מתיחה וכיווץ של זמן המס

יצוין, כי זכויות אלה הועברו להן ללא תמורה מאמה של אילנה. זואי מכרה בנוסף את מלוא זכויותיה בחלקה 66 (14%), אותן רכשה במושע עם שני בעלים נוספים. חלקות 65-67 צפויות להתאחד למגרש משותף עליו ייבנה בנין מגורים. בין אילנה, זואי ושני הבעלים הנוספים נחתם הסכם שיתוף ובו נקבע כי זואי עתידה לקבל שתי דירות בבניין שייבנה על המגרש המאוחד.

המנהל טען, כי בנסיבות המקרה יש להחיל אתהחוק הקובע, כי במכירת חלק בלתי מסוים מנכס, יהיה שווי הרכישה של הנמכר חלק יחסי משווי הרכישה של הנכס כולו.

מאחר ולפי הסכם השיתוף, אשר צורף כנספח להסכם המכר, החלק הנמכר הוא קרקע לבניית שתי דירות על המגרש המאוחד, הרי שיש לקבוע את שווי הרכישה של חלק זה בהתאם ליחס שבין שטחו לשטח הכולל של המגרש המאוחד. המנהל אף דחה את בקשת העוררות לבצע פרישה של השבח לצורך חישוב מס השבח, שכן תקופת הבעלות לצורך חישוב הפרישה התחילה והסתיימה באותה שנה, היינו מקבלת הנכס במתנה ועד למכירתו. בכך דחה המנהל את עמדת העוררות לפיה הן נכנסות לנעלי נותנת המתנה, בחישוב תקופת הפרישה.

בעניין טענת ייחוס שווי הרכישה קבע ביה"מ, כי הסכם השיתוף מהווה הסכם חלוקה מחייב בנוגע לבניין שעתיד להיבנות על החלקות המאוחדות, וזאת בניגוד לטענת העוררות שהחלוקה שנקבעה בהסכם השיתוף נועדה לשם נוחות והבהרת הזכויות הנמכרות בלבד. לפיכך נקבע, כי הנכס הנמכר הוא קרקע לבניית שתי יחידות דיור, ולא חלקים ספציפיים מהחלקות הנמכרות.

כמו כן, מאחר שהעוררות לא הוכיחו את שווי הרכישה, הרי שבהתאם להלכת מירון, יש לקבוע את שווי הרכישה בהתאם ליחסי השטחים, היינו, שטח הקרקע לבניית שתי יחידות דיור לעומת שטח המגרש המאוחד.

לעניין הפרישה, אימץ בית המשפט את עמדת העוררות וקבע, כי לאור תכלית החקיקה לבזר את ההתעשרות ולאור החתירה לתשלום מס אמת, יש הגיון בטענה שתקופת הבעלות לצורך הפרישה תכלול גם את תקופת צמיחת השבח בידי נותן המתנה. מאחר שלעניין חישוב מס השבח מקבל המתנה נכנס לנעלי נותן המתנה, ראוי ונכון הוא שאותו כלל יחול גם לעניין קביעת תקופת הבעלות לצורך חישוב הפרישה.

הכותבים מומחים לדיני מקרקעין