עו"ד ז'ק חן: "השקפת העולם של לדור מסוכנת"

בשבוע שעבר נחשף ב"גלובס" מכתבו של פרקליט המדינה, משה לדור, לכלל הפרקליטים המשרתים בפרקליטות, שבו מסביר לדור כי כישלונותיה של התביעה בשרשרת תיקי הלבנת ההון בבנק הפועלים - פרשת הדסק הרוסי, הדסק הצרפתי וארקדי גאידמק - היו בעצם הצלחה כבירה.

הדברים הללו קוממו את עו"ד ז'ק חן, לשעבר בכיר בפרקליטות וכיום אחד מהסנגורים המובילים בתחום הצווארון הלבן. חן ייצג כמה מהנאשמים בתיקים הללו, ולמקרא דבריו של לדור, המתעקש להטיל בנאשמים כתם אף שנוקו בבית המשפט, הוא לא יכול עוד להחריש.

"מכתבו של פרקליט המדינה", הוא אומר, "מבטא ליקוי מאורות". חן מזכיר כי הפרשה החלה ב-2005, אז פשטו חוקרי המשטרה על סניף בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל-אביב ותפסו לקוחות זרים רבים של הבנק, רובם מחבר המדינות וצרפת, שנחשדו כולם בהפרת חובות דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון.

לדבריו, "חלק מהלקוחות הזרים, שפירכסו ברשת ולא הבינו כלל מה רוצים מהם - שילמו אתנן תמורת סגירת התיק נגדם. העיקר שלא יפורסם שמם בראש חוצות ויבולע להם בארץ מוצאם. חלק ניכר מאותם לקוחות מכרו את רכושם כאן, אספו את יתרת כספם ועזבו את הארץ לבלי שוב. ממורמרים וכואבים הם אינם מוכנים לשמוע עוד על 'ארץ ישראל' ועל השקעה בה.

לדברי חן, "פרשה זו, ספינת הדגל של הפרקליטות במסעה העיוור והברוטלי להטמעת הנורמות החדשות שבחוק החדש, הולידה 3 כתבי אישום מופרכים. בשתי הפרשות הראשונות זוכו הנאשמים. בימים אחרים תגובת הפרקליטות הייתה שהיא מכבדת את פסקי הדין, שאין ולא היה לה חלילה עניין אישי כנגד הנאשמים, והיא אף מברכת אותם על זיכויים".

לדברי חן, "הלב נחמץ לדעת שהמזוכים בדין נדרשים לקרוא בעיתון את התירוצים להתנהלותה השערורייתית של הפרקליטות בפרשה זו. במקום להתנצל או לשתוק ולתת לאלה שזוכו להירפא מפצעיהם בשקט, כשנחמתם היחידה היא טיהור שמם על-ידי בית המשפט, מצא לנכון הממונה על התביעה הכללית לומר כי בניהול תיקים אלה, על גבם של החפים מפשע, 'הצליחה' הפרקליטות להביא לשינוי 'מן הקצה אל הקצה' בהתנהלותם של גופים פיננסיים.

"התנהלות זו מגלה אטימות מוחלטת מפני מצוקתו של האדם העומד לדין. לעינוי הדין האיום שהוא עובר. אפילו כשזוכה אדם, שעבר את טבילת האש בגיהנום ההליך הפלילי וחזר מן התופת, לא מניח לו פרקליט המדינה, והוא מוסיף ופוגע במה שנותר מכבודו האבוד".

עו"ד חן מאמין שלדור הוא אדם ישר, אלא שלצד זאת הוא "אידאולוג קנאי". לדבריו, "לדור מאמין בכל נימי נפשו שעל גדרות התיל של משרד המשפטים צובאים גדודי אויב, שכל מטרתם היא להבקיע את חומתו הבצורה של שלטון החוק.

"תפיסה דוגמתית כזו היא מופרכת. כשהמחזיק בה הוא העומד בראש מערכת אכיפה, שבידה עוצמה אדירה - השקפת עולם שכזו היא גם מסוכנת מאין כמותה. היא מביאה להפעלת מכשיר האכיפה הפלילי האימתני בחמת זעם קדוש ועיוור, המכה ללא הבחנה ומידה על ימין ועל שמאל, כשהוא מפיל קורבנות רבים. בין קורבנות האדם של אידאולוגיה זו נמנים - כפי שראינו במכתב פרקליט המדינה - גם כאלה שזוכו בדין".

לתשומת-לב עובדי הכור בדימונה

בסוף השבוע התקיים באילת כנס בדיני ביטוח ונזיקין, מטעם מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין. גולת הכותרת של הכנס היה משפט מבוים, שעסק במקרה ביטוחי, ובו ישבה בדין שופטת המחוזי בפ"ת, אסתר דודקביץ.

פסק הדין שכתבה דודקביץ מהווה הזדמנות חריגה ללמוד על תפיסת עולמה של השופטת, העוסקת בימים אלה בתיק שאין כבד ממנו - תביעתם של עשרות מעובדי הקריה למחקר גרעיני בדימונה כנגד המדינה, לתשלום פיצויים בשל מחלות שלקו בהן, לטענתם, בשנות עבודתם במתקן.

אחד הנושאים במשפט המבוים עסק בתביעה, שהגישה מבוטחת נגד חברת הביטוח שלה, במסגרת פוליסה המכסה השתלות איברים בחו"ל בסכום של עד מיליון דולר. התובעת, שאותה גילמה עו"ד רחל לויתן, טענה כי מאחר שנעזרה במאכער, שדאג לתורם כליה באסטוניה, סירבה חברת הביטוח לשלם. הנימוק: ההשתלה נעשתה בניגוד לחוק השתלות איברים, האוסר על סחר באיברי אדם או תשלום עבור תרומת איבר. אלא שהפוליסה נרכשה ב-1983, כ-15 שנה לפני כניסתו של החוק לתוקף, והתובעת טענה לציפייה סבירה, שנלוותה לתשלומים החודשיים.

אלא שדודקביץ פסקה לטובת חברת הביטוח. "קיימות הוראות ברורות של החוק, כמו גם הוראות חוזר המפקח על הביטוח. חוק השתלת איברים נועד להגשים מטרה נעלה ואנושית, והיא מניעת מצב שבו ינוצל אדם החש תחת לחץ כלכלי, חברתי, משפחתי או אחר על-ידי קטיעת איבר מגופו. במקרים רבים נכפתה נטילת האיבר על ה'תורמים'. לא בכדי נחשב סחר באיברים לפעולה הנוגדת נורמות אתיות ומשפטיות בכל מדינות העולם הנאור".

לדברי דודקביץ, נטל ההוכחה שההשתלה נעשתה בהתאם לדין הישראלי ולדין האסטוני, מוטל על המבוטחת. "העובדה שהכליה הושגה דרך מאכער, והעובדה שהתורם קיבל סכום זעיר יחסית לסכום הכולל ששילמה רחל, מלמד על כך שהכליה הושגה בדרך פסולה ושלא באמצעות מוסד מוכר של מדינת אסטוניה. עם כל הצער שבדבר, אין לתת תוקף לתניה בלתי חוקית בחוזה הביטוח, תניה שהיא גם מנוגדת לתקנת הציבור. הדעת נותנת כי סחר באיברים הוא מעשה עוולתי, ומעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

מי יחליף את משה גל?

המאבק הבא במערכת המשפט ייסוב סביב מינוי מנהל חדש להנהלת בתי המשפט. המנהל הנוכחי, השופט משה גל, מסיים את תפקידו בעוד כ-3 חודשים, בסוף מאי. זאת, לאחר שבהסכמת שר המשפטים, יעקב נאמן, וביוזמת הנשיאה הפורשת, דורית ביניש, הוארכה כהונתו בשנה נוספת לפני כשנה.

גל נחשב למינוי מובהק של ביניש: סמוך לתחילת כהונתה כנשיאה, פרש מנהל בתי המשפט הקודם, בעז אוקון, מתפקידו ומכהונתו השיפוטית, בעקבות סכסוך חריף עמה. היה זה לגיטימי מצדה להביא למינוי מנהל שעמו תוכל לעבוד; באותה מידה, לגיטימי מצד הנשיא החדש, השופט אשר גרוניס, למנות לתפקיד מנהל בתי המשפט אדם המזוהה עמו.

שני מתמודדים הפשילו שרוולים - האחת היא נשיאת המחוזי מרכז בפתח-תקווה, השופטת המוערכת הילה גרסטל; והאחר הוא שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר יגאל מרזל.

מתחת לפני השטח כבר רוחש הקמפיין. מרזל, שהיה בעבר מתמחהו ועוזרו המשפטי של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק וכן רשם בית המשפט העליון, נחשב למינוי מובהק של ביניש, וזה גם הקושי העיקרי שעמו הוא ייאלץ להתמודד. הדעת נותנת שגרוניס אינו מרוצה מהאפשרות שביניש תמשיך לנווט בשלט רחוק את המהלכים במערכת בתי המשפט.

גרסטל, לעומת מרזל, זוכה להערכה רבה בקרב עמיתיו, הן בהיבט השיפוטי-מקצועי והן בהיבט הניהולי-ארגוני. הקושי היחיד שיציב מינויה הוא מציאת נשיא חדש למחוזי בפתח-תקווה, יציר כפיה של גרסטל, שהפך תחת הנהגתה לבית המשפט המחוזי השני בגודלו, אחרי זה שבתל-אביב.

אף שמכהנים בו כמחצית מהשופטים שבתל-אביב, הוא מטפל במספר כפול של תיקים, ונתוני הפיגורים שלו הם הנמוכים ביותר. עם זאת, שופטי המחוזי מרכז מאוחדים בדעתם שעם פרישתו של השופט זכריה כספי נותר בעצם מועמד טבעי אחד בלבד לרשת את גרסטל, והוא סגנה, אברהם טל.