דורית ביניש בנאום נדיר: "השב"כ איננו מעל החוק"

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית ביניש, ששימשה כמשנה לפרקליט המדינה בעת שאירעה פרשת קו 300, נשאה הערב (ד') נאום נדיר על חלקה בפרשה, במסגרת טקס של עמותת שבי"ל בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב. זאת, במסגרת טקס הענקת מגן הוקרה מיוחד ל-3 אנשי השב"כ שחשפו את הפרשה, ראובן חזק, פלג רדאי ורפי מלכא.

"הענקת המגן הזה היא ביטוי להכרה והוקרה לשלושה מבכירי בניה של הארץ, ששילמו מחיר אישי כבד במאבקם לחשיפת אמת ולשמירה על טוהר המחנה בארגון החשוב והרגיש ביותר שמופקד על ההגנה על חיינו - השב"כ", אמרה ביניש.

לדבריה, "על השקיפות וטוהר המידות כולנו נאבקנו במסגרות שונות. כל אירוע משמעותי בתולדות הביטחון של המדינה הוא בעל רגישות גבוהה. כל כישלון או תקלה מדליקים את הנורות האדומות המתריעות על סכנה.

"הערב אנחנו מציים את המשמעויות האישיות והציבוריות של פרשת קו 300 - פרשה שהחיים אחריה לא היו דומים למה שהיה לפה. התרחש שינוי קונספציה חברתית ומשטרית. יש באירוע הזה משום תיקון, זו הפעם הראשונה שיש הכרה פומבית ואובייקטיבית בצדקת דרכם של ראובן חזק פלג רדאי ורפי מלכא, ידידיי".

לדברי ביניש, "היו ועדיין יש קודים פנימיים בשב"כ שקשה להתמודד איתם ולא כל אחד מבין אותם, ולכן קשה להבין את תעצומות הנפש שהיה צריך לגלות כדי לשבור את המחסומים שהקימה המערכת לצאת עם הסיפור הזה לגורמי חוץ. גורמי החוץ היו גורמי אכיפת החוק, היועמ"ש, מבקר המדינה.

"צריך לדעת עד כמה קשה לבסס אמינות של סיפור העומד בניגוד לקודים המקובלים במערכות הביטחון. כולם היו שבויים בקסם הטיעון הביטחוני, שנעשה בו שימוש כדי למנוע את חשיפת האמת. היועמ"ש ואני ניסינו לפנות לגורמים שונים בממשלה, וגם בפנינו נסגרו כל הדלתות.

"הסיפור היה כיסוי כוזב שנמסר לא רק לגורמים חיצוניים אלא גם לעובדי השירות עצמם. אחים לנשק האמינו שהשלושה הם בוגדים. קשה לתפוס מה המשמעות להיות מגורש מהמקום שהיה ביתך ולהישלח אל מעבר לגדר, כשחבריך ושותפיך אינם יודעים את הסיבה האמיתית. ראיתי את התהליכים הללו מקרוב בזמן אמת".

"היה ברור שבלי פריצת המעגל הסגור לא יקרה דבר", אמרה ביניש. "בנסיבות אלה עמדו 3 אנשים חזקים תלויים בכוחות חיצוניים, עומדים על דעתם ומספרים את סיפורם בגרון ניחר ובעיניים דומעות. שלושתם יצאו למדבר, ורק היום אנחנו אומרים בפה מלא - זו לא הייתה גירסה מול גירסה. האויב היה שלטון החוק, היועמ"ש וכל מי שהיה במאבק עם השב"כ. מבין הגירסאות השונות שהסתובבו בקשר לאירועים יש רק אמת אחת, והיא המעוררת את השאלות החשובות.

"כשגורמי אכיפת החוק נכנסו לתמונה, טענת השב"כ הייתה שכל גילוי יפגע פגיעה אנושה בביטחון. זו הייתה נשיאת שם הביטחון לשווא. נוצר פורום של מועדון ראשי הממשלה, שרים וחברי כנסת מכל הסיעות וגם התקשורת, שהדביקו ליועמ"ש ולמערכת המשפט תווית של בגידה. כל הגורמים המכריעים קבעו שיש להילחם בנו בכל דרך, למנוע מאיתנו לחשוף את האמת.

"מה ביקשנו בעצם לעשות? מששמענו שיש חשש של אירוע של הריגת מחבלים לאחר שהורדו חיים מהאוטובוס שאותו ביקשו לחטוף, הוקם מנגנון לבירור האירוע. הרכבן של הוועדות תואם עם ראש השב"כ, הייתה לכאורה תמימות דעים שהדבר מחייב בדיקה.

"נוכח החשדות ביקשנו לחקור ולהפיק מסקנות. משך חודשים ארוכים חסמו את מערכת המשפט, אסרו על היועצים המשפטיים של מערכת הביטחון להגיע ליועמ"ש ומנעו זאת גם מהשלושה. לבסוף, דרישתו של היועמ"ש לקיים חקירה הביאה לראשונה בתולדות המדינה להחלפתו. זה אחד מקווי השבר הקשים ביותר שהפרשה הזו גרמה.

"השאלה המטרידה היא איך זה יכול היה לקרות ואיך למנוע שכך יקרה שוב. שאלתי עצמי מה הדבר המדהים ביותר שהתגלה לנו, אנשי החוק, שבמשך שם ייצגנו את אנשי השירות בחברות ובהערכה. התשובה היא הכוח הבלתי מוגבל של אנשי השב"כ. לא הערכנו נכונה את הכוח הזה שיכול להיות גם מנוצל לרעה. איך על נקלה יכול הכוח הזה להיות מופנה גם כלפינו וגם כלפי הדרג המדיני. זה החשש לגבי פגיעה בלב-לבם של ערכי הדמוקרטיה.

"בהתחשב בחשיבות הפעילות הביטחונית, כוחו של ראש השב"כ פעל על כולם. במהירות רבה עבר המסר לפורום ראשי הממשלה ועורכי דין שהתנדבו לייצג אותם, שאם יינקטו צעדים כלשהם נגד המעורבים, יתמוטט מערך הביטחון של מדינת ישראל. כדי למנוע זאת מותר וצריך להמשיך את ההשתקה.

"מצאנו את עצמנו במרכזו של מסע הסתה. הצגתם של השלושה כבוגדים הייתה קלה. זו הייתה מלחמה למען האמת, מי שביקש לבדוק את גירסת השלושה הציב את עצמו במעמד אויב העם.

"בתחילת הדרך לא חשבנו על חקירה פלילית, היועמ"ש האמין שאם נפנה לאנשים הנכונים, ייפסק הסחרור של השלטת גירסת השקר בכל מחיר. ידענו שאם הסיפור של השלושה נכון, גם השב"כ נלכד בתפקוד לקוי, בשקר ובפוטנציאל של סחיטה שיכול לכרסם כלפי חוץ ופנים. אבל קיבלנו הסברים מדוע חייבים להימנע מחקירה, צמחה תזה שעל השירות חל דין אחר.

"לבסוף התקבלה הגישה שהשב"כ איננו מעל החוק, אלא עליו לפעול במסגרת החוק.
אסור לשב"כ לנצל את כוחו למטרה זרה. מגבלות החוק עליו חשובות כל-כך דווקא בגלל עוצמתו הרבה. חשוב לראות את הקווים האדומים.

"תנאי החשאיות הם חלק מאופיו וטבעו של השירות, אבל גם החשאיות נועדה לתפקוד נחוץ. שיטות עבודה אינן יכולות להיחשף, אבל התפיסה שהייתה אז, שלמען ההצלחה אפשר לחרוג מהכללים, לא לומר אמת על הפעולות, הביאה לפיתוח תרבות של שקר, שלימים הודו בה.

"אסור לחצות קווים כלפי כל המערכות הרלוונטיות, כמו יועמ"ש ובתי משפט, כפי שהתברר שהיה במשך שנים רבות. אין פעולות מחוץ לחוק, יש מרות החוק, והשירות איננו יכול לפעול מחוץ למסגרות. למרבה צער, בשום מקום, בכל המדינות שאנחנו מכירים, אין ביטחון אבסולוטי. כי במשטר דמוקרטי המטרה איננה מקדשת את כל האמצעים.

"יש מצבים שגם התכלית הזו צריכה לסגת אם היא כורכה באמצעים שנזקם רב מהתועלת המבצעית. על זה אמר אהרן ברק, שדמוקרטיה נלחמת כשידה האחת קשורה לאחור. לכן חשוב לא לשאת את שם הביטחון לשווא. טיוח בתוך המערכת הוא מתכון למפולת. מנגנוני הביטחון צריכים ללמוד גם לחשוף טעויות. אין דרכים עקלקלות.

"יש לי הרבה הערכה למאמצים שעשה השב"כ בשנים האחרונות כדי שלא תחזור על עצמה ההיסטוריה שאירעה בפרשה זו, אבל אסור לאיש להירדם בשמירה", דברי ביניש.