איוולת של האוצר

מה עומד מאחורי ההתעקשות להאריך את תקופת ההשקעה של קרנות המנוף? לא ברור

"צעד לא חכם", אומרים בשוק ההון על סירוב משרד האוצר להאריך את תקופת ההשקעה של קרנות המנוף.

אנחנו נהיה יותר בוטים, ונאמר כי מדובר באיוולת. החלטה שגויה שמנטרלת את יכולת האוצר להשתמש בכלי שיצר בעצמו במשבר 2008, כדי לסייע לשוק.

הנה המצב - שוק האשראי יבש, הבנקים קופצים ידם, מגבלות קבוצת לווים מחמירות, ויעדי הלימות ההון שהציב בנק ישראל מצמצמים את יכולת הבנקים לתת אשראי חדש. לרוע המזל, גם האשראי החוץ-בנקאי נעצר, כמעט שאין הנפקות, הגופים המוסדיים בקיפאון, הסדרי החוב מפחידים אותם והם לא ישקיעו בחברות הנמצאות בבעיה.

באמצע, בין הפטיש לסדן, נמצאות חברות טובות המשוועות לאשראי, חברות שאינן מצויות בהכרח בחדלות פירעון, אבל יש להן צורך בנזילות ובסיוע לתקופת גישור. אחרת אלו בדיוק פשיטות הרגל של 2012-2013.

זו בדיוק הנקודה שבה צריכה הממשלה להתערב, ולשם שינוי יש לה כלי מתאים וזמין - קרנות המנוף שאותן הקימה בשנת 2009 בדיוק למצב כזה. בוקר טוב מיכל החשכ"ל, השוק בבעיה, לך יש תחת היד כלי התערבות קיים - תפעילי אותו, צעד הגיוני, סביר ומתבקש.

אבל באוצר לא מוכנים לשמוע. מה עומד מאחורי ההתעקשות של מיכל החשכ"ל? לא ברור. מדוע היא מסרבת להאריך את תקופת ההשקעה של קרנות המנוף? איננו יודעים. באוצר מסרבים להסביר. החוכמה הרי יושבת רק בירושלים, ושיקולי החשכ"ל נשגבים מכדי שנבין אותם.

בזמנו היה ויכוח גדול על קרנות המנוף, והיכולת שלהן לפתור את מחנק האשראי. הוויכוח הזה כבר אינו רלוונטי - הקרנות קמו והן פועלות, צברו ידע וניסיון, בנו מערכת של מתן אשראי לגופים בעייתיים, כאלו שלא נגישים בהכרח לשוק.

עכשיו הקרנות כבר כאן, יש להן כסף זמין להשקעה, רצון להשקיע והשוק זקוק להן. ומה עושה האוצר - פשוט מעקר את הכלי הקיים העומד לרשותו.