לו אישיות ציבורית, שתאפשר לו לעמוד מול לחצים מבחוץ בצמתים המסוכנים: בוועדה לבחירת שופטים, מול יוזמות חקיקה מסוכנות של הכנסת, ולפעמים אפילו מול שרי משפטים שוחרי רע.

השאלה אם נשיא העליון יכהן שנתיים, 5 או 10 שנים היא שולית ונטולת חשיבות חוקתית. כל עוד מתמנה נשיא בית המשפט העליון, לפי שיטת הוותק השרירותית ולא על-פי כישורים רלוונטיים - ובכל הבאזז החקיקתי לא הייתה תקיפה של שיטת הסניוריטי - ההתייחסות לאורך הכהונה אינה יכולה להיות חד-משמעית.

אם שיטת הוותק תעלה באופן אקראי נשיא טוב, יהא זה משמח אם תהיה לו כהונה ארוכה. אם, לעומת זאת, יהיה זה נשיא נטול כל יכולת ניהולית - אולי עדיפה כהונה קצרה. מכיוון שהשיטה הנוכחית לא מאפשרת - גם לא לשופטים - לבחור מי מתאים להיות נשיא בית המשפט העליון, למה צריך להסתער בעקשנות כזו דווקא על אורך הכהונה?

התשובה המביכה היא, בגלל שאפשר

התשובה המביכה היא, כנראה, בגלל שאפשר. יש בכנסת מי שהיו שמחים להעביר חוק שעל-פיו מהווה האקטיביזם עבירה פלילית, אבל לזה אין כנראה בינתיים רוב.

שאלת אורך הכהונה, לעומת זאת, היא נקודה קלה להתקפה. מצד אחד, עניין טכני לגמרי, שאפשר לבחוש בו מבלי להקפיץ את כנופיית שלטון החוק על רגליה האחוריות ולהסתכן בעתירה לבג"ץ; מצד שני, עניין פרסונלי מספיק, כדי שאפשר יהיה לדקור בו את השופטים ולמרר להם את החיים.

כי הרי מה מקווה הכנסת שיקרה בעקבות חוק זה? יש מי שמקווים, כנראה, שבית המשפט ייקח צעד אחורה וייזהר. להשקפת עולמו של השופט גרוניס יש כאן תפקיד מסוים. גרוניס הוא שופט שמרני, אנטי-אקטיביסט.

יש בכנסת מי שמקווה כי גרוניס - בוודאי על רקע האירועים האחרונים - יוביל את בית המשפט העליון לעידן שמרני ויצליח לשכנע את עמיתיו, כי טובת הבית דורשת את מינוים של שופטים שמרנים כמותו לבית המשפט.

תקוות-שווא מופרכת

זוהי בבירור תקוות-שווא, והמופרכות שלה רק מחזקת את הרושם הבריוני שמשרה אקט חקיקה זה. ממש כשם שכל ההיסטריה החקיקתית סביב מינוי נציגי לשכת עורכי הדין לוועדה לבחירת שופטים לא תביא בסופו של דבר לשום תוצאות מבחינת הכנסת, מפני שהחוק מעניק לשופטי העליון וטו חוסם במקרה של מינויים לעליון - כך גם כאן.

לבד מהאקט הבריוני, אין ולא תהיה לחוק הזה שום תועלת: נשיא בית המשפט העליון אינו מוביל את קהל השופטים בדרכו השיפוטית, רק בזכות נשיאותו. אם היו נשיאים שעשו זאת - ואהרן ברק הוא הדוגמה הבולטת לכך - הם לא עשו זאת בזכות תואר הנשיאות. מהפכת השפיטות של ברק סחפה את בית המשפט העליון בזכות חדשנותה, מקוריותה, היופי היוריספרודנטי שלה, וגם בזכות אישיותו וכישרונו לעשות נפשות להשקפת עולמו.

מאותן סיבות בדיוק, ספק אם גרוניס עתיד להוביל תנועת מטוטלת של בית המשפט העליון לעידן השמרני שטרם ימי ברק. זה לא אומר שלא יהיו אולי כמה שמרנים בארון, שירשו לעצמם ביטוי פומבי; זה רק אומר שאשר גרוניס הוא לא מהפכן. לא הוא האיש שיוביל את בית המשפט העליון לשינוי טוטאלי בתפיסתו העצמית.

אולי צריך לתקן שוב את החוק ולהעניק את הנשיאות לשופט אחר.