כותרת היא "אין הפתעות", והכוונה היא לא להכתרת הגימיק האילם השחור לבן "הארטיסט" כסרט הטוב ביותר, או ההפסד הצפוי של הנציג הישראלי "הערת שוליים" לפצצה האיראנית "פרידה" בקטגוריית הסרט הזר.
טקס פרסי האוסקר ה-84, שהתקיים אמש (לפנות בוקר שעון ישראל) בתיאטרון קודאק בלוס אנג'לס, ייזכר כאחד הנדושים והמשעממים בדברי ימי האירוע. בתום שלוש וחצי שעות של חלוקת פסלונים מוזהבים, ובדיחות קרש שהמנחה בילי קריסטל קרא מהפרונטר בלי לנסות אפילו להיראות נלהב מגודל המעמד, לא נרשם רגע אחד שהעביר ריגוש אמיתי או שמץ הפתעה. נדמה כי בעקבות פלופ השנה שעברה שבה גויסו ג'יימס פרנקו ואן האתאווי להנחיה והתרסקו באחד ממיצגי חוסר הכימיה הגדולים בהיסטוריה של הטלוויזיה, היו מפיקי האוסקר נחושים בדעתם לא לסטות מילימטר מנוסחאות מנצחות. כך, לולא השמות השונים, אפשר היה לדמיין שמדובר בשידור חוזר. לפחות על השטיח האדום נרשם מעט אקשן, בזכות סשה ברון כהן הבלתי נלאה שהגיע מחופש לדמות מסרטו החדש "הדיקטטור", ושפך כד אפר על המנחה ריאן סיקרסט.
מצד שני, למה ציפינו? מיד עם פרסום רשימת המועמדים היה ברור ששנת 2012, לפחות בקרב חברי האקדמיה לקולנוע, היא שנת ההתנתקות מכל מה שעדיין בועט, מעז ומתריס באמנות השביעית. ההתעלמות הגורפת מכמה מהסרטים העצמאיים הטובים שהופקו בשנים האחרונות עקרה כל סיכוי לעניין ומקוריות, לראייה העדר הכרה בביצועים וירטואוזיים כמו משחקה המופלא של טילדה סווינטון ב"מוכרחים לדבר על קווין", הקונצ'רטו האדיר של מייקל שאנון ב"סערת רגשות", או העדפת רוני מארה האנמית מ"נערה עם קעקוע דרקון" על פני הופעתה קורעת הלב של אליזבת אולסון ב"מרתה, מרסי מיי, מרלנה". אם חייבים פנים חדשות (רצוי סקסיות) בקטגוריית השחקנית הטובה, למה לא לפרגן לזו שבאמת הגיע לה? ובאותה נשימה איפה הייתה שיילון וודלי, שגנבה בלי למצמץ את "היורשים" מג'ורג' קלוני, בקטגוריית שחקנית המשנה?
אולי עדיף להודות אחת ולתמיד שמי שמחפש איכות מוטב שיתמקד באירועי אינדי כמו פסטיבל סאנדנס. מי שמחפש גימיקים, קיבל אותם בגדול עם זכייתו הצפויה והגורפת בחמישה פסלונים של "הארטיסט". סרט מתוק להפליא אך בפועל לא יותר משעשוע שאיבד פרופורציה, ובסופו של דבר שכנע גם את האקדמיה שסדרת ההבעות המוגזמות של הקומיקאי הצרפתי ז'אן דז'ורדן הן תצוגת משחק מופתית הראויה לזכייה בקטגוריית השחקן הראשי.
גם מריל סטריפ, שזכתה בפרס השחקנית הראשית, קיבלה בסופו של דבר הוקרה לכלל 14 הפעמים בהן הייתה מועמדת ושבה הביתה בידיים ריקות. הופעתה כמרגרט תאצ'ר ב"גברת הברזל" הייתה, ללא ספק, מפגן ראווה שתול בסרט הזוי ובינוני בכל קנה מידה. כזכור, סטריפ נחשבה מועמדת מובילה לזכייה, עד שההימורים נטו לטובת ויולה דייויס (כוכבת "העזרה") ואז ברגע האמת שבו אליה. לזכותה יאמר שהעניקה את המחווה היפה בטקס, כאשר חיבקה דייויס מיד כשהכריזו את שמה. לא ברזל, אבל בהחלט גברת. מה שמשאיר את כאב הלב הגדול לגלן קלוז, שהעניקה את הופעת חייה כאישה החיה כגבר ב"אלברט נובס" אך ההימורים לא העניקו לה מראש שמץ סיכוי.
עדיין, אם הזוכה אמור לייצג מגמה בולטת בשנה החולפת "הארטיסט" עומד במטלה. באוסקר 2012 שלט ברמה הקולנוע המיועד לאוהבי קולנוע (כלומר חברי האקדמיה), ובעיקר מנקודת מבט נוסטלגית ההופכת כורח המציאות כאשר אין אמירה יצירתית חדשה. "הארטיסט" ניצל את המומנטום במלואו, כך גם "הוגו" של מרטין סקורסזה שגרף חמישה פסלונים, או ריבוי המועמדויות ל"השבוע שלי עם מרלין" שיותר משהיה אוטוביוגרפיה על מרלין מונרו עסק בפער בין טכניקות משחק.
ומה בנוגע ל"יורשים", שהתחיל את הערב כמתחרה המוביל של "הארטיסט" וסיים כילד הכי מושפל במסיבה? בעוד שנתיים אפשר יהיה לצפות בו ולהודות שלמרות נוכחותם של במאי מוערך כמו אלכסנדר פיין, וכוכב ברמתו של ג'ורג' קלוני, מדובר בעוד דרמה משפחתית עשויה היטב אך שגרתית מהזן שערוץ הולמרק ניפק בעבר בסיטונות. פיין לפחות קיבל פיצוי בדמות פרס התסריט המעובד, תוך גרימת עוול ל"מאניבול" שהייתה ראויה פי כמה לזכייה בקטגוריה זו.
אז מי היה האיש הכי חכם באוסקר 2012? זה שלא טרח להגיע. וודי אלן המשיך מסורת רבת שנים של החרמת הטקס, ולמרות שקטף (כצפוי) את פרס התסריט המקורי על "חצות בפריז" הודיעה אנג'לינה ג'ולי שהאקדמיה מקבלת את הפסלון בשמו. יצא מלך.
רשימת הזוכים
בקטגוריות מובילות
הסרט הטוב ביותר: "הארטיסט"
הבמאי הטוב ביותר: מישל הזנוויציוס, "הארטיסט"
השחקן ראשי הטוב ביותר: ז'אן דז'ורדן, "הארטיסט"
השחקנית הראשית הטובה ביותר: מריל סטריפ, "גברת הברזל"
שחקן המשנה הטוב ביותר: כריסטופר פלמר, "מתחילים"
שחקנית המשנה הטובה ביותר: אוקטביה ספנסר, "העזרה"
התסריט המקורי הטוב ביותר: וודי אלן, "חצות בפריז"
התסריט המעובד הטוב ביותר: אלכסנדר פיין, נט פקסון וג'ים ראש, "היורשים"
הסרט הזר הטוב ביותר: "פרידה", איראן
סרט האנימציה הטוב ביותר: "רנגו"
פרס הצילום: רוברט ריצ'רדסון, "הוגו"
פרס האפקטים: רוב לגטו, ג'וש וויליאמס, בן גרוסמן ואלכס הנינג, "הוגו"
פרס הפסקול: לודוויג בוש, "הארטיסט"
פרס העיצוב: דניאל פרטי ופרנצ'סקה לה שיבו, "הוגו"
פרס התלבושות: מארק ברידג'ס, "הארטיסט"
פרס העריכה: קירק בקסטר ואנגוס וול, "הנערה עם קעקוע דרקון"
הסרט הדוקומנטרי: טי ג'יי מרטין, דן לינדסי וריצ'רד מידלמס, "Undefeated"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
