בינת שורץ על רפורמת התכנון והבנייה: "נתניהו לא ייכשל"

בינת שורץ, ראש מינהל התכנון, לא נבהלה מהמהמורות שצצו השבוע ברפורמה בתכנון ובנייה

"רפורמת התכנון היא מהפכה מאוד גדולה וברור שהיא קשה לעיכול וליישום, אבל היותה גדולה וכזו שמרעידה את אמות הספים, לא אומרת שהיא בלתי אפשרית ליישום או שתוצאותיה יהיו שליליות". כך אומרת ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, בינת שורץ.

שינויים שהוכנסו בנוסח הרפורמה לפני הדיון שאמור היה להיות האחרון לפני שניגשים להצבעות, עוררו טענות רבות בקרב הגורמים המשתתפים, כולל הארגונים הסביבתיים והחברתיים, הח"כים והגורמים המקצועיים בענף התכנון. אלה חזרו על טענותיהם שהרפורמה, במקום לקצר ולייעל את תהליכי התכנון, רק תסרבל אותם, תביא לכאוס של מערכת התכנון, תזניק את מחירי הדיור ותגביר את המחסור בהיצע הקרקעות.

- ראש הממשלה דחה את ההצבעות לקריאה שנייה-שלישית למושב הבא. הרפורמה מתמסמסת.

"רפורמה היא לא מטרה, אלא אמצעי להשיג משהו. רה"מ מדבר על היצע של דירות, ואת זה אנחנו במוסדות התכנון נייצר, עם או בלי רפורמה, ולכן אני לא רואה פה הפסד גדול לנתניהו אם משהו ישתבש בדרך. שנית, יכול להיות שאפשר יהיה להעביר חלקים מהרפורמה, גם אם לא את כולה, וגם זה בסדר. לתוצאות שמדברות על הגדלת היצע הדירות בתוכניות מאושרות ועל שיפור השירות לאזרח אנחנו במוסדות התכנון מכוונים בנחישות, עם או בלי רפורמה. נתניהו לא ייכשל במבחן התוצאה".

- אחרי שנתיים של דיונים בוועדה המשותפת, הרפורמה עדיין מעוררת התנגדות רחבה.

"הרפורמה המדוברת היא למעשה ארבע רפורמות: בתכנון, ברישוי, בקניין ובאכיפה ועונשין. הן משולבות, אבל כל אחת יכולה לעמוד בפני עצמה. המשמעות היא שזהו מהפך גדול ושינוי דרמטי, וכמו כל שינוי קטן כגדול, הרפורמה הזו מעוררת התנגדות. אין מהלך שתעשה המדינה, בטח לא מהלך משמעותי שכזה, שלא יעורר אי-נוחות בקרב גורמים מסוימים.

"לרפורמה הזו יש כמובן יתרונות וחסרונות, אבל בסה"כ למשק היא עושה שלושה דברים טובים: היא מבזרת את המערכת הריכוזית הקיימת היום ומאפשרת להעביר הרבה מאוד סמכויות תכנון לוועדות המקומיות; היא מכניסה איזושהי ודאות בכך שהיא מגדירה תהליכים ומסדירה את הנושא הקנייני מחדש; והיא מכניסה בטיחות ואיכות לתחום הרישוי - מאז אסון ורסאי ודו"ח זיילר, הרישוי בישראל לא טופל לעומק ברמת האיכות והבטיחות".

השינויים שהוכנסו ברגע האחרון כללו ריכוך הסנקציות על מגישי התוכניות ומתיחת לוחות הזמנים. הן לא של טייקונים ולא של המדינה, אלא של אזרחים או יזמים קטנים ומגיע עד ל-20 דירות ולרוב לאפס דירות - הרחבות דיור או תוספת קומות. בהצעת החוק היו סנקציות די קשות שהופעלו עליהם, במקרים שהוועדה לא עומדת בזמנים ובמקרים שהאזרח שהגיש את הבקשה לא עומד בזמנים. הסנקציה תמיד הייתה על מגישי התוכניות".

בנוסף שונה הלו"ז ליישום הרפורמה: במקום 1.1.2013, תיושם הרפורמה שנתיים מיום פרסום החוק, לאפשר למערכת להסתגל לשינויים ("אולם את הדברים הטובים ברפורמה, כמו הסמכויות לוועדות המקומיות, שהן הלב של הרפורמה, אפשרנו בכפוף לתנאים מסוימים ליישם כבר בתום 3 חודשים מפרסום החוק").

- למה השינויים צריכים להיכנס בדקה ה-90?

"הרפורמה, כמו כל רפורמה, לא נגמרת בחקיקה, שם היא רק מתחילה. בחנו את הרפורמה הזו הן מהעיניים של האזרח, שניגש למוסדות התכנון ומקבל את השירותים מהם, והן מהעיניים של המערכת - השלטון המקומי והממשלה, שאמורים ליישם אותה. כשבחנו את הרפורמה משתי הזוויות האלה, ראינו שנדרשים כמה שינויים. השינויים הם נקודתיים, קלים מאוד להבנה, ולא חורגים מהמטרות העיקריות - ביזור, ודאות ושיפור השירות לאזרח. כל השינויים נובעים מרצוננו שהאזרח ייהנה מהרפורמה ושהמערכת תיישם אותה. כל המהומה שקמה סביב השינויים היא ניסיונם של מתנגדי הרפורמה לעצור אותה תוך היאחזות בוו קטן.

"מי שמכיר את הרפורמה הזו שנתיים יכול היה להבין מהר מאוד את השינויים שהוכנסו, לראות על מה הם משפיעים, איך הם תורמים, ולהתקדם עם זה קדימה. על השינויים נערכה התייעצות עם שר הפנים בגלל שמדובר בשינויים שנכנסים ברגע האחרון, והוא גיבה לחלוטין את התפיסה שהאזרח צריך ליהנות מהרפורמה ושהמערכת צריכה להיות מסוגלת ליישם אותה, והוא הוביל את הלגיטימיות של השינויים מול רה"מ".

- לתפקידך נכנסת כשהליכי קידום הרפורמה היו בעיצומם. אולי בעצם גם את היית מגבשת רפורמה שונה לו יכולת.

"כל אדם שתשאלי אותו את השאלה הזו היה עונה שכן, אבל העקרונות היו נשארים אותם עקרונות. אולי הייתי עושה זאת אחרת, אבל העקרונות היו אותם עקרונות".