יבשת בכאוס: כך הורגת העסקנות את הכדורסל האירופי

היורוליג נלחמת בליגות האיזוריות, וגם ברמת הנבחרות מייצרים החלטות פוליטיות שנוגדות לחלוטין את המציאות הלא-כדורסלנית שבה אירופה נמצאת

את אירוע הכדורסל הכי גדול של ספרד, גמר גביע המלך בין ברצלונה לריאל מדריד, ראו ביום ראשון האחרון 1.33 מיליון צופים בספרד. רק אחד מכל 11 אנשים בספרד שראה טלוויזיה באותה שעה בחר לראות את הקלאסיקו של הכדורסל. הנתון הזה לא בא להראות שום דבר, מעבר לזה שגם במדינה שנתפסת כמדינת הכדורסל הכי חזקה באירופה בעשור האחרון, הכדורסל הוא עניין שולי.

ב"אל מונדו דפורטיבו" פורסם בשבוע שעבר שברצלונה העלתה הצעה לכווץ את הליגה הספרדית מ-20 ל-14 קבוצות, כדי שהקבוצות הספרדיות שמשחקות ביורוליג יוכלו לעמוד בעומס המשחקים שייגבר בעונה הבאה. וגם ככה אולי צריך להפסיק את הבלוף הזה של ליגה רחבה, אם כמעט שליש מהקבוצות בליגה העשירה בעולם (מחוץ ל-NBA) לא מסוגלות לעמוד בתקציב המינימום.

ברוסיה, מדינה שיש בה 143 מיליון תושבים אבל מחזיקה ליגת כדורסל של 10 קבוצות בלבד, עוסקים בחודש האחרון בניסיון להקים ליגה מזרח אירופית רחבה. אחד הטיעונים העיקריים: הכדורסל ברוסיה גם ככה לא מעניין אף אחד, הוא לא מכניס כסף מטלוויזיה ואנשים לא מוכנים לשלם אפילו 5 דולר לכרטיס, אז בואו ננסה לקיים מעין "יורוליג של מדוכאות" ונתנתק סופית ממערב אירופה. הטענה לאיזור מדוכא היא לא רחוקה מהמציאות. העונה קיבלה מזרח אירופה 4 מקומות בלבד מתוך 24 מקומות ביורוליג - 2 קבוצות מרוסיה (צסק"א, וקאזאן), 1 מפולין (פרוקום) ו-1 מליטא (ז'לגיריס). לאף אחד לא עוזרת העובדה שהנבחרות הלאומיות של ליטא ורוסיה הן מהטובות באירופה.

***

כל הבלגן הזה ביבשת לא נוצר רק בגלל תחושות קיפוח או חוסר עניין. אלא גם בגלל שינוי פורמט שיצרה היורוליג כדי להרוג את הליגות האזוריות. במסגרת המלחמה בליגות האזוריות החליטה היורוליג על שינויים מבניים בעונה הבאה. קבוצות יוכלו להגיע למקסימום של 29 משחקי יורוליג בעונה הבאה, לעומת 21 היום. אז מה אם אוהד הכדורסל יקבל מסטיק ארוך של שעמום. עוד שנתיים-שלוש יחפשו פתרון אחר לליגה. את שלב הטופ-16 הרגו סופית כשקבעו שיימשך 14 מחזורים במקום 6 היום, וכדי לסנדל סופית את הרעיון של השתתפות בליגות האזוריות של הקבוצות החשובות, גם קבעה היורוליג את ימי המשחקים בעונה הבאה לחמישי ושישי.

מבחינה פוליטית השיגה היורוליג את המטרה: קבוצות גדולות לא יוכלו לעמוד בעומס של 3 ליגות עם כל כך הרבה משחקים (שכולם מרוכזים בסופ"ש). ואפילו קבוצות קטנות יתקשו להתחייב לליגות אזוריות: מה יעשו קבוצות כמו פרטיזן או ז'לגיריס אם בטעות יעפילו לשלב הטופ-16 ויצטרכו לשחק עוד 14 משחקים, יגורו בתוך מטוס?

***

המאבקים הפוליטיים סביב הכדורסל האירופי הולידו אמנם את היורוליג בשנת 2000, אבל הם קורעים אותה בכל יום מחדש. היורוליג יצרה עולם של מדוכאים שלא יכולים להיות חלק מהחגיגה (בגלל תופעת השריונים), וכל גוף שרוצה להשפיע או לייצר לחץ במטרה להרוויח עוד כרטיס ליורוליג, מקים ליגה משל עצמו. הליגה האדריאטית, הליגה הבלקנית, הליגה המזרח-אירופית. גם ברמת הנבחרות מייצרים החלטות בעיקר על רקע פוליטי שנוגדות לחלוטין את המציאות הלא-כדורסלנית שאירופה נמצאת בה. הדוגמה האחרונה: כדי להצדיק את הקיום של האנשים שיושבים בה, החליטה פיב"א-אירופה בקיץ האחרון להגדיל את כמות הנבחרות ביורובאסקט ל-24, למרות שגם 16 נבחרות נורמליות אין ביבשת, ועכשיו היא מנהלת מלחמת חורמה נגד גוף הגג פיב"א, שמנסה להפוך את היורובאסקט לטורניר שיתקיים כל 4 שנים במקום שנתיים.

מה כל זה אומר? שכל הקשקוש של כדורסל אירופי שאנחנו רואים אותו מתרחש לנגד עינינו על הפרקט, הוא בסך הכל ארגז חול של אנשים בני 60-70 עם חליפות.