הצצה לתערוכת "אמנות ההיעלמות"

לי ינור, שתערוכת היחיד שלה "Come Dance with Me" מוצגת בגלריה זימק, המציינת שנה לפתיחתה, משחקת משחק חמקני של אסתטיקה וסכנה. הסרט המרכזי בתערוכה מציג מעין מחול מתחת למים, יפה כמו סרט טבע ומוזר למראה. בעלי חיים ובני אדם נתפסים כיצורים מופלאים באותה מידה - ובאופן מסוים - בלתי מובנים באותה מידה. כותרת המשנה שהעניקה האוצרת קציעה עלון לתערוכה "אמנות ההיעלמות" הולמת במיוחד.

בצילומי הסטילס שלה ינור מציגה דימויים רכים, ארוזים בסגנון דקורטיבי, ולעומתם סרט וידאו עוכר שלווה מוצג בחדרון נפרד, ובו מפליאים שני "כוכבים" את מכותיהם זה בזו, במופע סיזיפי מצמרר. השחקן יחזקאל לזרוב והרקדנית טליה פז - הפרימה בלרינה של המחול הישראלי העכשווי - מקיימים דיאלוג של סטירות, המוקרן בהילוך איטי ומקבל איכויות של מחול יצרי וטעון. היצירה מעלה על הדעת מערכות יחסים בלתי אפשריות, אהבה ושנאה, משיכה ותיעוב, אלימות ממכרת, חוזרת והולמת. הצד האסתטי והמאורגן גובר על הקושי שבצפייה ומרתק את המבט, משעשע, מאפשר להשתחרר.

עבודות הווידיאו של ינור טעונות ומעוררות רגשות מעורבים. היא מציגה אותן בדרך-כלל על מספר מסכים, כך שהמבט מתרוצץ ועוקב אחר התפתחות התנועה, העלילה, מתוך מתח מסוים, גם כאשר התמונות עצמן נינוחות הרבה יותר - כמו במחול. ברוב היצירות ניתן לזהות יסוד אוטוביוגרפי ואת קרבתה של ינור ואהבתה למחול.

בצילומיה חוזרים נושאים של טבע, עצים ופרחים ודמויות אדם, לעתים בצבע או בשחור לבן. היא פיתחה לעצמה טכניקת הדפסה בשכבות - האחת על גבי מצע אטום ממסוגר, והשנייה על גבי בד שקוף למחצה, שמרחפת מעל ויוצרת עומק ותחושה של ריחוף לתמונה כולה. המסגור המיוחד נראה לעתים מצועצע מדי, כאילו הממד הקישוטי גובר על כוחו של הצילום עצמו.

למרות זאת, יש בו כוח מיוחד, כמו פיתוי שגלום ביופי הבטוח בעצמו. מתחת לפני השטח מבעבע אי שקט, למשל כאשר היא בוחרת להותיר כמה מהמסגרות ריקות ולמקם את הדמות בצד, בתמונת גבר הניצב בגבו למצלמה. התמונה חתוכה למספר חלקים ויחד עם השבירה, המיקוד המוסט יוצר עניין מחודש ומעניק לה תוספת פתוחה לפרשנות.

גלריה זימק, ה' באייר 68 ת"א א'-ה' 9:30-20:30, ו' 9:30-15:30. הכניסה חינם