"התרומה התרבותית של יוסי בנאי אדירה"

"כמוזיקאי תמיד עניינה אותי הדרך והרבה פחות התוצאה", מתאר המוזיקאי רע מוכיח את העבודה על הפרויקט "שירים אחרונים" - שכולו מחווה ליוסי בנאי ז"ל. "במקרה הנוכחי הדרך הייתה מאתגרת במיוחד כי לא רציתי להפיק פרויקט הצדעה במובן הרטרו המסורתי של המילה. רציתי לשמור על סאונד הכי אותנטי. כאילו הנוכחים באולפן הם הנגנים הקבועים של האמן, ובגלל שהוא משתהה בדרך לחזרה הם מתחילים בלעדיו".

קל להבין את ההתלהבות של מוכיח, הנחשב מזה 18 שנה (מאז הפיק את "סימנים של חולשה" המופתי של ברי סחרוף), לאחד המעבדים המוזיקליים הייחודיים בשוק המוזיקה המקומי, ועבד בין השאר עם דנה ברגר, יהלי סובול, שלומי שבן, מאור כהן ועוד רבים.

תרומה תרבותית אדירה

11 השירים באלבום נכתבו כולם בידי יוסי בנאי, בחודשים שקדמו לפטירתו בחודש מאי 2006. את הלחנים תרמו יוצרים מובילים בהם האחיין אהוד בנאי והבן יובל בנאי וכן ארקדי דוכין, ברי סחרוף, מאור כהן, מיכה שטרית, שלומי שבן, עידן רייכל, פיטר רוט, קורין אלאל ועוד. בנאי לא הספיק להקליט בעצמו, גם לא חלקית, ולכן אסף מוכיח את הסקיצות הבסיסיות שתיעדו את הלחנים והקליט את השירים מהיסוד כאשר את השירה תורמים האמנים שהשתתפו ביצירה. סינגל ראשון, "ראיתי עיניים חלונות", כבר מתנגן ברדיו כאשר על הביצוע מופקד ברי סחרוף והלחן הוא של בטי פבלו.

"זה היה מקרה יוצא דופן שבו המבצע אינו המלחין", מסביר מוכיח, "בטי זמרת נהדרת, אבל היא הלחינה במודע שיר לזמר, וגם יוסי תמיד הקפיד שזכר לא ישיר בלשון נקבה ולהיפך אז כיבדנו את רצונו".

- זכית להכיר אותו אישית?

"לצערי לא. אבי (המוזיקאי אילן מוכיח ט' פ'), ניהל מוזיקלית את המופע האחרון שלו, וערב אחד הגעתי לבקר אותו מאחורי הקלעים ויוסי אמר לי 'שלום' אבל זה הכול. עדיין, התרומה התרבותית של יוסי בנאי לתרבות הישראלית אדירה בעיניי, וזה מתבהר ככל שהשנים מאז מותו חולפות. אין כמעט אמן מקומי שלא הושפע, בצורה זו או אחרת, מיוסי בנאי. הוא ידע להגיש טקסט כמו שאיש לא עשה לפניו או אחריו".

- אתה רואה ב"שירים אחרונים" אלבום של יוסי בנאי, או של מבצעי השירים?

"עבדתי על הפרויקט יותר משנה, והמחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי כאשר אנשים מסוימים האזינו במהלך התקופה לשירים המתהווים היא שיש תחושה ברורה שיוסי נוכח בהם גם אם קולו לא נשמע. המילים הן שלו, וכל לחן נשמע כפי שנשמע כי יוסי אישית אישר אותו. את שלומי שבן, למשל, הוא שלח בשעתו שלוש פעמים לעשות תיקונים עד שהיה מרוצה מהתוצאה. גם קהל היעד של האלבום, וחשבתי על זה לא מעט במהלך ההקלטות, כולל בעיניי מעריצים ותיקים של יוסי לצד קהל חדש שאולי ירצה לשמוע את המבצעים אבל דרכם יתחברו גם אל המקור".

- התפתית לשלב בעיבודים את הנגיעות האלקטרוניות המאפיינות עבודות רבות שלך כמעבד וכמפיק?

"לרגע לא. זה פרויקט אקוסטי לחלוטין על טהרת נגנים חיים. הבעיה בהרבה אלבומי רטרו היא שיש ארומה של הומור, כאילו כולם באולפן חושבים שזה מגניב לנגן 'כמו פעם', ולא רציתי אווירה כזו. רציתי סאונד של שנות ה-70, שיזכיר עד כמה שניתן את ההקלטות המקוריות ברוב הלהיטים הגדולים של יוסי, גם אם פה ושם יש זיוף במובן המלודי הטהור. זה נשמע יותר נכון, וזו גם הייתה אחת התכונות הגאוניות ביותר שלו כאמן.

"האותנטיות הייתה חשובה לו יותר מהדיוק היבש ואת זה היה לי חשוב לשמר. אני מקווה שהצלחתי".