פרשת קצב: הפרקליטות לא תנקוט הליכים נגד אורי יואלי

הפרקליטות הודיעה היום לאורי יואלי על החלטתה שלא לנקוט בהליכים פליליים נגדו בגין חלקו בפרשת קצב ■ יואלי היה איש סודו של קצב ופעל עבורו במשימות שונות

הפרקליטות הודיעה היום (ה') לאורי יואלי על החלטתה שלא לנקוט בהליכים פליליים נגדו בגין חלקו בפרשת משה קצב.

כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כי יואלי היה "המוציא והמביא" בשירותו של הנשיא לשעבר קצב, איש סודו שפעל עבורו במשימות שונות, שתכליתן הייתה בעיקר הבטחת שתיקתן של המתלוננות.

משתמו הליכי הערעור בפרשה, קיים המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), עו"ד יהושע למברגר, ישיבה במסגרתה נידונה השאלה האם יש מקום להוסיף ולחקור את פעולותיו של יואלי.

מדובר בשתי פעולות עיקריות בעניינה של המתלוננת א' ממשרד התיירות:
א. יואלי הוא שהכין את "מסמך ההבנות", בניסיון להבטיח עזיבה שקטה של א' לאחר פיטוריה ממשרד התיירות.
ב. יואלי הקליט, במספר מקרים שאינו ידוע, את שיחותיו הטלפוניות עם א', בלי ידיעתה. שיחות אלה נחתכו במועד לא ידוע וקובצו לאסופת קטעי שיחות, מהן עולה תמונה חלקית ומשובשת של הקשר דבריה של א' בנוגע לעבודה אפשרית שלה בבית הנשיא.

בדיון נבחנו המעשים המיוחסים ליואלי, משמעותם הפלילית, המועדים בהם התקיימו וצפי סיכויי החקירה בעניינם.

לעניין 'מסמך ההבנות', נקבע כי מעשיו של יואלי יכולים להגיע כדי עבירות של שיבוש מהלכי משפט (בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין) והטרדת עד (בניגוד לסעיף 249 לחוק העונשין), ואולם לנוכח מועדם (פברואר 1999), הרי שהם התיישנו עובר לפתיחת החקירה.

לעניין ההקלטה ועריכתה:
לעצם ההקלטה - מדובר במעשים שהתבצעו בתחילת כהונתו של קצב כנשיא המדינה, קרי בשנים 2000-2001.
עריכת שיחות סרק באופן מניפולטיבי, עם מתלוננת פוטנציאלית, הקלטתן, מתן הבטחות שקריות לסייע לה במצוקתה במציאת עבודה - על מנת להבטיח שתיקתה מחד, והתקשרויותיה לחשוד מאידך - כל אלה יכולים לכאורה להוות עבירות של שיבוש מהלכי משפט (בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין) והטרדת עד (בניגוד לסעיף 249 לחוק העונשין).
יחד עם זאת, עבירות אלה הינן עבירות מסוג עוון, שמועדן כאמור בשנים 2000-2001, ומשכך קרוב לוודאי שהתיישנו טרם מועד פתיחת החקירה המשטרתית ביולי 2006.

לעניין חיתוך ההקלטות ועריכתן - חיתוך מלל השיחות ועריכתו באופן המנתק את הדברים מהקשרם מהווה לכאורה עבירת שיבוש מהלכי משפט (בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין) ואף בידוי ראיה (בניגוד לסעיף 238 לחוק העונשין).

ואולם, בעניין זה, שלא כמו בעצם ההקלטה, קיים קושי ראייתי ניכר, הן לשאלת המועד בו בוצעה העריכה והן באשר לשאלת זהותו או זהותם של העורכים - שעה שאורי יואלי טוען כי העביר את הקלטות בשלמותן, ומכאן שהחיתוכים בוצעו בידי משה קצב ומקורביו, ומנגד טוען קצב כי קיבל מידי יואלי את הקלטות כשהן ערוכות.

עוד נבחנו בדיון אפשרויות לכיווני חקירה שיהיה בהם כדי לשפוך אור על הסוגיות הנדונות, ואולם נוכח העובדה שכל הנוגעים בדבר מסרו את גירסאותיהם - הן במשטרה והן בבית המשפט - ובהיעדר כל ממצא אובייקטיבי - לא נמצאו כאלה.

נוכח האמור, סבר עו"ד למברגר כי בנסיבות העניין בכללותו, לאחר שנדון עניינו של העבריין העיקרי ובעל האינטרס בדבר, בהיעדר ציפייה סבירה לממצאים חדשים, ועל דעת כל גורמי המקצוע הרלבנטים - אין מקום להורות למשטרה לקיים חקירה נוספת בעניינו של אורי יואלי ומעורבותו בפלילים בהתייחס לפרשת קצב.

הודעה על החלטה זו נמסרה ליואלי וכן למתלוננות בתיק.