ביל גרוס פספס בגדול ב-2011; מה הוא עושה כעת?

ביל גרוס, מנהל קרן פימקו, שגה בשנה החולפת בהערכתו את תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב הארוכות ■ כעת הוא מתקן תחזיותיו באמצעות שני תרחישי קצה

אפשר לומר הרבה דברים על ביל גרוס מפימקו, אך אי אפשר לטעון כי הוא חושש להביע דעתו באופן ברור, ולשנות אותה אם הוא סבור שטעה. גרוס גם נותן ביטוי משמעותי לדעותיו בקבלת החלטות אגרסיבית למדי בקרן שבניהולו, PIMCO Total Return. הכוונה אינה לכך שהרכב הנכסים הוא אגרסיבי, אלא שהשינויים בהרכב הנכסים נעשים לעיתים באופן אגרסיבי.

כמנהל גרוס עבר שנה לא פשוטה, לאחר שטעה בחיזוי התשואה של אג"ח ממשלת ארה"ב לטווח ארוך. הוא היה סבור שהתשואות יעלו, ולכן צמצם לחלוטין את החשיפה לאג"ח ארוכות. בפועל התממש תרחיש הפוך בדיוק - מה שהוביל לפיגור משמעותי של הקרן אחר מדד היחס והמתחרים, ולפדיונות כבדים של מיליארדי דולרים מהקרן.

והנה, בסקירה האחרונה שלו גרוס פורס בפני הקוראים את משנתו המעודכנת, ומסביר מדוע דווקא צריך להשקיע עכשיו באג"ח ארוכות של ממשלת ארה"ב. בעבר הגו בפימקו את המונח "הנורמלי החדש", אשר תיאר מצב עולמי שבו מינוף היתר של ממשלות, חברות ואזרחים מופחת באופן איטי ומתמשך, וקצב הצמיחה הנורמלי החדש נמוך משמעותית מזה של עשרות השנים האחרונות. אירועי החודשים האחרונים גרמו לגרוס לשנות את דעתו, והוא סבור כעת כי ההסתברות של תרחישי הקצוות להתממש עלתה באופן משמעותי, וכי ייתכן שהמונח "הנורמלי החדש" כבר לא רלוונטי.

גרוס משרטט שני תרחישי קצה: האחד, תרחיש שלילי מאוד ("הזנב השמאלי"), שבו מינוף היתר בעולם קורס באופן חד ולא מבוקר. גרוס מסביר, כי המצב הנוכחי, המשלב סיכון אשראי הולך וגובר של ממשלות מחד, ומשטר ריבית אפסית לצד עקום תשואות הולך ומשתטח מאידך, מוביל למצב שבו אין למלווים תמריץ חזק מספיק להלוות לממשלות; ולכן מערכת המימון של ממשלות רבות עלולה להתמוטט.

הריבית האפסית היא המפתח לדבריו, מאחר שגם אם עקום התשואות היה שטוח לחלוטין, אך ברמה של 5% למשל, למשקיעים היה תמריץ להלוות לטווח קצר, ולו בשביל הסיכוי לרווחי הון בחלק קצר הטווח של העקום. לכן, לטענתו, מדיניות הריבית האפסית היא אמנם הכלי העיקרי שבאמצעותו יכולים בנקים מרכזיים בעולם להתמודד עם המצב, אך לאורך זמן היא עלולה להיות הפצצה שתמוטט את המערכת הפיננסית.

אע"פ שהביקורת בנוגע למדיניות זו, הינה רלוונטית קודם כל לבנק המרכזי האמריקני (וזה הרקע להחלטתו הקודמת, לא להיחשף לאג"ח ארוכות של ארה"ב), גרוס סבור, בהפוך על הפוך, שכגידור קצר טווח כנגד תרחיש זה, צריך לרכוש אג"ח ממשלת ארה"ב במח"מ ארוך ככל האפשר; כי לשם בכל זאת ירוצו המשקיעים במקרה של קריסת מינופים, בבחינת הרע במיעוטו. איך אמרו פעם: מבולבלים? גם אנחנו.

מנהל סופר-אקטיבי, לטוב ולרע

תרחיש הקצה השני הוא של אינפלציה, עקב הזרמות הנזילות הבלתי נגמרות של הבנקים המרכזיים בעולם. גם כאן שורש הבעיה הוא משטר הריבית האפסית. המעניין בניתוח של גרוס לגבי תרחיש זה, הוא שהוא צופה שעלייה משמעותית באינפלציה תקדים את עליית הריביות, ולא להיפך; ולכן המלצתו היא אג"ח ארוכות של ארה"ב, צמודות מדד, אף שכיום הן נסחרות בתשואה ריאלית שלילית, וחשופות לסיכון של עליית ריבית. גם אג"ח ארוכות לא צמודות ייפגעו פחות מן המצופה בתרחיש זה. גרוס מתייחס גם להזדמנויות באג"ח מוניציפליות, וכן למניות וסחורות.

לטוב ולרע גרוס הוא מנהל סופר-אקטיבי, והמשקיעים בקרן משלמים לו בשביל שינקוט עמדה. שתי טעויות פוטנציאליות הפעם: האחת היא שאף אחד מתרחישי הקצה לא יתממש, אלא דווקא התרחיש הסביר; הטעות השנייה, המדאיגה הרבה יותר, היא שגרוס יפגע נכון לגבי תרחיש הקצה השלילי, אך יטעה לגבי אופן ההתמודדות איתו. על אף שהוא עלול לטעות שוב, הוא עדיין מהטובים שבנמצא.

* הכותב משמש כאנליסט של מוצרים פיננסיים עבור קבוצת פיוניר אינטרנשיונל. אין לראות בכתבה המלצה לרכישת ני"ע או תחליף לייעוץ השקעות אישי