דפני ליף: "אומרים שיצאנו לרחובות ולא קרה כלום. צודקים"

ליף תוקפת את שיווקי הקרקעות של אטיאס: "אי-אפשר לפתור את בעיית הדיור בכמה אלפי דירות באיזה חור שנמצא מעבר לקו הירוק" ■ על שר האוצר: "חצי מיליון איש יצאו לרחובות ואמרו לו שהוא שיכור" ■ על מעמד הביניים: "עם שלם בקריסה"

ברברה סטרייסנד סיפרה פעם שבילדותה ספה הייתה סמל סטטוס. ברגע שהתפרסמה, והיו בידה האמצעים, דאגה שתהיה ספה בכל חדר. בישראל 2012 קורת גג, דירה או בית, הם כבר מזמן סמל סטטוס. אבל במקביל, עוד רגע גם אנחנו לא נוכל להחזיק בספה בבית, כי לא יהיה כסף לכלום. וגם כי בנס אולי נוכל לגור ארבע נפשות בדירת חדר וחצי, אז איפה יהיה מקום לספה?

המנטרה של השר

רגע לפני שאתם נכנסים אל תוך תוכו של מוסף הנדל"ן של "גלובס" הרשו לי לכתוב כמה מילים על הבית. בית במהותו הוא מקום שנוטעים בו שורשים שאפשר לעזוב ובוחרים לטפח. בית הוא יותר מחלל פיזי. הוא הפינה השקטה היחידה שלנו בעולם הזה, ולכן הוא הבסיס.

פעמים רבות תהיתי איזו מנטרה ממלמל לעצמו שר השיכון, אריאל אטיאס, בעודו חוסם פינה שקטה עבור אלו שלא נכללים בשיטת 'מחיר למשתכן' של הדיור הציבורי, או אלו שזכאים ומחכים כבר שמונה שנים לזכאות לדירה. איזה טקסט משכנע אותו בעודו נרדם ומשקיט את מצפונו, בשעה שעוד שנה עוברת ובחוץ יש אנשים ללא קורת גג. לצערי הרב, או לשמחתי (תלוי בפרספקטיבה), אני לא מבינה את הפילוסופיה של שר האוצר שטייניץ.

דיור בר-השגה כשמו הוא - דיור שניתן לאחוז בו. זו בעצם אמורה להיות המשמעות שלו. דיור שהוא בר-השגה ביחס למשכורת. לא לפי מחיר השוק. לא במושגים של רווח, אלא במושגים של הגיון בריא ומוסר. איך יכול להיות שדיור בר השגה נקבע לפי קריטריונים, כאשר כושר השתכרות לא מופיע ביניהם? הרי זה סוד העניין.

אנחנו כבר לא ביולי 2011. עברו יותר משבעה חודשים מאז פקחנו את העיניים. מאז התחלנו לצאת לרחובות. אנשים רבים נגשים אלי ואומרים לי: "7% מהאוכלוסיה יצאו לרחובות ולא קרה כלום. זו שערורייה".

הם צודקים. אנשים ממשיכים לרדת מהארץ. להוציא דרכונים זרים. להתכונן לרגע שבו נטיעת שורשים בארץ תהיה בלתי אפשרית (שלא לדבר על השקייה וטיפוח. הרי הפריטו גם את המים). שר השיכון ושר הפנים שכחו, אם הבינו לעומק אי פעם, שהם שרים של כל האוכלוסיה, לא רק של פלג בתוכה. שר האוצר מתעקש שהוא צודק. חצי מיליון אנשים יצאו לרחובות ביום אחד ואמרו לו שהוא שיכור, והוא עדיין בחר שלא ללכת לישון.

אני זוכרת את מסיבת העיתונאים הראשונה שכינס ראש הממשלה ביולי, כתגובה למצוקת הדיור. כמה נפגענו ובצדק. דיור הוא בסיס. הוא משקף את סך כל הבעיות החברתיות. בשביל אחד דיור זה הפנסיה, בשביל אחר דיור זה הערכות לדיור ציבורי, בשביל סטודנטים זה שכירות, בשביל משפחות זה המשכנתא. אתם מבינים את הרעיון. אי אפשר לפתור את בעיית הדיור בכמה אלפי דירות באיזה חור שנמצא מעבר לקו הירוק. אי אפשר להתעלם שוב ושוב מהצורך בפיתוח ערים קיימות. המצוקה במדינה שהוא מנהל ביד רמה וללא הקשבה אמיתית קורסת מקצה לקצה. אין כבר מעמד ביניים ומעמד מוחלש. יש עם שלם בקריסה.

לא נדל"ן - בית

דיור הוא הגרעין אליו מתנקזות המשכורת והחסכונות, הזקנה והילדות. דיור אינו סמל סטטוס או השקעה. בקורת גג הבית מתחיל להבנות. קמנו מהספה שעוד הייתה לנו ביולי 2011, ומאז פקחנו עיניים. הגיע הזמן שממשלת ישראל והעומד בראשה יקומו גם הם מהספה וישרטטו תוכנית אמיתית, שתשים קץ למצב ההישרדותי בו אנחנו נמצאים, לפני שאנו קורסים מבפנים.

שיפסיקו לדבר על נדל"ן, ויתחילו לדבר על הבית.

צרו איתנו קשר *5988