ניתוח "גלובס": האתגרים העומדים בפני הבנקים השנה

מחנק אשראי, מחאה שעלולה להגיע לפתחם, לקוחות שמוותרים על הנאמנות וועדי עובדים חזקים ■ לבנקאים מצפה שנה מאתגרת

עסקים קטנים, בינוניים ומשקי בית - אלה המטרות שמסמנים כל מנהלי הבנקים לשנה הנוכחית, 2012. קוראים לזה קמעונאות, מידל מרקט, לקוח צומח, לווה קטן, אוכלוסיית בסיס, אשראי מוגבל, מגזר ערבי, שכונות חרדיות, או כל דבר אחר - ניסוח הסיסמאות גובר, וגם הקמפיינים הפרסומיים. בפועל, רוצים לשדר שקליינטים- חברים בעלי ההון הגדול ודרישות האשראי המופלגות - OUT, האזרח הקטן - IN.

זה משרת את דרישות המחאה החברתית של הקיץ אשתקד - שאיכשהו דילגה על הבנקאים - תואם את דרישות הפיקוח על הבנקים ליחסי הון ליבה מינימליים ומשתלב היטב במציאות העכשווית של שפל בעסקאות גדולות. לבנקאים לא נותרה ברירה אלא להתחכך פחות עם הגדולים, ולהסתפק בלחם והגבינה שבאים תמיד מהלווים הקטנים.

השאלה הגדולה היא, איך תנהג המערכת הבנקאית עם אותם "קטנים", עסקיים או פרטיים. האם תתפתח תחרות אמת, או שאפקט חרם הקוטג' ופסק הזמן יגיעו גם לבנקאות. מחירי העמלות, בגדול, כבר טופלו. זה קרה אחרי מהלך ציבורי שאילץ את הפוליטיקאים ואת בנק ישראל לכפות על הבנקאים צמצום ושקיפות בעמלות.

עכשיו מדובר באימוץ המודל בהתייחסות למקור הרווח, יש יאמרו העושק, הגדול יותר: המרווחים. הפער הגבוה מדי בין הריבית על האשראי ללקוח לבין הריבית על כספים שהוא מפקיד. מרכז המידע והמחקר בכנסת, שפרסם באחרונה מחקר על סמך נתונים מהבנק העולמי ו-OECD, מצא כי ריבית על משיכת יתר בישראל גבוהה יותר מפי שניים מזו שבמערב אירופה; שמרווח הריבית נטו הגבוה ביותר הוא במגזר האשראי הצרכני למשקי בית ועסקים קטנים, בה בעת שמרווחי הריבית נטו למגזר המסחרי והעסקי נמוכים משמעותית. עורכי המחקר ציינו כי הגורם לפערים הללו הם ריכוזיות גבוהה ותחרותיות נמוכה.

הבנקאים דוחים מכל וכל גם את הנתונים, וגם את המסקנות. לטענתם, בקמעונאות מתקיימת מלחמה קשה של כולם נגד כולם. הם גם זוכים לתמיכה מנגיד בנק ישראל. אבל סיפור המרווחים לא חוסל; תגובת גופים ציבוריים ופוליטיים מצויה בהליכי הבשלה.

תחרות

אחרי עשרות שנות קבעון מוחלט בקשר בנק-לקוח, נאמנות מבחירה או אילוץ, לבנק של ההורים או הבנק של השכונה, עלה השנה שיעור המעבר בין הבנקים, והגיע ל-8%. מדובר במהלך שהניעו הבינוניים, ומזרחי-טפחות בראש, שגדל בזכות המעברים הללו.

עם זאת, תנועת המעבר הזו עדיין איננה דרמטית. יש הצופים שינוי משמעותי ברגע שיישבר מחסום מעבר של מעל 10% מהלקוחות; אחרים אומרים שלפני שזה יגיע ל-15% - זה לא ממש יאיים על שני הגדולים, הפועלים ולאומי, שהם בסיס המלאי של לקוחות למעבר.

המחאה החברתית

המחאה צפויה לחזור בקיץ שבפתח, הפעם כנראה כן תיגע בבנקים. האם תביא לשינוי יחסי בנק-לקוח קטן? "במקום לפחד מהשפעות המחאה, מנהל בנק צריך לזכור שאתיקה עסקית ושקיפות מול הלקוחות תורמות לחירותם הפיננסית", אומר מקור במערכת הבנקאות. "במקום לפחד מהפגנות תחת החלון שלו, עליו להקדים ולהעמיד כלים ללקוחות שרוצים להיות צרכנים נבונים יותר ולחסוך, גם במחיר פגיעה בהכנסות הבנק בשלב המיידי.

"זה אומר, שמנהל בנק צריך להקפיד להציע ללקוחות רק מוצרים או אשראי שהם זקוקים להם. הוא צריך לזכור, שהציבור שלא סתם יצא לרחוב, עוד יביא עם הזמן להכרה שהצמיחה תגיע מחיזוק עמוד השדרה של הכלכלה: צריכה והשקעות עסקים זעירים, קטנים ובינוניים. זה יביא לתיקון מערכת המס, שיבוא לביטוי בהקטנת המיסוי על צריכה והגדלת מיסוי על ההון, ויש להתכונן לזה כבר השנה".

"הנורמלי הישן"

ביל גרוס, מלך האג"ח מפימקו - קרן האג"ח הגדולה בעולם - פרסם באחרונה את מאמרו "בדרך להסדר פרא-נורמלי". התחזית עגומה. מה שנחשב נורמלי - כבר אינו כזה. כמות החובות בעולם גדולה מדי, רמת האמון נמוכה מדי, השווקים הפיננסיים קורסים באיטיות, תוך צמצום המינוף, ויש חשש להתפרצות אינפלציונית - תוצאת המדיניות המרחיבה של הבנקים המרכזיים באירופה ובארצות הברית.

זה העולם של 2012. בארץ, הבנקאים מדברים על מחנק אשראי. לחץ גדול נובע מהשלכות יישום הוראות הפיקוח, יחסי הון ליבה מינימליים במסגרת באזל 3 וגם מול העובדה כי בשנה הנוכחית צפוי מחזור אשראי בגובה 30 מיליארד שקל. 10 מיליארד, אומרים הבנקאים, ימצאו אצלנו כתובת למימון; יתרת ה-20 מיליארד - אין סיכוי שהבנקים יוכלו או ירצו לקלוט. מה שמעמיד את הגופים המוסדיים, וכמובן את כספי החיסכון ארוך הטווח של הציבור, בצרה גדולה.

לכן, בשנה זו צפויים יותר ניסיונות להסדרה וולונטרית בין הבנקים שמחזיקים בביטחונות הטובים ובהיכרות אישית עם מסתרי התאגיד הכושל, לבין הגופים המוסדיים בעלי כוח הלחץ הציבורי. הצדדים כבר מבינים את מגבלות הכוח שלהם והחולשה שלהם, וחוששים מחקיקה "פופוליסטית", שתכניס כוח רגולטורי לתמונה.

"מבול רגולטורי"

ברכה עתידית גדולה צפויה לצמוח מההתעוררות הרגולטורית, אבל בינתיים זה יוצר תקופה ארוכה של אי-ודאות. רק מהתקופה האחרונה: בית משפט כלכלי; אכיפה מינהלית; תיקון 16 לחוק החברות; הוראה 301 להתנהלות דירקטוריון; הוראה 313 ללווים וקבוצת לווים; ועדת הריכוזיות; ועדת טרכטנברג; באזל 2; באזל 3; מגבלות אשראי לנדל"ן; בדרך הצעות חוק ל"תספורות", לעובדי קבלן, לשכר מנהלים - והרשימה לא קצרה.

"על ראשו של מנהל הבנק יש בהחלט יותר מדי רגולטורים, ויותר מדי הנחתות", אומר המקור במערכת הבנקאות. "אבל הוא לא יכול להיות ראש קטן. עליו להיות פרו-אקטיבי, לאכוף בבנק את מה שייתפס בעתיד כסיכון על ידי הרגולטור, ולא לחכות להנחיה/הנחתה הבאה, ועיקר העיקרים - ליישם ביוזמתו תוכנית אכיפה פנימית, ולהפוך את המושג 'ממשל תאגידי' מפרפרזה אמורפית לכלי ניהולי".

עובדים יקרים

מנהלי הבנקים ממשיכים לדבר על בנקאות רזה והתייעלות, יודעים שרמת ההוצאות גבוהה מדי, אבל בוחרים לא להתעמת עם ארגוני העובדים ומנגנון ההסתדרות. הסדר לא יופר גם השנה: העובדים לא יפריעו למנהלים לחלק לעצמם שכר והטבות מפליגות, והמנהלים יחזירו להם בשמירה על מספר גבוה מדי של עובדים מיותרים (כ-5,000 בכל המערכת), ועל שכר והטבות מפליגות. כולם על חשבון העלות הציבורית הגבוהה.

קבוצת לאומי הודיעה על צמצום 800 מתוך 13,600 עובדיה - אבל במהלך בן 3 שנים של עזיבה טבעית. קבוצת הפועלים מסתפקת בזה שמספר העובדים, 14 אלף, לא גדל למרות שהפעילות גדלה, ורואה בזה מהלך התייעלות מפואר. בנק דיסקונט, שבו 5,800 עובדים, יצא עם תוכנית פרישה מרצון ל-400 עובדים, אבל נאלץ להסתפק ב-350. מזרחי טפחות, עם כ-4,600 עובדים, הסתפק בפרישה מסודרת של 100 עובדי מטה לאחר המיזוג ב-2005 - וסיים את הפרק. גם בקבוצת הבינלאומי, עם כ-5,000 עובדים - אחרי שנרכשו כמה בנקים - אין תוכנית פרישה, ואחרי מאבק עובדים בשנה החולפת הסכימה ההנהלה על המשך הצמדה לעובדי בנק לאומי, כלומר עליית שכר קבועה, בכל שנה, של 5.8% - לא משנה מה התוצאות העסקיות של הבנק.

מזל טוב

למזל הגדול של הבנקאים יש שם: סטנלי פישר. השנים שחלפו מאז נכנס לתפקיד והיה למלך הכלכלה לוו בציפיות, תקוות גדולות, שיכניס תחרות לבנקאות הקמעונאית. זה התבדה. פישר, כקודמיו, בחר לישון טוב בלילה. אם בשנים הראשונות חששו הבנקאים מתגובותיו, החלטותיו והביקורות הפומביות שלו, בקדנציה השנייה זה נמוג, ועכשיו הוא מסומן כפרו-בנקאים ברור.

באחרונה הנגיד הרחיק לכת, ובדיון שקיימה ועדת הכלכלה של הכנסת בשבוע שעבר (21 במארס) דיבר באופן שנועד לסכור את פיותיהם של כל הפועלים לשינוי תחרותי-צרכני. "לא ניתן לצפות שהבנקים ימשיכו להוריד את הריבית והעמלות עד אין סוף, ובו זמנית ימשיכו להציע אשראי ולהיות יציבים", אמר פישר. "יתכן, שעלויות הבנקים ושכר העבודה גבוהים מדי... אבל אסור להיות פופוליסטיים".

ועוד שי לחג העניק הנגיד לבנקאים: הוא הבטיח, שבאפריל יוצגו ממצאי הוועדה (שהוקמה בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג) לבחינת הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית - בראשות המפקח על הבנקים, דודו זקן - ואמר כי "הוועדה תמליץ, בין היתר, להגביר את התחרות באמצעות כניסה של בנק זר בתחום הקמעונאי..."

וואוו... איזו המצאה-בשורה מלאת חדשנות ותעוזה: כמה דורות דיברו על בנק קמעונאי זר?! ובכלל, הרי שלושה בנקים זרים כבר פתחו כאן סניפים; אילו רצו, יכלו להיכנס לקמעונאות. הם לא עושים את זה, כי בלתי אפשרי לחדור את חומת הריכוזיות הבנקאית הבצורה.

מה היה - ומה צפוי

הפועלים

2012 נפתחה בצפירת הרגעה ראשונה, אחרי שנים סוערות במיוחד: עימות בין נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לבעלת השליטה, שרי אריסון, לסילוק דני דנקנר מתפקיד היו"ר; מחיקות של 1.5 מיליארד ד' בגין "השקעות טריפל A בניירות הסאב-פריים" (כך כינה זאת הבנק עצמו בזמנו...); פיטורי צבי זיו; ביקורת המפקח לשעבר חזקיהו, על המינוי החפוז של ציון קינן למנכ"ל ללא ועדת איתור; חשיפת מעורבות פלילית לכאורה של דנקנר; פרשת הבנק הטורקי וקרקעות עתלית.

לאלה התווספה שנה של חקירת משטרה בעניינו של קינן, שפתחה את 2011 והסתיימה בסגירת התיק, בתחילת 2012. בין לבין הצליחה גליה מאור מלאומי לקחת את הבכורה מהפועלים. עכשיו כשהיו"ר, יאיר סרוסי, והמנכ"ל קינן כבר מתפקדים כזוג נשוי, עם יתרונות ומגרעות, נשאר להתרכז רק בבנקאות.

לאומי

בדיוק הפוך. אחרי שנים של שקט מנוהל ומוקפד, עם כמה הפרעות - מינוי דירקטורים על ידי ועדה כאילו ציבורית; כוונת מאור להתמודד על תפקיד היו"ר אחרי איתן רף וחשיפת ממצאי דוח ביקורת בבנק ישראל על המעורבות הרחבה מדי של עו"ד דליה טל - שלא התקרבו בעוצמתן לקנה המידה של אירועי הפועלים, נכנס השנה לאומי לתקופת אי-שקט ורחש-בחש.

מינויה של רקפת רוסק עמינח למנכ"ל היה אמנם צפוי ומתוכנן מראש, אבל לא יכול היה למנוע זעזועים וסערות בשדרה הניהולית. איך תהיה מערכת היחסים בין היו"ר דוד ברודט לרוסק עמינח? מה אופי סגנון הניהול שלה? יכולת התחברות לאנשים שתחתיה? איך זה ישפיע על התנהלות הבנק? מי ימונה לראש החטיבה העסקית? מי ימונה לראש החטיבה לבנקאות פרטית ובינלאומית? האם תהיה, ואיך תתבטא, המחלוקת בין ראשי הבנק על נבחרים, על החלפות בהנהלה, על קידומי בכירים? איך ינהג מי שלא ייבחר?

בשנתיים האחרונות ביצעה מאור שינויים בהנהלת החברה, מדור הנפילים לדור חדש. האם היה תיאום בין מאור לרוסק עמינח בבחירת האנשים? אם לא היה, ואם רוסק עמינח תרצה לעבוד עם אנשים אחרים המתאימים יותר, לה ולמטרותיה - זו עתידה להיות שנה מורכבת מאוד ללאומי, שעל הדרך גם רוצה להחזיר עצמו לרמת רווחיות ומובילות כבימי מאור ורף.

דיסקונט

ב-1 בינואר 2011 נכנס לתפקידו המנכ"ל שפיגל, וידע בדיוק מה הוא מקבל: בנק מדשדש; חובות בעייתיים; הלימות הון; עובדים מדושנים; מערכת מחשב שעלתה פי כמה מהמתוכנן; מבנה בעייתי של בנק-אם עם שלוש חברות-בנות חזקות; וקבוצת שליטה, ברונפמן-שראן, מסוכסכת, מרוחקת, שמא מתחרטת, שהתחמקה מהזרמת כסף, חרף דרישות בנק ישראל.

שפיגל הולך על מנהיגות אישית סוחפת, נוסח אלי יונס ממזרחי טפחות. בחודשים הראשונים נהג לעמוד בכניסה בתחילת יום העבודה ובסיומו. מי שבא מאוחר, או יצא מוקדם - זכה לנזיפה ולהערה בתיק האישי. בתמיכת היו"ר, יוסי בכר, שבחר בו, והדירקטורים שרואים בו סיכוי לבנק, הגיע שפיגל להסכם דרמטי עם העובדים על פרישה מוקדמת, ובעיקר שעובדים חדשים יועסקו בהסכמי דור ב'; שיפר את מצב ההון; החליף מנהלים; מוביל ניהול כקבוצה - וזו רק תחילת הרשימה. אלא שהכול איטי וכבד, כל שינוי זעיר נמשך חודשים, וכל זה כשמצב הכלכלה ושוק ההון לא ממש מסייעים...

מזרחי טפחות

המנכ"ל, אלי יונס, הוכתר השנה למנהל האולטימטיבי בבנקאות. הבנק גדל, מצליח, מרוויח, נושא תשואה גבוהה. מי שחיכה שיונס יחליק בגלל עוצמת האגו, התבדה. כשזה קורה - הוא מתעשת מהר. מי שחשב שהמיזוג בין מזרחי לבנק המשכנתאות הגדול שלו יפגע בשניהם - התבדה אף הוא. המיזוג עשה רק טוב. מבחינת נפח אשראי, שווי שוק וכנראה גם אשראי כולל - כבר עבר את דיסקונט.

מה הלאה? תלוי מה יונס רוצה. כיום הוא המנכ"ל הכי ותיק בבנקאות - ב-2014 יסגור 10 שנים. הוא ממשיך להגיע בכל בוקר עם רעם תופים נמרץ ומציב מטרות ארוכות טווח, אבל החלום הגדול לעמוד בראש שני בנקים מאוחדים, מזרחי-דיסקונט או מזרחי-הבינלאומי, מנוטרל על ידי הרגולטור.

הבינלאומי

גם הוא נכנס לשנה של אי-שקט. ועדת הריכוזיות קבעה שצדיק בינו צריך לבחור בהקדם בין שליטה בבינלאומי לשליטה בקבוצת פז, והוא יילחם בכל כוחו, כולל בג"ץ, למנוע את הפיצול הנדרש. אפשר שמינוי רוני חזקיהו, המפקח הקודם על הבנקים, ליו"ר הבינלאומי במקום ז'אק אלעד, קשור בין היתר גם למלחמה הצפויה מול הרגולטורים.

עם זאת, גם חזקיהו, הבנקאי המיומן, יצטרך ללמוד שבבינלאומי יש רק יו"ר אחד על-אמת: בינו. סמדר ברבר צדיק - מנהלת הבנק בחמש השנים האחרונות, שכבר החליפה את רוב ההנהלה - תצטרך ללמוד לעבוד עם חזקיהו. שניהם יחד יצטרכו למצות השנה את הסינרגיה המדוברת שעמדה בבסיס רכישות בנק מסד, בנק אוצר החייל ויו בנק. עם 80 סניפים לבנק ו-176 לקבוצה כולה, שוב מתברר שיותר קל לקנות ולשלם מאשר לבלוע ולעכל.

חמשת הבנקים הגדולים
 חמשת הבנקים הגדולים

צרו איתנו קשר *5988