לטיפול ברודט ורוסק-עמינח: מי יהיה בעל הבית בבנק לאומי?

הנסיגה של שלמה אליהו תביא לכך שבשנים הקרובות יתנהל בנק לאומי ללא בעל בית, והאחריות על כתפי המנכ"לית והיו"ר תגבר ■ המינויים הקרובים של רוסק עמינח יהיו מכריעים ויאותתו על כוונותיה

1. שלטון המנהלים מתחזק. להחלטה של שלמה אליהו להפסיק את ניסיונותיו להשתלט על לאומי ולרכוש את מגדל, יש משמעות דרמטית לגבי הבנק: לפחות בחמש השנים הקרובות לא יהיה לבנק לאומי בעל בית, לא ייווצר בו גרעין שליטה ובבנק יהיה שלטון מנהלים. את השלטון הזה יובילו היו"ר, דוד ברודט, והמנכ"לית הנכנסת, רקפת רוסק עמינח.

מדוע בעצם? האם רק אליהו יכול לגבש גרעין שליטה בלאומי? מובן שלא. תיאורטית, מספר אנשים שמחזיקים ביחד 20% מהמניות (כולל קרן פרייבט אקוויטי אחת), יכולים לחבור ולגבש גרעין שליטה, באישור הרגולטור. אבל כאן מתחילות הדרישות של בנק ישראל: לפחות שלושה מרכיבים בגרעין השליטה שיאזנו זה את זה, כאשר לכל אחד מהם איתנות פיננסית, כלומר הון פנוי חופשי מחובות בשווי הכפול משווי המניות. לכך צריך להוסיף כיום גם את כללי ועדת הריכוזיות החדשים: אסור למועמד לשלוט בבנק להיות בעלים של החזקה ריאלית משמעותית, כלומר לשלוט בחברה שיש לה אשראי או הכנסות של מעל 6 מיליארד שקל.

אם יימצאו מלאכי השמיים שעומדים בכל הדרישות הללו ורוצים לחבור יחד, נגיע לשאלת הכדאיות. הבנקים כיום כבר אינם יצרני הערך של העשורים הקודמים. הרגולציה החמירה, לבעלים אסור לעשות כמעט דבר חוץ מלמנות יו"ר דירקטוריון, ולאור דרישות ההון החדשות אפשר לשכוח מדיבידנדים או לצפות לתשואה דו ספרתית. בתנאים כאלו מי בכלל ירצה לשלוט בבנק? לכן, בפרק הזמן הנראה לעין, הנהלת לאומי תפעל ללא בעלים. ומתוך הוואקום מתחזק שלטון המנהלים ומתגברת עצמאותה של רוסק עמינח.

2. בחירתה של רקפת. אחת ההחלטות הראשונות של רוסק עמינח יהיה מינוי ראש החטיבה העסקית, מי שיחליף אותה בתפקיד אותו מילאה בשמונה השנים האחרונות. מדובר בהחלטה חשובה שתהיה אינדיקציה לתפיסת התפקיד שלה כמנכ"ל.

רוסק עמינח אוהבת את החטיבה העסקית. את העיסוק באשראים הגדולים ובעסקאות הענק, את ההשפעה על המשק. האם כמנכ"לית היא תהיה מסוגלת להניח לחטיבה העסקית ולא להיות מנהלת העל שלה? האם היא באמת תוכל לתת למחליפה* עצמאות מבלי להתערב בהחלטותיו?

מהעבר השני של הכביש נמצאת החטיבה הבנקאית. כאן אנחנו מדברים על בנקאות קמעונאית שהיא פעילות מתמשכת, אפורה, יומיומית, הכוללת עיסוק במאות אלפי לקוחות קטנים במעל 260 סניפים. זה תחום שרוסק עמינח לא בקיאה בו ולא אוהבת אותו.

אבל בנקאות קמעונאית היא הלחם והחמאה של הבנקים. רשת הביטחון להכנסות בעתות שפל, מקור לפיקדונות, בסיס יציב של לקוחות. בנקאות קמעונאית היא גם תחום בו לבנק הפועלים יתרון מסורתי על פני לאומי. האם תפעל רוסק עמינח כנגד נטיותיה ותעסוק בקמעונאות, או שתניח לחטיבה לפעול בכוח האינרציה הקיימת?

רמז לכיוון בו תלך רוסק עמינח יהיה זהות האדם שתמנה לחטיבה העסקית. האם יהיה זה מנהל מקצועי בתחום האשראי אך ללא עוצמה ניהולית, כמו ראש מערך הנדל"ן יואל מינץ, או שמא אדם כמו קובי הבר, ראש החטיבה לכספים וכלכלה, שפחות יאהב שינהלו אותו מלמעלה או יתערבו בהחלטותיו המקצועיות.

והערת שוליים: מי שמפסיד מעיתוי החלפת המנכ"ל הוא ראש מערך משאבי אנוש, דני כהן. לאומי נכנס כעת לתקופה בה תהיה תנועת עובדים מאסיבית ועיסוק אינטנסיבי במשאבי אנוש. לקיצוץ של 800 משרות, כ-8% מהתקנים, יש השלכות מרחיקות לכת. כל יחידה בבנק תצטרך לפעול עם פחות אנשים, ועדיין לבצע את אותן משימות. עובדים רבים יעברו תפקידים ועוד לא דיברנו על הטמעת בנק לאומי למשכנתאות, על 500 עובדיו, עד סוף 2012.

בנסיבות אלה אין סיכוי שמנכ"ל חדש יסכים להחליף את ראש משאבי האנוש שלו. כהן, מועמד בולט וחזק לתפקיד ראש החטיבה הבנקאית, לא יקבל את האפשרות להתמודד. מי שתרוויח מכך היא מנכ"ל לאומי קארד, תמר יסעור, שדרכה לתפקיד נראית סלולה.

3. ההזדמנות של ציון קינן. צרות של אחד הן ההזדמנות של אחר, ולמנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, נפתח כעת חלון הזדמנויות נדיר לבסס את מעמדו של הפועלים כבנק מוביל.

בשנים 2006-2009 החליף הפועלים ארבעה מנהלי סיכונים, ארבעה CFO, שלושה ראשי חטיבה קמעונאית ועסקית, שני יו"רים, מנכ"ל, ולמעשה את כל ההנהלה. את המחיר על חוסר היציבות שילם הבנק בזמן המשבר. אותם חילופי המשמרות צפויים כעת להתרחש בבנק לאומי. החלפת המנכ"ל ו-5-6 חברי הנהלה ובעלי תפקידים בתוכה, תגדע באחת זיכרון ארגוני של מאות שנות אדם.

למנהלים חדשים יש נטייה ללמוד תוך כדי תנועה. שגיאות נעשות, לקחים נלמדים מאוחר מדי. מעבר לכך, בכל בנק לאומי עסוקים כעת המנהלים בכל הדרגים - ראשי תחומים, מחלקות, אגפים וחטיבות - בשאלות הנוגעות לעתידם. לאן הם הולכים, מה תפקידם הבא, מי יהיה הבוס החדש שלהם. חלקם פוזלים החוצה או עוסקים בפוליטיקה פנימית. במצב כזה קשה לתפקד, ליזום, להוביל מהלכים. הנזק לבנק לא ניתן לכימות.

כך שבעוד בנק לאומי עסוק בעצמו, לקינן יש, בהערכה זהירה, פרק זמן של שנה וחצי עד שנתיים במהלכו יוכל ליצור יתרון בר קיימא מול לאומי. נוצר כאן חלון הזדמנויות בו יוכל הפועלים להמשיך ולסגור את הפער מול לאומי בבנקאות מסחרית, להגדיל את היתרון רב השנים בבנקאות קמעונאית, ולנצח בקרבות המתמשכים בבנקאות העסקית.

פועלים מוביל
 פועלים מוביל