האבסורד שבהמלצות ועדת שניט: כן למשמורת משותפת אך ללא פתרון כלכלי לאבות

ההמלצות, המקובלות על נאמן, מעניקות משמורת משותפת לגברים - אך כמעט לא מורידות בנטל המזונות ■ התוצאה: אלפי גברים עלולים להידרדר לפיטורים ועוני

לאחרונה פורסמו המלצותיה של ועדת שניט, כאשר ההמלצה המשמעותית ביותר היא לבטל את "חזקת הגיל הרך", אשר קבעה עד כה כי ילדים עד גיל 6 יימסרו אוטומטית לחזקת האם.

היום (ה') אף נודע כי שר המשפטים, יעקב נאמן, נפגש הבוקר עם הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, בראשות פרופ' דן שניט, וכי הוא תומך בהמלצותיה.

מירוץ הסמכויות יימשך

האמנם יש בהמלצותיה של ועדת שניט הכוח הנדרש לשינוי חברתי יסודי אליו היא שואפת? האם קבלת המלצות הוועדה תוביל לאחריות הורית שווה או תקדם את טובתו של הילד? קיים ספק גדול בכך.

הגם שהמלצות הוועדה שובות לב, הן לוקות - לטעמי לפחות - בשני מחדלים משמעותיים ביותר. ראשית, אין פתרון למירוץ הסמכויות, ולכן אין פתרון לסכסוך בין ההורים. בנסוף לכך, לא נעשה ניסיון לאזן בין "משמורת משותפת" לבין המשמעות הכלכלית שלה מבחינת האב.

בעניינים הקשורים במשמורת ילדים, קיימת סמכות גם לבית המשפט האזרחי וגם לבית הדין הרבני. אם הגבר יגיש תביעה בנוגע לילדים בבית הדין הרבני - התביעה תידון שם. אם האשה תגיש ראשונה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה - התביעה תידון שם. מי שירוץ ראשון להגיש תביעה הוא זה שיעניק את סמכות השיפוט לערכאה שבה בחר.

מציאות משפטית כפולה זו רק מסלימה את הסכסוך, החרדה והמתח בין בני-זוג בנוגע למשמורת או ל"אחריות ההורית". הבעיה היא שהחוקים על-פיהם פוסקות שתי הערכאות שונים, אמות-המידה ואמות המוסר שונות, ועל כן עלולים אותם בני-זוג לקבל הכרעות שונות והפוכות זו מזו בערכאה האזרחית לעומת הדתית. כל עוד יהיה מירוץ סמכויות במדינת ישראל, לא נוכל להפחית את הסכסוכים בין ההורים, וכתוצאה מכך את הפגיעה בילדים.

לצערי הרב, ועדת שניט לא המליצה ולא טיפלה בביטול מירוץ הסמכויות. על כן, כל שינוי שהיא מציעה אינו יכול לשנות באופן מהותי את המציאות החברתית ואינו יכול להפחית באופן משמעתי את הסכסוך בין ההורים.

משמורת משותפת - ללא הפחתת מזונות

סוגייה נוספת בה דנה ועדת שניט היא הרחבת מעורבותו של האב בחייהם של הילדים ונטילת אחריות הורית שווה לזו של האם. בהתאם להמלצות הוועדה, תהיה לאב חובה חקוקה (ולא זכות) למימוש אחריותו ההורית.

כלומר, בין האב לאם תתקיים משמורת משותפת על הילדים. הבעיה היא שהוועדה לא נתנה פתרון לעניין תשלום המזונות על הילדים. הוועדה פשוט הייתה מנותקת מהאבסורד שקיים בבסיס החוק הישראלי הקובע כי על האב בלבד מוטל נטל מימון המזונות הבסיסיים.

כיצד יוכלו אבות, מכל שכבות האוכלוסייה ולא רק מהשכבות המבוססות, לקחת חלק שווה בגידול הילדים, כאשר נטל המזונות העיקרי מונח על כתפיהם? בחוק הישראלי קיימת חובת מזונות בסיסיים על האב.

כיום, הסכום המינימלי שנפסק לאב הוא 1,250 שקל לחודש עבור כל ילד, גם אם האב הוא מובטל. בנוסף, על אב להשתתף בתשלום מדור עבור ילדיו (בגין ילד אחד 33% מהוצאות המדור, בגין שני ילדים, 40% ובגין 3 ילדים ומעלה 50%). בנוסף, עליו להשתתף (בדרך-כלל ב-50%) בהוצאות נלוות כגון: גן, צהרון, שיעורים פרטיים, הוצאות רפואיות וכו'.

כלומר, אב ממוצע, שהשתכר 10,000 שקל לחודש ואשתו השתכרה 7,000 שקל לחודש, ולהם 3 ילדים ושכר דירה של 4,500 שקל - צריך לשלם מזונות בסך של 6,000 שקל, חצי גן, צהרון וכו'. הוצאות אלה עלולות להגיע רק הן לסך של כ-2,500 שקל נוספים, באם שניים מהילדים עדיין בגנים פרטיים.

רק אבות מבוססים כלכלית יוכלו להרשות לעצמם

האם אב כזה ייקח אחריות הורית משותפת שמשמעותה כי 3 פעמים בשבוע הוא צריך להיות אחראי לילדיו ולהלין אותם אצלו? האם אב כזה יכול לאפשר לעצמו לקחת אחריות הורית משותפת? הרי ברור שכלכלית זה לא יכול לקרות.

כיום, ההטבה היחידה שקיימת לאבות שחולקים עם אמהות משמורת משותפת - אליה מכוונת ועדת שניט - היא הפחתה של 25% מדמי המדור שהם צריכים לשלם. כלומר, במקום תשלום של 2,250 שקל דמי מדור, הם ישלמו כ-1,600 שקל - הפחתה של 650 שקל בלבד!

מאידך, אותם אבות שמעוניינים לחלוק משמורת משותפת, צריכים להסביר למעסיקים שלהם במקומות העבודה מדוע הם צריכים לצמצם את שעות עבודתם בצורה ניכרת, מדוע פתאום הם נעדרים מהעבודה כשהילדים חולים או בחופשות וכו'. ואם המעסיק לא יפטר אותם, הרי שבוודאי הם לא יהיו מועמדים לקידום או להעלאת שכר, כאשר שעות העבודה שלהם מצטמצמות.

אז ועדת שניט מקבעת מצב לפיו רק אבות מבוססים מבחינה כלכלית יכולים להרשות לעצמם גם לשלם את דמי המזונות הגבוהים וגם לחלוק משמורת משותפת. רוב האבות ייאלצו, לשם מימון דמי המזונות, לחפש לעצמם עבודה נוספת על מנת לפרנס בכבוד את עצמם ואת ילדיהם.

*** הכותבת הינה מומחית בדיני משפחה.