ראיתי פוליטיקאים מזיעים

אם חוק יאיר לפיד היה בזמננו, אני והורוביץ, יחימוביץ' ובן-סימון היינו מקבצים נדבות שנה

אני רואה אותם מזיעים, אפילו במליאה הממוזגת ובחדרי הוועדות הקרירים. כי הפוליטיקאים 'המקצועיים' אוהבים להתהדר בכוכבים מבחוץ, לשים כמה מהם לקישוט כדי למשוך קולות, אבל בראש מפלגה, ועוד על ההתחלה? נו, באמת. עד כאן, זו הרי הנחלה שלהם.

אפשר להבין את החשש של הגילדה. מה שדורש מפוליטיקאי מוכשר ואלמוני שנים, בא ליאיר לפיד בקלות. פוליטיקאים מתוסכלים מההתעלמות התקשורתית מהם, והם רוצים שגם הידוען שבא למשכנם יסבול כמוהם. הם רואים בנגישות שלו לתקשורת ובפרסום שלו יתרון לא הוגן בתחרות על לבו של הציבור.

הם כמובן טועים. משום שהכנסת איננו העסק הפרטי של פוליטיקאים מקצועיים, אלא הזירה הציבורית והיא פתוחה לכולם. גם לעיתונאים. יש בה מפורסמים ואלמונים, עסקנים ואנשי-רוח, אנשים שמביאים עמם את עברם וכישרונם ואנשים ש... טוב, נו. ממש כמו בכל מקום.

"חוק לפיד" הוא קופרודוקציה של קדימה והליכוד, צמד-לא-חמד. בקדימה חששו מלפיד הפוליטיקאי, ובליכוד התעצבנו דווקא על לפיד העיתונאי. עכשיו כשהוא חצה את הקווים (לא מאמין שהשתמשתי בקלישאה), יחפשו האנשים הללו מתחרים אחרים לטירפוד. כי הכנסת היא הרי שלהם ושל בני צלמם כדמותם.

הם רוצים אנשים שלא יאפילו עליהם. עכשיו כשיאיר לפיד הקדים את חוק הצינון המגוחך והמופרך, הם יחפשו מפורסמים אחרים לעשות עליהם סיבוב. אם אייל גולן יחליט להתמודד לכנסת, בטוח יקום הח"כ שיורה לו להפסיק לשיר שנה לפני הבחירות.

אני מעריך שחוק הצינון הזה יצטנן ויקפא כעת לנצח. בטלה הסיבה - בטלה המסיבה. אין זה מפתיע שאין חוק כזה בשום מדינה בעולם. כי בכל מדינה נורמלית, זו לא בושה להיות עיתונאי וגם לא עבירה פלילית.

עיתונאי הוא אדם חופשי, הזכאי להביע את עמדותיו ולהחליט יום אחד לעבור לשדה הפוליטי. בדיוק כמו מנכ"ל של חברת תרופות, איש עסקים, רב או חבר מועצת עיר. אם הוא עושה בבמה שלו שימוש מפלגתי זו בעיה של העיתון שלו, לא של הכנסת. חוקי המדינה לא נועדו לעצור מתחרים.

האמת שההצעה לצנן עיתונאים מעליבה גם באופן אישי. בעצם יוזמי החוק, הח"כים שאמה ותירוש (הנה, התפרסמתם) ותומכיהם הרבים בכנסת, טוענים נגדי ונגד שכמותי שאנחנו חשודים, שבאנו לפוליטיקה לא בידיים נקיות.

שלי יחימוביץ', ניצן הורוביץ, דניאל בן סימון ואני לא היינו מגיעים לפוליטיקה אם החוק הזה היה בא לעולם בזמננו. הרי היינו צריכים לנחש מתי יהיו הבחירות, לספור שנה אחורנית, להתפטר מהעבודה וללכת לקבץ נדבות במשך שנה שלמה מתוך ביטחון שניבחר לכנסת. כי אנחנו העיתונאים הבכירים מאוד עשירים ואין לנו בעיה לא לעבוד שנה שלמה. ברור, זה ידוע.

אבל מעבר לעניין הפרנסה שנשמע כמו אוי-אוי-אוי, אין סיבה שהממשלה והכנסת יתחילו לקבוע אם ח"כ ישראל אייכלר למשל הוא עיתונאי, ואם ציפי חוטובלי היא עיתונאית. והאם בלוגר, עורך מקומון או בעל טור פסול מלהיבחר. להחליט מיהו עיתונאי יהיה יותר מסובך מלהחליט מיהו יהודי.

בדיוק בגלל חוקי סינון-צינון שכאלו הציבור מואס באוטובוס הצפוף של הפוליטיקאים: אלו שבפנים צועקים שכבר אין מקום, ואלו שבחוץ צועקים להם להיכנס פנימה. ברוך הבא לאוטובוס הזה, יאיר לפיד.

הכותב הוא יו"ר סיעת הבית היהודי

צרו איתנו קשר *5988