יוחנן צנגן: "צריך לסגור את ערוץ 10, הוא לעולם לא ירוויח"

יוחנן צנגן, לשעבר מנכ"ל רשת, חושף בראיון מיוחד למגזין "פירמה" את הנסיבות שהובילו להתפטרותו ויורה לכל הכיוונים ■ "שכר הטאלנטים בערוץ 1 הוא 70% מסך ההוצאות על השידורים" ■ "אפילו יעקב אילון, המוהיקני האחרון, עוזב את ערוץ 10"

הטלפונים תמיד מפסיקים לצלצל באחת. לא באמת משנה עד כמה רם תפקידך וכמה החלטות הרות-גורל תגלגל תחת ידיך. העובדה הידועה היא שביום שתעזוב - תשרור דממה. "הפסקה מיידית לגמרי. מהיום להיום. פתאום". המילים עשויות אולי להבהיל, אבל כשיוחנן צנגן מתאר את השקט הזה הוא דווקא מחייך. מי שהיה המנכ"ל המיתולוגי של זכיינית ערוץ 2 רשת לא נבהל מרגע פרישתו, לפני 3 שנים בדיוק. לראשונה מאז הוא מדבר.

המצב החדש של צנגן, הוא הפיכתו באחרונה למגשר רשמי ב"משכן לבוררות ופתרון סכסוכים" בניהולה של דליה רבין. צנגן, שהוסמך כבורר ואף עבר התמחות, כבר ניצח על התיק הראשון שלו. התחום המרכזי שבו יעסוק, בינתיים, הוא סכסוכים בתחום התקשורת. במידה מסוימת זו דרך יעילה להתמודד עם עימותים בשוק שבו אין הרבה כסף, ובסופו של דבר כולם צריכים לחזור ולעבוד זה עם זה.

האיש ששנים אמר את המילה האחרונה, שחתך דברים ועמד בעצמו בלבו של יותר ממשבר אחד, התיישב בעמדת המפייס. "בהתחלה זה באמת משונה", הוא מודה.

- זה מנוגד לאופי ההתנהלות שלך בתקופתך כמנהל?

"לא. המליצו לי ללכת ללמוד את זה, כי כנראה זיהו שיש לי תכונות בסיסיות שיכולות להתאים לזה. בתקופה שבה עבדתי ברשות השידור, כשהייתי מאוד צעיר, אז הייתי ג'ינג'י אמיתי. גם בצבע וגם באופי. התכונות הגישוריות לא היו החלק הבולט אצלי. הייתי מאוד כוחני. אחר כך הדברים נרגעו. למדתי להתעגל יותר. גם הדברים שקיבלתי מתורות המזרח עזרו לי לנסות להגיע לדברים בהסכמה, וכמה שפחות לנצל את הכוח שהתפקיד נותן לך. לא לעשות דברים בשם הסמכותיות, אלא לנצל את העובדה שאתה יושב במקום הזה כדי לעשות לאנשים יותר נעים לחיות אחר כך עם ההחלטות".

- זו גישה שיכולה לעבוד בטלוויזיה המסחרית, שנחשבת כה אכזרית?

"אני מאמין שכן. זה נכון שיש הבדלי גישה והבדלי תפיסות, אבל רוב המנהלים בענף הזה יודעים לראות את האדם שעומד מאחורי ההחלטות שלהם. יש הבדלי ניואנסים כמובן, בסדרי העדיפויות ובאופי. אבל בסופו של דבר, אני מאמין שאפשר גם ככה לנהל. אתה חייב להיות כל הזמן ערני ודורש, ותובע ומודד ומאתגר. אבל אתה יכול לעשות את זה בדרך אנושית ומפרגנת. אז אולי תשיג אפילו יותר".

- לעזיבתך את רשת, ב-2009, לא היה קשר למצב החברה אז?

"לא. היו לי תקופות טובות ברשת והיו תקופות קשות. כשאתה מנהל, אתה אחראי להוביל את הספינה הזאת במים סוערים וגם במים שקטים, מבחינתי זה לא משנה. מה שהשתנה זה רק אצלי. הרגשתי שכבר אין לי אותו להט, אותה תשוקה, ונראה לי שאחרי 18 שנה זה אפילו די טבעי, אולי אפילו קצת מאוחר מדי".

- אתה חושב שאולי היעדר הלהט הזה פגע בחברה?

"לא. אני חושב שזיהיתי את זה בזמן. אני מקווה שלא, בכל אופן. עשיתי את כל מה שיכולתי, ידעתי וחשבתי לנכון, עד היום האחרון, עד הרגע האחרון, הדברים האלה היו ביני לבין עצמי, אני לא חושב שזה השפיע על הסביבה. עובדה שהפרישה שלי התקבלה בהפתעה גמורה. לא היה מישהו שצפה את זה ואמר, 'יוחנן כבר שחוק'".

צנגן מתאר תהליך עזיבה שהחל כבר באמצע 2008, ערב המשבר הכלכלי החמור. הוא פנה אל יו"ר רשת אז, יוסי רוזן, שביקש ממנו זמן כדי לחשוב על זה שוב. כשחזר אליו בפעם השנייה, כעבור כמה חודשים, הוא הסביר, "אני חושב שאני צריך לחשוב גם קצת על עצמי. הרגשתי שאני עוד מעט בן 62, ושאחרי כל-כך הרבה שנים, הייתי שמח לקבל הזדמנות לעשות דברים אחרים".

100% רייטינג

עד שהחל לעסוק בגישור נהנה צנגן מחופשה בלתי נגמרת. הרבה ספורט, חו"ל, בילוי עם הנכדים ומעט מאוד טלוויזיה. חדשות, ספורט ו"דה ווייס". בין עולם הגישור הנעים ובין שוק המדיה הישראלי הקשוח הוא מוצא דמיון מועט מאוד. "אתה מתעסק פה במיקרו שבמיקרו. בשני אנשים או גורמים שיש ביניהם איזושהי מחלוקת ואתה מנסה להשכין ביניהם שלום. זה אחרת לגמרי ממה שעשיתי קודם, מהבידור להמונים ומהשידור למאות אלפים בעת ובעונה אחת, בלי לדעת בדיוק למי אתה משדר. אולי יהיה לך שם 40% רייטינג, אבל פה יש לך 100% רייטינג".

- הם שלך.

"הם שלך ואתה שלהם ואתה לומד גם לקבל פרופורציות על החיים".

הסיפור של צנגן ורשת מתחיל בשנת 1991. המכרז לערוץ 2 מתחיל להתבשל וצנגן, אז סמנכ"ל הכספים האימתני של רשות השידור, נקרא על-ידי בעלי המניות של הזכיינית, לשמש מנכ"ל משותף יחד עם דן שילון. "תקופה כיפית ביותר", נזכר צנגן שהיה אמון אז על הצד הפיננסי. "הייתה תקופה עם המון חלוציות, שהחלק הראשון שלה הוקדש להיערכות למכרז. אחרי שזכינו, בנינו חברה מאפס. היה בזה משהו קסום ונדיר ואני בר מזל שזכיתי להיות בתקופה כזאת, בתפקיד כזה".

- מתי הבנת שדווקא התוכן מעניין אותך?

"עוד ברשות השידור. האשימו אותי פעמים רבות שאישרתי תקציב לתוכנית כזו ולא לאחרת, כדי לקבוע מה ישודר. ההאשמה הייתה קצת מוגזמת, אבל אני מודה שנמשכתי לעולם התוכן, שעניין אותי הרבה יותר מהמספרים והדוחות. כשהגעתי לרשת, דן שילון אפשר לי ללמוד ולהביע דעה ומרגע לרגע מצאתי את עצמי יותר מעורב בתחום הזה. אחרי שהוא פרש, זה כבר היה מהלך טבעי".

בשנת 1997 פרש שילון מהניהול, ולמחרת הוחלט שצנגן נשאר לבד. ערוץ 2 היה אז כבר המפלצת הבלתי מנוצחת שהוא היום. "תור הזהב התחיל כבר סמוך לזכייה במכרז ולהתחלת השידורים. הוא התעצם מאוד מיד אחרי רצח רבין והמשיך כך עד שנת 2001. אחר כך באו האינתיפאדה וערוץ 10, והמציאות השתנתה. אבל היו 7 שנים נפלאות בערוץ 2. גם הישגים תוכניתיים, גם פופולריות גדולה מאוד. הפרסומות לא הפריעו לאף אחד, אפילו להפך. הרייטינג היה טוב וגם הרווחנו".

- כמה מתוך השנים שניהלת את רשת היו רווחיות?

"אני יכול להגיד לך שלאורך תקופה של 18 שנה רק שנתיים או שלוש לא היינו רווחיים. אבל על פני כל התקופה עצמה בעלי המניות צריכים להיות מאוד מרוצים מההשקעה שלהם. ההשקעה שנדרשה אז, בשנת 1993, הייתה מאוד נמוכה, יחסית, והרווחים והדיבידנדים היו יפים".

- ואז גם התחילה הבועה הגדולה ותופעת הטאלנטים והשכר המופרז.

"ככל שהמצב הכלכלי משתפר, טבעי שאלה שרואים את עצמם שותפים להצלחה חושבים שמגיע להם יותר. בחלק מהמקרים זה היה מוצדק. בחלק מהמקרים היו הפרזות. אבל אלה דברים שמתקנים את עצמם לאורך הדרך. נכון שזה תמיד הקוריוז שמעניין להתעסק בו, אבל בסופו של דבר, השכר של כל הטאלנטים וכל עובדי רשת וערוץ 2 הגיע לפחות מ-10% מההוצאה הכוללת לשידורים, בעוד שאם נשווה את זה לערוץ 1 למשל, שם זה בערך 70%. לכן גם צריך לשמור על פרופורציות".

- אז נוצרה גם תרבות הרייטינג.

"נכון. המושג 'רייטינג' עד אז לא היה קיים בכלל. היום זו מילה משמעותית מאוד. העובדה שמצב רוחו של כל מנהל בתעשייה מושפע מהרייטינג שהוא מקבל למחרת בבוקר אין דומה לה. המדידה היא הפרמטר שחשוב למפרסמים, אבל לקחו את זה גם למקומות אחרים והשימוש בה קצת מוגזם".

- ומיד הואשמתם בהשחתת התרבות.

"בהחלט יש מקום לביקורת על מה שערוץ 2 עשה. אבל בשורה התחתונה, בסיכום הכולל, אני חושב שהתרומה שלו לתרבות הישראלית המתהווה, הייתה משמעותית, חיובית וחשובה מאוד".

- מה התוכנית של רשת שאתה הכי מצטער עליה?

"בתקופה ההיא אני לא מצטער על אף תוכנית. יש דברים שאולי אפשר היה לעשות נכון יותר ואחרים שהיינו צריכים לעשות ולא עשינו. אני יכול להצביע אולי על תוכנית אחת שבה היה פספוס ואני לוקח עליו את האחריות, 'הפוליגרף', שזו תוכנית שנעשתה הרבה יותר מאוחר. היא ברחה לכיוונים צהובים יותר משתיארתי לעצמי. היא באמת לא הייתה צריכה להגיע למסך. אבל לעומת זאת, כשאתה רואה את 'האח הגדול' והדברים האלה, אז אולי זו תוכנית שבסך-הכול קצת הקדימה את זמנה".

החוויה הכואבת של "הפוליגרף", תוכנית הסליז בהגשת גדי סוקניק, לא הייתה תלושה. במהלך שנת 2008, התחיל הגל הקשה של רשת, ממנו היא מראה סימני היחלצות רק היום. שורת פספוסי תוכן, רייטינג בצלילה ודימום כלכלי.

- "הפוליגרף" הוא במידה מסוימת סמן של רשת בשלהי כהונתך, שמנסה לחפש את המקומות הנמוכים, הפופוליסטיים יותר. דבר ששנים לא עשיתם.

"אתה יוצא מתוך הנחה שהתיאוריה שלך נכונה. אני חולק על זה. אני לא חושב שרשת איבדה את הדנ"א שלה עד היום. אני מאוד גאה באנשים שממשיכים את הכיוון. דנ"א שמשמעותו כבוד לצופה ולמשתתף בתוכניות הטלוויזיה. תוכניות הריאליטי שרשת עשתה לא משפילות ולא משתמשות במניפולציות כדי לרצות את הצופה. אם תוסיף לזה תוכניות כמו של יאיר לפיד, נסים משעל, רפי גינת, דרמות מצטיינות כמו 'טירונות', 'מרחב ירקון', 'מרחק נגיעה', אז תראה מכל התמהיל הזה שאפשר לזקק תמונה ברורה מאוד".

- זו הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות רשת. איך הגעתם לשם?

"יש תהליכים שקשה מאוד לייחס להם סיבות מדויקות. זה קרה גם ל-NBC הגדולה בארה"ב. אני יכול להגיד לטובת העניין הזה שהתקופה הזאת הייתה קצרה יחסית ומה שקורה היום מזכיר תקופות שלפני 5 שנים. באמצע באמת היה איזה שבר אולי בגלל תחרות מול ערוץ 10 עם 'הישרדות', המצב הכלכלי, שגיאות בבחירת תכנים פה ושם. אולי גם עניינים שבין בעלי המניות השפיעו על העניין הזה".

- העובדה שאביב גלעדי לא שיתף פעולה עם בעלי המניות האחרים?

"כן. אבל כמו שאמרתי אלה תופעות שקורות בחייו של כל גוף עסקי. המבחן הוא באמת ביכולת להתגבר ולצאת מזה. אני מאוד שמח שרשת נמצאת איפה שהיא נמצאת".

- ברייטינג היא במצב טוב, אבל כלכלית, עדיין יש לה חוב גדול של כ-100 מיליון שקל.

"אני לא כל-כך מכיר את המספרים האלה. אני לא בסוד העניינים".

- אתה מכיר את המספרים שהיו כשאתה עזבת.

"יש הלוואה שמחזירים באופן שוטף לבנקים. לקרוא לזה חוב? אז זה חוב. אבל לפחות מחזירים אותו בקצב שסוכם עם הבנקים. לא עושים תספורת ולא מתחמקים מלהחזיר. למיטב ידיעתי אין חוב שעומד ולא נפרע, אלא הלוואות שחברה לוקחת במהלך העניינים הרגיל שלה וגם פורעת אותם בצורה מסודרת. יחד עם זה, אין מדינה מתוקנת שאני מכיר שבה הטלוויזיה המסחרית משיגה רייטינג של 40% ובכל זאת מקרטעת מבחינה כלכלית. זה לא הגיוני".

- ולמה זה קורה?

"מהרבה סיבות. מבעיות בשוק הפרסום, מזה שהרגולטור לא מילא את תפקידו עד הסוף, מהתלות המוחלטת של הכנסות הזכיינים במקור הכנסה אחד, הפרסומת. אנחנו רואים שקצת מחאה וכבר החברות מקפיאות תקציבי פרסום".

- איך קורה שאתם וקשת מתחילים באותו מקום, ובמהלך השנים אתם טובים מהם והנה ב-2010 הם איפה שהם ואתם איפה שאתם?

"זה עניין תדמיתי. היו תקופות שבהן רשת הייתה רווחית יותר, והיו תקופות שקשת הייתה רווחית יותר. אני לא יודע את השורה התחתונה, אבל אני חושב ששתי החברות האלה הוכיחו שהבחירה בהן בשני המכרזים הייתה נכונה, והיכולת של שתי החברות, עם עוגן של חברת חדשות חזקה מאוד ועם התוכניות, הביאו לזה שערוץ 2 הוא אחת ההצלחות הגדולות שהיו למדיה בישראל אי-פעם".

- אם כן, אתה חושב שעושים עוול לרשת, בתדמית שנוצרה לה עם השנים?

"עוול גדול".

- מאיפה זה בא?

"לא יודע. יכול להיות שלא עשינו חלוקה נכונה של המאמצים בתחום היח"צני, בתחום של למכור את עצמנו, וזה אולי נובע קצת מהאישיות שלי, בהחלט יכול להיות".

- הייתה חרדה קיומית ברשת, חשש שהחברה תתפרק?

"בתקופתי אפילו לא לשנייה. להפך. המשימה העיקרית שלי הייתה להביא את רשת לזכייה במכרז השני. זה היה בעיניי שלב מאוד חשוב במכרז עצמו, להבטיח את עתיד החברה. עשינו באמת הכול כדי לזכות במכרז הזה".

אחריות אישית

2005 התחילה מצוין בעבור רשת, ובעבור צנגן שהפך אז רשמית למנכ"ל היחיד בערוץ 2 שזכה בשני מכרזים. מסך הערוץ דמה אז לערוץ 8, רק עם פרסומות. "עשינו כול דבר שהוא בבחינת המותר, והחוקי כמובן. באותה תקופה היה חשוב לנו גם תדמיתית וגם תוכניתית לעשות את הדברים הכי נכון והכי מדויק שאפשר".

2006 ו-2007, המשיכו נהדר, ואז, אומר צנגן, "החיים קצת התאכזרו, קצת התנפצו. הגיע המשבר של 2008, הגיעו קשיים ותחרות, וזה מכתיב לך לעשות הכול כדי גם לקיים את הוראות הרגולציה, להפסיד כמה שפחות, ולשמר לוח שידורים אטרקטיבי יחסית עבור הצופים ועבור המפרסמים. צריך לרקוד על הרבה מאוד חזיתות".

- אתה מתאר את נסיבות התקופה, אבל איפה האחריות האישית שלך בסיטואציה שאליה הגיעה רשת?

"אין לי שום בעיה עם האחריות שלי. קראתי את התמונה וכבר ב-2007 הודעתי לבעלי המניות שלי, שהמודל העסקי של הטלוויזיה המסחרית ישתנה. כשפרשתי, השארתי אחריי תוכנית אסטרטגית ברורה של איך להתמודד עם השינוי, שחלקו נכפה עלינו וחלקו תוצאה של דברים שהצליחו פחות משחשבנו".

- מה באשר למינויים שלך? שירה מרגלית, למשל?

"שירה מרגלית היא כוח מדהים. אישה מאוד מוכשרת, והרצון להביא אותה היה רצון לרענן ולהצעיר את המסך. מישהי שיודעת להציב דרישות ולעבוד במתח עבודה עסקי ותחרותי. אני חושב שלא נתנו לה צ'אנס, היא הייתה בקושי שנה וחצי, ואני לא מכיר מנהל תוכניות אחד שהוכיח את עצמו בשנה וחצי. אילו הייתה לה סבלנות ואילו למנהלים היה קצת יותר אורך רוח הם היו נהנים מאוד מהעשייה שלה עד היום".

בלב המשבר ברשת, בפברואר 2009, דרש צנגן מהרשות השנייה לחשוף את פרטי התנהלותה הכלכלית והכעיס מאוד את הרגולטור בחשדנותו. המנכ"ל מנשה סמירה אמר לו אז כי ראוי שיזכור "מי הגוף המפקח ומי המפוקח".

"צריך רגולציה", אומר צנגן היום, "אבל הרגולציה של הטלוויזיה המסחרית בישראל לא הצליחה להגדיר לעצמה את תפקידה הנכון. הרגולטור לא רק צריך לפקח על יישום דקדקני של כל תקנותיו, אלא גם לגלות אחריות, להסתכל על השוק ולבדוק את מצבו. אני חושב שהגורם שלו האחריות הגדולה ביותר בסיפור העצוב של ערוץ 10 הוא הרגולציה. ערוץ 10 היה טעות מלכתחילה. טעות של רגולטורים. משרד התקשורת והרשות השנייה מאוד רצו ערוץ נוסף והיו בטוחים שאיכשהו יסתדרו, כפי שפעמים רבות זה באמת קורה, אבל הם לא קראו את המפה עד הסוף, ופה האחריות שלהם".

- אז לא היה צריך להקים את ערוץ 10?

"הטעות היא בעצם הקמת ערוץ 10. קריאה נכונה של המפה והתמודדות נכונה עם הנתונים, התחזיות והמספרים מגלה שהוא לא היה צריך לקום. הם הסתמכו על בעלי המניות שהיו מוכנים לשלם. הם הסתמכו על זה שאולי הדרישה לפלורליזם של המערכת הפוליטית תהיה מספיק חזקה והשתמשו בסיסמה הזאת, אבל בדיעבד אפשר היה להגיע לאותו פלורליזם בלי שבעל מניות אחד או יותר יצטרכו להוציא מאות מיליוני שקלים מהכיס. לא יודע אם זה קשור או לא, אבל היום אין להם כסף להחזיר לבעלי האג"ח שלהם את ההלוואות שהם לקחו מהם".

צנגן לא עוצר כאן. "הם מכריחים את ערוץ 10, ואולי גם זכיינים אחרים, לעשות שמיניות באוויר, בכל מיני ישראבלופים כאלה, ועל זה הולכת כל האנרגיה, במקום לקחת איזה צוות כלכלי, שינתח בשבילם את השוק ויגיד איזה סוג של שינוי צריך, אם בכלל, כדי לקיים את ערוץ 10".

- האם בכלל יש טעם לעשות את זה?

"יכול להיות שזה כבר מאוחר מדי. צריך לסגור את ערוץ 10, אולי היה צריך לעשות את זה בעבר".

- כלומר, היום היית ממליץ אפילו לא לחפש משקיעים חדשים, פשוט להבין שזה לא יכול לעבוד.

"אני לא יכול להמליץ. לו אני מנכ"ל ערוץ 10, יכול להיות שגם בראש מעייניי הייתה דאגה לעובדים ולפרנסה והייתי הולך לשכנע עוד בעל מניות להשקיע. למרות שהיה לי מאוד קשה, כי לא הייתי מצליח להראות לו שהערוץ הזה ירוויח אי-פעם. אין שום תסריט בעולם שהערוץ הזה אי-פעם ירוויח. אם אתה שואל אותי, הוא דועך לנגד עינינו, הוא הולך ונהיה חסר רלוונטיות, חסר משמעות. הוא כבר לא רלוונטי. גם תוכניות התחקיר שעוד פמפמו, לאט לאט נעלמות. יעקב אילון, המוהיקני האחרון בחדשות, עוזב".

- אבל מי שמחיה את הערוץ כל הזמן הם בעלי המניות. הם יודעים לקרוא דוחות, למה הם עוד שם?

"הם מספיק זמן שם בשביל להבין שהשליטה בערוץ טלוויזיה לא נותנת לך שום כוח פוליטי או השפעה. כל מי שנמצא שם יודע שאין דבר כזה".

- אז למה הם שם?

"רק כי לא נעים להם. הם לא רוצים להיות אלה שיסומנו כאילו בגללם 300-400 איש הולכים הביתה. וכל עוד זה נמשך, הם מהגורן ומהיקב מביאים עוד קצת כסף. ופה עוזרים להם קצת, ופה מטייחים, זה הכול הנשמה מלאכותית".

- נזכיר שערוץ 10 סימן מול רשת את נקודת המפנה שלו כשהציב מולכם את "הישרדות" וגבר על ערוץ 2 לראשונה ברייטינג. מה שקרה מולכם פעם אחר פעם.

"לא ידענו עד כמה זה יהיה דרמטי וזה פגע בנו. אבל גם פה צריך לשמור על פרופורציה. היו מקרים בודדים שערוץ 10 עבר ברייטינג את ערוץ 2. נכון שהוא נגס לנו ברייטינג, אבל חוץ מזה תראה איפה הם היום, עם כל ה'הישרדות', ותראה איפה רשת. נורא נעים להתענג על ההבלחות האלה, אבל בסך-הכול טלוויזיה זו ריצה למרחקים ארוכים. בערוץ 10 אין התודעה הזאת".

- זה גם מראה את ההבדל בטמפרמנט בין רשת לקשת. כשערוץ 10 ניסה להתמודד מולם הם לא נתנו לו להרים את הראש.

"אני כבר לא זוכר, אבל נכון שהאופי וההסתכלות על ההתמודדות היומיומית בטלוויזיה לא זהה בין קשת לרשת. לאורך השנים, רשת החשיבה יותר את האחריות המשותפת של הזכייניות למותג ערוץ 2. ההדגשים שלנו היו יותר להילחם על מקומו של הערוץ ופחות לצאת למלחמות יוקרה ואגו בין רשת לקשת. קשת, באיזשהו שלב, הזניחה את החשיבה הזאת על ערוץ 2 ועברה לדבר רק על עצמה, מתוך מחשבה שאולי בעתיד היא תשדר 7 ימים בשבוע. אבל אנחנו רואים שגם את החלום הזה הם דוחים. זה עניין של אסטרטגיה, ובהחלט יכול להיות שגם של אישיות ואופי".

לא רק ערוץ 10 על הכוונת של צנגן. "הרפורמה שרשות השידור מוליכה כבר כמה שנים היא מקסם שווא. זה משהו שלא יהיה והוא חסר משמעות", הוא אומר, "האבסורד פה גדל כשעכשיו כל המאמצים, גם של משרד האוצר וגם של ההנהלה, הם לפתור בעיות נדל"ניות של הרשות. אף אחד לא חושב על המסך. בחצי מהסכום שהאוצר נותן לרשות השידור אפשר לקיים לוח שידורים מפואר לטובת משלמי האגרה, שהם בעלי המניות האמיתיים של הערוץ".

- אז לסגור את ערוץ 10 ולהשאיר את ערוץ 1 פתוח?

"יותר מזה. צריך להפסיק להנשים את ערוץ 10 ולאפשר לערוץ 1 לשדר פרסומות בהיקף מוגבל וכך לקיים את התחרות בשוק הפרסום, להקטין את האגרה וגם להכריח את ערוץ 1 לייצר תוכניות למסך עבור הצופים והמפרסמים. אבל זה לעולם לא יקרה".

- יש סיכוי שתחזור לרשות, כמנהל?

"אני לא פוסל זאת. הציעו לי תפקידים, גם שם. בעיניי זו יכולה להיות סגירת מעגל יפה כי שם התחלתי. אבל כרגע זה מצב חסר סיכוי".

מפחדים ממיזוג

- כמה פעמים הייתם בסיטואציה של כמעט מיזוג בטלוויזיה המסחרית?

"פעם אחת. עוד לפני המכרז השני. אז הייתה הרגשה שבין בעלי המניות יש דיבור קצת יותר רציני וממשי. זה לא צלח, אבל זו הייתה הפעם היחידה שהרגשתי שבאמת יש רצון אמיתי למיזוג והבנה שזה פתרון נכון".

- ייתכן שהאגו טרפד את זה?

"אין לדעת, כי גם אם זה אגו, תמיד יוכיחו לך במספרים ובנתונים ובתחזיות שזה לא מתאים. אני חושב שזה עדיין מפחיד ומאיים על כל מיני גורמים בשוק בענף הפרסום, בתחום הרגולציה, של הממונה על ההגבלים".

- בעלי המניות של רשת עדיין חברים שלך?

"אני בקשר חברי עם אודי אנג'ל. על ענייני רשת אנחנו כמעט לא מדברים, וגם אם כן, זה יישאר בינינו".

- דיברו על אווירה לא טובה ונתק ביניכם.

"רכילות חסרת בסיס".

- איך שני חברים מתנהלים כשאחד הוא בעל מניות והאחר הוא המנכ"ל?

"הכול מאוד ענייני. גם אודי לא כל-כך מעורב. יש לו יו"ר. עבדתי תחת 5 יושבי-ראש, מנוני מוזס ודיוויד פדרמן, דרך צדיק בינו ואביגדור קלנר, ועד יוסי רוזן".

צנגן מספר שהוא מרוצה מהתנהלות רשת היום. על טענות נגדו בדבר "ירושה בעייתית" לא שמע מעולם. הוא ביקר במשרדי החברה בתל-אביב פעמים ספורות מאז שעזב ולדבריו הוא אינו מעודד התייעצות איתו.

- אתה מרגיש קצת ניתוק?

"זו חברה שביליתי בה 18 שנים, שהבאתי אליה הרבה מאוד מהאנשים שנמצאים שם. אני חושב שהגיע הזמן לתת לחברה הזו ללכת לכיוון שהמנכ"ל רוצה שהיא תלך בו. כיוון שהנוכחות שלי שם הייתה מאוד משמעותית, אני חושב שאני צריך בכוונה לגזור על עצמי כמה שפחות להיות מעורב, כמה שפחות להפריע, גם אם אולי אלה גזרות שנראות על פניהן מלאכותיות. זה לטובת החברה".

תגובות

מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה, מסר בתגובה לדברי צנגן: עלייתו של ערוץ 10 ב-2002 נעשתה על בסיס שיקולים והערכות של כל הגורמים הרלוונטיים בהתאם למאפייני התקופה. 4 קבוצות המורכבות מחברות מובילות במשק, ואנשי תקשורת ועסקים מיומנים ומנוסים, התמודדו על המכרז תוך מאבק עיקש שנגרר לבתי משפט, וכל זאת מתוך רצון לשדר בערוץ מתחרה לערוץ 2.

"מאז, ובעקבות המשברים שחווה ערוץ 10, נעשו התאמות על-ידי המחוקק והרגולציה, שתכליתן לסייע לטלוויזיה המסחרית-ציבורית לתת לציבור חלופת צפייה משמעותית נוספת, לאפשר תחרות על זמן הפרסום ולחזק את הפלורליזם בחדשות. בכל אלה עמד ערוץ 10 לאורך השנים.

"במכרז לערוץ 2 בשנת 2005 ההצעות הגבוהות של 4 המתמודדות (ביניהן קבוצת רשת, בראשות יוחנן צנגן) מוכיחות שהציפיות והיכולות של הטלוויזיה המסחרית ציבורית עדיין גבוהות ויש סיבות טובות לשדר בשני ערוצים.

"בדבר אחד אני מסכים עם יוחנן צנגן - שריבוי הרגולטורים בתחום הטלוויזיה תרם לריבוי דגשים, שיטות, אינטרסים, לסדקים ולעתים לחוסר תיאום ביניהם, וזה עלול להוביל לחוסר ראייה מערכתית ולמדיניות של טלאים.

"אם כן, משברי הערוץ אינם באחריות הרגולציה בלבד. הוצאות גבוהות ובלתי סבירות על תכנים בידוריים, היקפה המצומצם של עוגת הפרסום, אופן ההתנהלות מול המפרסמים וניהול בעייתי של חלק מגופי השידור תרמו לא מעט למצבה הבעייתי של הטלוויזיה".

מערוץ 10 נמסר בתגובה: "אחרי שהתרגל לפעול במשך הרבה שנים בסביבה מונופוליסטית, גם בערוץ 1 וגם בערוץ 2, ייתכן שמר צנגן מתקשה להפנים את כללי המשחק התחרותי. אמירותיו אלה משרתות את שולחיו, שרגילים גם הם לפעול בסביבה מונופוליסטית, וקיומה של תחרות בענף הטלוויזיה הוא לצנינים בעיניהם".

מרשות השידור נמסר: "מי שאומר שאף אחד אינו חושב על המסך בכל מה שקשור לרפורמה ברשות השידור אינו יודע את אשר הוא סח. כל מטרתה של הרפורמה היא להסיט משאבים רבים יותר לתוכן. הכוונה היא שהרשות תשקיע כ-200 מיליון שקל בהפקות מקור ישראליות, השקעה אפשרית רק עם יישום הרפורמה. גם האמירה שמדובר בפתרון בעיות נדל"ניות של הרשות מראה על חוסר הבנה, במקרה הטוב. במסגרת התוכנית תקים רשות השידור קריית שידור מודרנית בירושלים ובגוש דן, תשקיע 330 מיליון שקל בשדרוג טכנולוגי, תייעל את הארגון ותיתן תמורה טובה יותר למשלמי האגרה".

צרו איתנו קשר *5988