על כתפי ענקים: שיחה עם מנכ"ל מותג היין המפורסם בעולם

אני פחדן גדול. תמיד הייתי. אבל איכשהו, באופן מוזר שאינו נהיר לי כל צרכו, תמיד רציתי לטוס בכדור פורח - לא ממש בילוי מתאים לפחדנים כמוני. אבל כל עוד זה נשאר בגדר חלום, אני יוצא גיבור, ולו גם חלקי, בעיני עצמי.

אבל יום אחד, לפני כעשור, כמעט הגשמתי את חלומי, זה שאיני בטוח כאמור שאני באמת כל-כך מעוניין בו. עבדתי אז ביינות סגל, כבר סיפרתי על זה כאן פעם, ובתוקף תפקידי כמנהל מחלקת היין, ייצגתי בין השאר את היקב המהולל של רוברט מונדבי מקליפורניה.

מונדבי היה כידוע מי שהמציא מחדש את היין הקליפורני, באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20. בשורה של חידושים טכנולוגיים, למשל תסיסה במכלים מבוקרי טמפרטורה, וביינות אייקוניים, כמו הקברנה רזרב, קיבע מונדבי את מעמדו כמפורסם וכבכיר שביצרני היין של היבשת החדשה, ובמשך שנים רבות אולי גם הטוב שבהם.

והנה, יום אחד הגיעה למשרד הזמנה לסמינר על יינות היקב שייערך בעמק נאפה, מכורתו של מונדבי. נו טוב, אם רוברט מזמין, מי אני שלא אסע לקצה העולם. בין שאר הדברים שהוזכרו בהזמנה התבקשתי לבחור פעילות בחצי היום החופשי שהוקצב לנו בין טעימה להרצאה - רכיבה על אופניים בין יקבי העמק או טיסה בכדור פורח. גם אז, כשעוד חיבבתי למדי טיולי יקבים, היה לי ברור שאיאלץ להחמיץ את כל שאר היקבים המפורסמים של אזור היין החשוב ביותר בארצות הברית ואחד החשובים בעולם. כדור פורח על חשבון הברון אינו הצעה שאפשר לסרב לה.

כרטיסי הטיסה הגיעו. התאריך שהיה רשום עליהם היה 13 בספטמבר 2001. ב-12 בספטמבר בוטלה הטיסה. נסו להיזכר מה קרה ב-11 בחודש. נזכרתי בסיפור הזה כשישבתי במרתף של חנות דרך היין מול דיוויד פירסון, מנכ"ל יקב Opus One, המיזם המשותף של מונדבי ז"ל ושל הברון פיליפ דה רוטשילד זצ"ל. ביקור באופוס היה עוד משהו שפספסתי אז בגלל בן לאדן.

נועד לגדולות

אופוס הוא אחד משיתופי הפעולה הוותיקים והמפורסמים ביותר בעולם היין. הברון פיליפ דה רוטשילד, נציגו האולטימטיבי של עולם היין האירופי הישן, חבר לרוברט מונדבי, חלוץ היין האיכותי בעולם החדש. יחד הם יצרו יקב המשלב את הזנים ואת טכניקות היישון הבורדולזיות עם הטרואר והטכניקה הקליפורניים, ליצירת יין אדום אחד ויחיד שיועד מרגע לידתו לגדולות, ואכן הפך לכזה מהר מאוד.

פירסון הגיע לארץ כדי לשפוט בתחרות היין טרה וינו. על הדרך הוא ביקר אצל נציגיו של מונדבי בארץ, אנשי האחים שקד, וביקש להכיר מקרוב, כפי שהוא עצמו הגדיר זאת, לא רק אותם אלא אף את מי שיקנה אולי בעתיד את יינותיו המיוחסים. כלומר, את הלקוחות שלהם.

כן, קראתם נכון. נכון לכתיבת שורות אלה אין אפילו בקבוק אחד למכירה על המדף. לא שיש תור ארוך, בכל זאת 220-210 דולרים עבור בקבוק מהבציר הנוכחי על המדף בארצות הברית, ובין 300 ל-500 דולרים לבצירים מוקדמים יותר במכירות פומביות, לא הולכים ברגל; מה גם שבארץ המחירים יאמירו מן הסתם לאלפי שקלים, אם בכלל יגיעו לכאן.

ובכל זאת, פירסון מתייחס ברצינות לכל שוק בעולם. חמישים ארגזים בשנה יהיו יעד יפה בישראל, הוא עונה ברצינות תהומית.

האיש האלגנטי הזה מכהן כמנכ"ל יחיד של היקב החל בשנת 2004. יחד עם היינן, היחיד אף הוא, מייקל סילצ'י (Michael Silacci), הם אחראים על אחד ממותגי היין המפורסמים בעולם, שלא לומר אחד האגדיים שבהם. לא בכדי אני מזכיר את היותם יחידים. עד שנת 2004 יצרו את היין בצוותא טים מונדבי, בנו של רוברט, ויינני שאטו מוטון רוטשילד האגדי. הברון רוטשילד ואחריו בתו, הברונית פיליפין, ניהלו את היקב בעצמם יחד עם מונדבי.

הברון מת, החזון חי

בשנת 2004 החליטו ה"הורים", כפי שמגדיר אותם פירסון, שהגיע הזמן שהילד ילך לבד. גם כאשר בשנת 2005 נקנו יקבי מונדבי על-ידי תאגיד הענק קוסטליישן, שמרו אנשי מוטון רוטשילד על חלקם באופוס, תוך קבלת התחייבות מהתאגיד שהיקב ישמור על עצמאותו הכלכלית והייננית.

מה בעצם נותר מהמורשת שנוסדה ב-1979? הרי הברון ומונדבי כבר מתים, וגם דור ההמשך כבר אינו מעורב?

"נותר החזון, ליצור בקליפורניה את אחד היינות הטובים בעולם מענבים מקומיים, תוך שימוש בזנים, בטכניקה ובמסורת בורדולזיים".

אוקיי. אלא שמאז שנוסד אופוס 1 חלפו שנים רבות, וקליפורניה מייצרת כבר לא מעט יינות גדולים שזוכים להכרה. ב-1984, כששחררתם את שני הבצירים הראשונים, 1979 ו-1980, זו הייתה כמעט שערורייה לדרוש 50 דולרים לבקבוק יין קליפורני. היום אתם כבר ממש לא הכי יקרים, ואפילו לא תמיד מקבלים את הציונים הכי גבוהים.

"וזה גם לא ממש מעניין אותנו. אנחנו רוצים לייצר יין גדול. הרי הברון רוטשילד כבר אמר פעם שזו לא בעיה לייצר יין שאטו, רק מאה השנים הראשונות הן קשות".

בזמנו, החזון היה לייצר יין צרפתי בקליפורניה, אולי כתעודת אחריות לטיבו של היין. היום נדמה שבהשפעת מבקר היין הכוחני רוברט פרקר, גם בבורדו ובמקומות רבים אחרים באירופה, מנסים לחקות דווקא את הכוח ואת הפרי המתפרץ של קליפורניה. מה הוא אם כן תפקידו של אופוס כיום?

"תתפלא, אבל הרעיון לייצר בקליפורניה יין 'צרפתי', כפי שאתה מכנה אותו, היה דווקא של הברון ולא של מונדבי. הוא התחיל להתעניין באזור עוד בשנות ה-60, ולקח לו כמעט 15 שנה לשכנע את מונדבי שזה רעיון טוב. מונדבי הרגיש שהוא צריך זמן כדי להגיע לאיכויות הנדרשות של הפרי בכרמים שלו. אנחנו לא מסתכלים על אופוס כיום כנושא בשורה כמו זו שאתה מתאר. אנחנו מתרכזים ביצירת יין מצוין".