"אני מוכן להיות שר הפוקר של ישראל"

כחצי שעה לפני הפגישה שקבענו בחדר הפוקר הפרטי במלון האריאה בלאס וגאס, אלי אלעזרא התקשר והודיע שהוא יאחר בשעה בערך. "המשחק פה התעכב קצת ואני ברווח של 40 אלף דולר, אז אני רוצה לשחק עוד קצת", הוא אמר בנינוחות. עבור רבים רווח כזה היה מספיק כדי לקום מהר מהשולחן, לקחת את כל המשפחה למסעדה טובה, ואולי אפילו לחופשה בקריביים. אבל לשחקן הפוקר שמחזיק בשני צמידי אליפות מהסבב העולמי, מדובר בסך-הכול בעוד יום עבודה. ואחד חלש יחסית.

"המצב הכלכלי פגע גם בפוקר; אם בעבר הייתי משחק בליינדים של 8,000-4,000 דולר, עכשיו אנחנו משחקים בליינדים של 800-400", הוא מסביר. מה שאומר שעל מנת להיכנס להימור הראשוני לאחר שמחולקים הקלפים, כל שחקן מסביב לשולחן צריך לשלם 800 דולרים, וזאת בהנחה שאף אחד לא העלה את ההימור. על מנת למנוע מצב של סיבוב חלוקת קלפים ללא הימורים בכלל, ישנם שני שחקנים המחויבים להמר עוד לפני חלוקת הקלפים, אחד במחצית מהסכום ואחד בסכום המלא. הבליינדים עוברים בסבב עם כיוון השעון. "עכשיו יש גם הרבה יותר הגבלות על ההימורים", מספר אלעזרא, "אנחנו משחקים הרבה עם הגבלה לגובה של כל הימור בהתאם לגודל הקופה, או, אם ההימור ללא הגבלה, יש הגבלה לגודל של כל קופה. היום שיחקנו עם הגבלה של 20 אלף דולר לקופה, בעוד שעד לא מזמן, אם הייתה הגבלה, היא הייתה 200 אלף דולר או יותר".

אלעזרא אולי לא מאוד מוכר בישראל, אבל בתעשיית הבידור האמריקאית הוא נמנה עם הישראלים המפורסמים ביותר, לצד בר רפאלי, איילת זורר ועמרי כספי. כמו כל תעשיית הפוקר, גם אלעזרא חייב את מעמדו לקאמבק הגדול של המשחק בארצות הברית, שאירע ב-2002. עד אז הפוקר בכלל והטקסס הולד'ם בפרט (ראו בהמשך מסגרת שבה פירוט על סוגי הפוקר) נחשבו לענפי ספורט גוססים עם תדמית פרובלמטית, ששוחקו בעיקר על-ידי קשישים משועממים, מהמרים כפייתיים או גם וגם. הזכייה של כריס מאנימייקר באליפות העולם ב-2002, לאחר שהעפיל למשחק הגמר באמצעות טורניר חינמי באינטרנט, הציתה מחדש את הפופולריות של המשחק. התקשורת, מצדה, זיהתה את הפוטנציאל ועשתה את שלה בהפיכת הפוקר לאירוע טלוויזיוני שמופק בסטנדרט שידור גבוה, כמו כל תחרות ספורטיבית.

כמי שנמנה עם המשתתפים המקוריים של "היי סטייקס פוקר", המשודרת מארצות הברית ועד לישראל, לאלעזרא חלק לא מבוטל ברנסנס של הפוקר. "בישראל, עד לא מזמן, מי ששיחק פוקר היה 'קלפן', אפילו היום אני בטוח שהמבוגרים יותר רואים את זה ככה. גם החברים והמשפחה שלי, שידעו שאני משחק הרבה, די זלזלו וחשבו שאני סתם מכור להימורים. אבל כשראו אותי מרוויח את המיליון הראשון בטלוויזיה, פתאום באו ואמרו, כל הכבוד. הרבה אנשים לא מאמינים שאנחנו משחקים על הכסף שלנו, אבל זה הכול מהכיס הפרטי שלי. אנחנו מקבלים מהתוכנית 1,200 דולר לשעה, אבל זה אפילו לא שתי ידיים שם, ומי שראה אותי משחק יודע שאני שחקן אגרסיבי שמשחק הרבה ידיים".

אלעזרא גם ידוע כמי שמיטיב לקרוא את היריבים שלו, לזהות את הבלופים שלהם, ולהבין מתי הם באמת חזקים ומתי עדיף לו להתקפל. באחת העונות של "היי סטייקס פוקר", ניסה דריו מאניירי האיטלקי לבלף את אלעזרא עם העלאת הימור של כ-70 אלף דולרים. אלעזרא, אף שלא החזיק ביד הטובה ביותר, השווה בקלות.

איך ידעת שהוא מבלף?

"לקרוא שחקן בפוקר זה לא רק לחפש רעידות או זיעה כמו שרואים בסרטים, הרי כולם יודעים להסוות את זה ואפילו לזייף את זה. זה ללמוד שחקן תוך כדי משחק, לעלות על דפוסי ההימור שלו, לראות כמה הוא מעלה כשיש לו יד טובה וכמה כשאין לו יד טובה. במקרה הזה ראיתי בידיים לפני זה שמדי פעם יש לו פריצה כזו שהוא מעלה עם כלום ביד. ראיתי גם איך הוא מתנהג כשהוא עושה את זה. תמיד הוא מצמיד את הסנטר לחזה ומסתכל רק על הצ'יפים שלו, ולפעמים, כשהוא מבלף, יש לו פתאום תזוזה קטנה כזו שהוא מסתכל על מה קורה מסביב ומנסה להסתכל עליך. ככה הרגשתי את החולשה שלו".

כשמשחקים אונליין, היתרון שלך הולך לאיבוד.

"זה נכון שבלייב אני הרבה יותר טוב. הרבה יותר נוח לי לשחק בלייב כשאני מרגיש את השחקן. האמת היא שכשהתחיל האונליין הייתי מורווח ב-3 מיליון דולר בתוך שנתיים, אבל כשהרבה התחילו להיכנס לזה, ולמדו שם את המשחק שלי, הפסדתי הכול חזרה. שם הכול זה כסף וירטואלי, אז אתה לא מרגיש את הכסף עף, המשחק מהיר יותר כי אין כל הדיבורים מסביב והדילר הוא ממוחשב, והכול טס. בקזינו, אם אתה מפסיד ואתה מתעצבן, אתה קם ומסתובב קצת. פה - לאן תלך? אתה בבית באמצע הלילה".

מסיירת גולני דרך אלסקה

אלעזרא, 52, אב לחמישה וסב לשלושה, נולד בשכונת בקעה בירושלים. "כולם חושבים שהתחלתי לשחק בצבא", חוזר אלעזרא שלושים שנה לאחור, "וזה גם מה שכל הזמן אומרים עליי בטלוויזיה. אבל הייתי בסיירת גולני ושירתי שם גם כקצין - מתי בכלל יכולתי לשחק פוקר? בשעת ת"ש? כשהשתחררתי, המפקד שלי אמר לי שאפשר ללכת לעבוד באלסקה בדיג בקרח ולהרוויח 8,000 דולר לחודש. אז נסעתי לשם, ושם לימדו אותי לשחק פוקר. אחרי ארבע שנים באלסקה, שם עם הזמן הפכתי לנהג מונית, ואחרי עשרה ביקורים בוגאס, גיסי, שהיה איתי כל הזמן, החליט לחזור לארץ, בדרך הוא עצר בוגאס לבלות, וראה שם חנות למכירה. הוא התקשר אליי, ובאותו רגע החלטתי שזה מתאים לי ואמרתי לו לקנות את החנות".

השניים פתחו את חנות הצילום הראשונה בלאס וגאס, כך מספר אלעזרא, שהציעה פיתוח תמונות מהיר בתוך חצי שעה. מי שחי בעידן הטרום דיגיטלי זוכר שזה היה שלאגר לא קטן. עם הזמן החנות התפתחה לרשת, ואלעזרא יכול היה למנף את הרווחים על מנת לפתח את כישורי הפוקר שלו, אם כי לא מהר כמו התמונות. "הגעתי לוגאס ב-1987", הוא מספר, "ועד 1997 הייתי מופסד בפוקר. רק אז, כשהבנתי שאני טוב מספיק ועברתי לשחק על סכומים גבוהים, התחלתי להרוויח. מאז, הכסף היחיד שאני מוציא על פוקר זה תשלום מסים על הרווחים".

המזל השתנה?

"היום כבר אנשים מבינים שפוקר זה משחק של מיומנות הרבה יותר מאשר של מזל. כמה מזל יכול להיות לבן אדם אחד? איך תמיד אותם אנשים מגיעים לשלבים המאוחרים בתחרויות, או מרוויחים מיליונים, שנים על-גבי שנים במשחקי קאש?".

איך באמת?

"תראה, אני בחיים לא הלכתי לאקדמיה לפוקר או קראתי ספרים על פוקר, מה גם שבתקופתי זה לא כל-כך היה. אבל יותר מזה, ב-1994, כשאני ודויל ברונסון (מוותיקי שחקני הפוקר) נהיינו חברים, הוא נתן לי את הספר שלו, ובהקדשה שלו הוא כתב 'לחברי אלי, אם תקרא את הספר הזה, זה יהרוס לך את המשחק'. זה כי יש לי סטייל משלי, ולכל שחקן יכול להיות סגנון המשחק שלו - אין נכון או לא נכון במובן הזה. מובן שישנו ההיגיון המתמטי הבסיסי, אבל זה כבר מוטבע לי עמוק בראש בלי לחשוב על זה בכלל. אם עכשיו תגיד לי איזה קלפים יש לי ביד ומה יש בפלופ וכמה אנשים יש נגדי, אני בשנייה אומר לך מה האחוז המדויק שלי לזכות ביד הזו, או לקבל את הקלפים שאני צריך בהמשך".

מה תייעץ לי לעשות בשביל לזכות ביד?

"קודם כול אתה צריך להיות סבלני ושיהיה לך אורך רוח. כי גם ביד שאתה מוביל בה ב-85% אתה עדיין יכול להפסיד. אתה פשוט צריך לדעת להתמודד עם ההפסד הספציפי הזה ולהמשיך לשחק נכון. אם אתה לא יודע לעשות את זה, ואתה מתחיל להשתולל, אין לך מה לחפש בפוקר. מילת המפתח היא סבלנות, צריך להתאפק לא לשחק עם ידיים גרועות, וצריך גם סבלנות כשאתה בשולחן חדש עם אנשים שאתה לא מכיר.

"בחצי השעה הראשונה כמעט אל תשחק. תנסה לראות וללמוד את השחקנים. מי יותר אגרסיבי, מי יותר טייט, מי מראה חולשה, מה נקודות החולשה של כל אחד, וגם ממי אתה יכול לגנוב צ'יפים בבלופים, כי אתה לא יכול רק להרוויח מידיים טובות - הן לא תמיד באות. אז אתה צריך להסתכל ולהבין מי יתקפל גם אם הוא יותר טוב ממך אם תרים עכשיו ב-100 דולר כי הוא לא אוהב להיות מעורב בקופות גדולות, או לזהות מתי הוא משדר חולשה ואז להרים חזק את ההימור".

או-קיי, סבלנות יש. מה הלאה?

"צריך לדעת לקום בזמן מהשולחן, גם כשאתה מורווח, ואולי בעיקר כשאתה מופסד ולא הולך לך. אתה צריך להבין שאין לך מה להילחם נגד עצמך. בנוסף, ישנו עניין ניהול הכספים שלך. אם אתה חי רק מפוקר אתה צריך לדאוג שתמיד יהיה לך מספיק כסף בחשבון, ואם זה רק תחביב או משהו מהצד, אתה צריך לדעת לא לסכן כסף שאתה לא יכול להפסיד. שחק רק על סכומים שיהיה לך גיבוי להם ושתוכל לתמרן בהם. כלומר, סכומים שתוכל להרשות לעצמך לבלף עמם, ושאם ישוו לך, תוכל לקנות עוד צ'יפים כדי להרוויח את אותם בחזרה".

"צריך לעשות רגולציה"

באוקטובר האחרון, בפרשייה שנודעה כ"יום שישי השחור" של עולם הפוקר, נסגרו בצו של האף.בי.איי שלושת אתרי הפוקר האינטרנטיים הפופולריים בארצות הברית בחשד להלבנת הון ולהונאה בסכום של מעל ל-3 מיליארד דולרים. אלעזרא, שהיה אחד הפרזנטורים של אתר "פול טילט פוקר", מנוע מלדבר על המקרה, אבל מספק תובנות על המקום של הפוקר בישראל של היום.

"בארץ, חלק מהחבר'ה מצהירים על זה שהם משחקים ולא מפחדים", הוא אומר. "מה, המשטרה תבוא אליך הביתה ותעצור אותך כי ארגנת משחק? החוק הזה (הימורים אינם חוקיים בישראל, זולת תחת הסדרי הפיס והטוטו) כל-כך יבש, שייקח תקופה ארוכה מאוד עד שמישהו יאכוף את זה. אחד השחקנים בארץ אמר לי שיצטרכו לעצור חצי מדינה, כי כולם משחקים. אני מכיר עורך דין שמשחק, והוא אמר לי שהוא משחק עם שופטים ושוטרים".

עם זאת, אלעזרא בהחלט תומך בחיסול תופעת מועדוני הפוקר הלא חוקיים, המכונים "פארטיות", שבהן לוקח המארגן מכל קופה כ-10% או יותר. "מקומות כאלה צריך לסגור", הוא אומר. "מדובר בדרך כלל במקומות של עבריינים, עם עשן סיגריות, קללות ואווירה מגעילה, שאתה גם פוחד שירמו אותך או שאם תנצח לא תקבל את הכסף; זה פשוט נורא. כשאני בא לארץ אני תמיד משחק עם אנשים בבתים שלהם, גם על שקלים בודדים, רק מאהבת המשחק, ואלה תמיד חבר'ה משכילים. זה תחביב, בדיוק כמו גולף או ריקודים או אלכוהול, רק שפה מפעילים את המוח ויש מלחמת מוחות עם החברים שלך, והכול בכיף".

אפשר לנחש שאתה תומך בקזינו חוקי בארץ.

"שנים מדברים פה על קזינו באילת, אבל עם החרדים זה לא יקרה. לדעתי צריך לפתוח מועדוני פוקר, כמו בלוס אנג'לס ובאירופה, בלי רולטות ובלק ג'ק, רק פוקר. אני מאמין שבסופו של דבר זה יקרה, אי-אפשר להתעלם ממשהו שהוא כל-כך פופולרי בארץ. צריך לעשות רגולציה".

החשש הוא שהעולם התחתון ישתלט על העסק גם אם תהיה רגולציה.

"אם יעשו הכול כמו שצריך אין מה לפחד. אני מוכן להיות שר הפוקר של ישראל, ואז אני מבטיח לכולם שאף עולם תחתון לא ישתלט על העניינים".

קצת תמים לומר. החיבור בין הימורים לעולם התחתון, גם בלאס וגאס, לא נולד אתמול.

"זה היה המצב בשנות ה-50 וה-60. היום לאס וגאס זו עיר אחרת, עיר נקייה. כל בתי הקזינו הם בבעלות של התאגידים הגדולים ושל אנשי עסקים עשירים. שלדון אדלסון זה מאפיה? הרי יש לו עיתון בארץ. אמריקה יודעת לעשות הכול בגדול, וגם את זה הם עושים בגדול. בשביל לפתוח קזינו או מועדון פוקר אתה צריך המון רישיונות, ובודקים שהכול לגיטימי. הם נורא קשוחים בקטע הזה".

ומה לגבי הלבנת כספים?

"זה לא קורה בטופ, ואני מאמין שבאונליין זו הייתה בעיה יותר גדולה. לא היה כמעט פיקוח. יכולת להעביר מאחד לשני מאות אלפי דולרים ופשוט להגיד שזכית. אצלנו החבר'ה מקצוענים. לדוגמה, כשהייתי טס לשחק באירופה, לא הייתי לוקח איתי כסף, הייתי מעביר באחת מתוכנות הפוקר כמה עשרות אלפי דולרים לאחד המקצוענים האחרים שגר שם, והוא היה מביא לי את זה שם כבר בתור צ'יפים בקזינו, ולא היה על זה שום פיקוח".

כמה בטופ העולמי מסובכים בשוק האפור?

"אף אחד. אנשים חכמים יותר מלשחק על כסף לא שלהם. כשאתה משחק על כסף לא שלך אתה לא משחק טוב, אתה לחוץ מדי, ורק רוצה להרוויח כדי שתוכל כבר להחזיר את הכסף שאתה חייב, בין אם זה למשפחה שלקחת ממנה או אם זה לשוק האפור. זה גורם לכך שאתה פחות מתחשב במתמטיקה של המשחק, לוקח יותר סיכונים, ויכול רק להסתבך יותר. אנשים חייבים להבין שכדי להגיע לטופ זה לא רק לדעת פוקר, אתה צריך אינטליגנציה גבוהה מאוד. כל החבר'ה מצמרת הפוקר, שים את כולם בחברות פורצ'ן 500 והם יכולים להיות מנהלים בכירים עם האיי-קיו שלהם. הם אינטלקטואלים. יש לנו בחבר'ה שלנו תלמיד מצטיין בבראון יוניברסיטי, ויש לנו מרצה מהרווארד, שפרש כדי לשחק פוקר; משחקים איתנו הבעלים של הלוס אנג'לס לייקרס ג'רי באס ולארי בירמן".

1.7 מיליון דולרים בערב

כשמטיילים עם אלעזרא ברחבי לאס וגאס, אין כמעט דקה שחולפת מבלי שכמה ראשים מסתובבים לעברו, התלחשויות של אנשים או בקשה לחתימה או לתמונה עמו. כולם מכירים את "איליי".

אתה מרגיש כמו כוכב?

"האמת היא שזה נורא מוזר לי, עד היום אני לא מבין את זה, אבל מאוד נהנה מזה. הרי מה אני? בסך-הכול פאקינג אלי אלעזרא משכונת בקעה בירושלים, גולנצ'יק, קלפן. ובכל מקום שאני הולך בעולם אנשים מזהים אותי. זה אפילו לא רק במקומות שהפוקר פופולרי בהם. לא מזמן הייתי באיזה חור ביוון, בחופשה עם אשתי, ופתאום בא אלינו אחד מהילדים שעובד במלון ושואל אותי אם אני אלי אלעזרא ואם הוא יכול להצטלם איתי. אני תמיד שמח לחתום ולהצטלם, כי קודם כול זה מחמיא, ודבר שני זה עוזר לקדם את התדמית של הפוקר בעולם, אז חשוב לי להיות נחמד לכולם".

אלעזרא רגיל למפורסמים סביבו. לא פעם הוא משחק עם ליאונרדו דיקפריו ("לא אמרתי לו מילה על הפרידה מבר רפאלי") ועם אושיות הוליוודיות אחרות. "אני זוכר פעם אחת שישבנו פה בבלאג'יו ושיחקנו עם מאט דיימון ועם בן אפלק", הוא מספר, "ופתאום כמה חבר'ה צעירים נכנסו עם מצלמות כדי לבקש תמונות וחתימות. כולנו היינו בטוחים שהם שם בשביל מאט ובן, אבל פתאום הם פונים אליי, לפיל אייבי ולדניאל נגרנו, ומתעלמים לחלוטין מכוכבי הקולנוע שיושבים שם. אני חושב שגם אנחנו שמחנו וגם הם שמחו; הם הרי כבר מחפשים שקט, להם נמאס מזה מזמן".

גם בזירה העסקית אלעזרא הוא דמות מוכרת בלאס וגאס. הוא מחזיק בנדל"ן רב ברחבי העיר, ובבעלותו 26 חנויות בסטריפ של וגאס, חלקן משפחתו מתפעלת וחלקן מושכרות. "אפילו שאני בעצמי לא מתפעל כבר את העסק בצורה שוטפת, אני עדיין מגיע בכל בוקר למשרדי החברה הראשיים ואני עדיין מגיע לסגור עסקות".

כמה מהעסקות האלה מומנו על-ידי פוקר?

"עד העסקה האחרונה העדפתי לא לשלב, אבל הפעם, כשבניתי בניין לביו-רפואה, במקום לקחת הלוואה מהבנק לקחתי כסף מהפוקר".

אתה משקיע גם בארץ?

"לא. מי שמשקיע בארץ זה מי שרוצה לחזור לארץ, ואני לא רוצה. אני עדיין ישראלי בדם, ועדיין אני מבקר בישראל שלוש-ארבע פעמים בשנה לכמה שבועות, ובכל פעם שאני משחק באירופה אני מגיע לביקור קצר בארץ - אבל יש לי חמישה ילדים ושלושה נכדים, והם כולם כבר אמריקאים וטוב להם פה. אז לחזור אני כבר לא אחזור, אבל בכל ראיון ובכל טורניר אני תמיד מציג את עצמי כאלי, ג'רוזלם, איזראל".

מה הסכום הגבוה ביותר שהרווחת בערב?

"קצת יותר מ-1.7 מיליון דולר. זו הייתה הרגשה נפלאה, אבל בכל רווח אני שמח, כי מעבר לכסף זו תחושת הניצחון וההישג".

וההפסד הכי גדול?

"1.38 מיליון דולר. כלום לא הלך לי ולא ידעתי לקום בזמן. שיחקתי שם 28 שעות רצוף, כל הזמן חשבתי שזה ישתפר, אבל זה רק הלך ונעשה גרוע יותר. הייתי עייף, נרדמתי כבר על השולחן, אבל ניסיתי כל הזמן לפחות לאזן את עצמי או להפחית את ההפסדים. אשתי באה ואמרה לי, 'אלי, נגד מי אתה נלחם? נגד עצמך?', אבל לא הקשבתי לה, נכנסתי למומנטום שלילי, ולא הצלחתי לצאת ממנו. אחרי זה הפסקתי לשחק פוקר לאיזה שלושה-ארבעה שבועות. הייתי חייב להתאפס ולחזור במומנטום חיובי יותר. הפוקר תמיד יהיה שם, אז כשלא הולך אפשר לקחת הפסקה ולנקות את הראש".

בפעם הקודמת, כשלקח הפסקה, הוא החליט גם לכתוב את סיפור חייו בעזרת העיתונאי לשעבר ושחקן הפוקר בהווה מתן קרקוב. הספר אמור לצאת לאור במהלך השנה הקרובה בעברית, ולהיות מתורגם לאנגלית. "אילו זה היה תלוי רק במתן הספר כבר היה מוכן, אבל לי אין זמן כי אני עסוק במשפחה, בעסקים, ומשחק פוקר כמה פעמים בשבוע, וכשיש טורניר אז רוב השבוע", מתנצל אלעזרא, שמתכנן לצאת בקרוב לחופשה בקריביים על מנת להתמקד בסיום הספר.

אגב, בפעם הקודמת שיצא לחופשה בקריביים הוא עשה זאת יחד עם שחקן הפוקר הטוב בעולם, פיל אייבי, והשניים שכרו יחד מטוס פרטי ב-50 אלף דולרים על מנת להגיע לשם. "זה בסך-הכול 25 אלף דולר לכל אחד", הוא מצטנע. "ומי עוד יכול להגיד שהוא שיחק פוקר בגובה של עשרים אלף רגל?".

מה משחקים?

סוגי הפוקר הפופולריים בעולם

טקסס הולד'ם. הפוקר הפופולרי ביותר. כל שחקן מקבל שני קלפים, וצריך להרכיב את היד הטובה ביותר המורכבת מחמישה קלפים, כשעל הבורד נפתחים חמישה קלפים שבהם כל השחקנים יכולים להשתמש. יש ארבעה סבבי הימורים - לאחר חלוקת הקלפים לכל שחקן, לאחר חשיפת שלושת הקלפים הראשונים (ה"פלופ"), לאחר חשיפת הקלף הרביעי (ה"טרן"), ולאחר חשיפת הקלף האחרון (ה"ריבר").

אומהה הולד'ם. דומה במהותו לטקסס, רק שכל שחקן מקבל ארבעה קלפים, והבורד הקהילתי מורכב משלושה קלפים. כל שחקן צריך להרכיב את היד הטובה ביותר מחמישה קלפים, אלא שהוא חייב להשתמש לפחות בשניים מהקלפים שבידו.

דרו. ישנם כמה סוגי פוקר דרו, שבהם כל שחקן מקבל עם תחילת המשחק מספר מסוים של קלפים (לרוב חמישה), ויש להם כמה אופציות להחליף חלק מהקלפים על מנת להרכיב את היד הטובה ביותר.

סטאד. שילוב בין ההולד'ם לדרו. כל שחקן מקבל כמה קלפים (לרוב חמישה או שבעה), כשחלקם מוסתרים וחלקם גלויים לכול, וצריך להרכיב את היד הטובה ביותר על-ידי החלפת קלפים אחדים.

סטרייט פוקר. מדובר בפוקר המקורי, שמבוסס כמעט אך ורק על מזל. כל שחקן מקבל שלושה קלפים מוסתרים, ואין ביכולתו להחליפם.