יתרת העו"ש של שרי אריסון: 19,889,000 שקל לזכות

איזה בנק מפעיל את אחת מסוכנויות הביטוח הרווחיות בישראל, על מה רבו עידן וליאורה עופר, וכמה כסף יש בחשבון העו"ש של שרי אריסון? ■ גם את התשובות לשאלות הללו ניתן למצוא בין אלפי העמודים שפרסמו הבנקים לסיכום שנת 2011

הדוחות הכספיים של הבנקים כוללים אלפי עמודים. בין מאות הטבלאות והררי הנתונים מסתתרים גם כמה סיפורים פיקנטיים. הנה אחדים מהם.

סוכן הביטוח אלי יונס

מי אמר שבנקים לא מוכרים ביטוח? אחת מסוכנויות הביטוח הרווחיות ביותר בישראל נמצאת במזרחי טפחות. זוהי טפחות ביטוח שמוכרת פוליסות ביטוחי חיים וביטוחי נכס לדירה, ללקוחות שלוקחים משכנתא בבנק. רווחי הסוכנות עמדו בשנת 2011 על 71 מיליון שקל, קפיצה של 31% מרווח של 54 מיליון שקל בשנת 2010. שוויה של הסוכנות בספרי הבנק עומד על 529 מיליון שקל - יותר משווי השוק של חברת ביטוח בינונית כמו איילון.

עידן וליאורה כבר לא חברים

בשלהי 2009 התפתח עימות בין החברה לישראל שבבעלות סמי עופר לבין מזרחי טפחות של יולי עופר. הסיבה: 10 מיליון דולר שהבנק משך מחשבון צים לכיסוי חוב שלה, בלי הסכמת החברה. סמי ויולי, כידוע, כבר אינם בין החיים, והשליטה עברה ליורשיהם, בני הדודים עידן (חברה לישראל) וליאורה (מזרחי טפחות).

מדוחות מזרחי טפחות ל-2011 עולה, שבלי שום קשר כמובן לאירוע בצים, במהלך השנה הקטינו "קרובי קבוצת עופר" ותאגידים בשליטתם כמו החברה לישראל וכיל את פיקדונותיהם בבנק ב-973 מיליון שקל. מ-1.04 מיליארד שקל ל-68 מיליון שקל. במילים אחרות, עידן הוציא את הכסף מהבנק של בת הדודה.

אל תסתבכו עם הטאל"ר

הרבה אנשי עסקים לא שמעו על סקטור טאל"ר בבנק לאומי. ומבחינתם, טוב שכך. הסקטור שעוסק לפי שמו ב"טיפול אינטנסיבי בלקוחות רגישים" נמצא במערך "אשראים מיוחדים" שבראשו עומד משה אינגביר המיתולוגי. בלאומי מגדירים את הסקטור כמיועד ל"לקוחות פעילים הנמצאים בקשיים", אנחנו יכולים לקרוא להם חברות על סף חדלות פירעון. בין הלקוחות הבולטים של הסקטור נמצאים למשל אילן בן דב בטאו, ורוני אלרואי בקמן. הנה רמז לאיש עסקים: אם מנהל קשרי הלקוחות שלך בלאומי שולח אותך לאינגביר, אתה בצרות.

עובדים יקרים בדיסקונט

בכנסי עובדים נוהגים מנכ"לי הבנקים לפתוח בברכה ל"עובדים היקרים". במקרה של ראובן שפיגל, מנכ"ל דיסקונט, מדובר בעובדים יקרים מאוד. 340 עובדים הצטרפו בחודשים האחרונים לתוכנית הפרישה המוקדמת של הבנק שעלותה לדיסקונט היא 600 מיליון שקל. חשבון פשוט מראה כי כל עובד שהחליט לפרוש קיבל בממוצע סכום של 1.76 מיליון שקל.

הפלוס בעו"ש מתחיל בתוכי

בניגוד לרבים מלקוחות בנק הפועלים, לשרי אריסון אין אוברדרפט. איך אנחנו יודעים? כי דוחות הפועלים מספרים לנו מה היתרה בחשבון העו"ש של בעלת השליטה.

נכון ל-31 בדצמבר 2011 היו בחשבון של אריסון 19,889 אלפי שקלים, כלומר כמעט 20 מיליון שקל. ומה קורה אצל בעלי שליטה אחרים? מוזי ורטהיים מחזיק במזרחי טפחות 9 מיליון שקל, פיקדונות משפחת עופר במזרחי טפחות מסתכמים ב-4 מיליון שקל, צדיק בינו מחזיק בבינלאומי מיליון שקל.

עובדי בנק הפועלים כן עוזבים את העיר

בחג הקודם קיבלו כל עובדי בנק הפועלים מתנה: סט מזוודות. עם קשר לכך או בלי, בעמוד 111 בדוח הבנק מדווח כי הנהלת הבנק עומדת לצאת ממרכז תל אביב.

"הבנק החליט לפעול לריכוז משרדי ויחידות ההנהלה הראשית בקריה עתידית אשר תוקם מחוץ לתל אביב, והוחלט על רכישת קרקע מתאימה", מדווח הפועלים.

למזרחי טפחות לקח שלוש שנים לבנות קריה בלוד. אפשר אם כן להניח שאת חג הפסח ב-2015 יחגגו חלק מעובדי הפועלים בבניין חדש הרחק מתל אביב.

קנית אוטו? קבל חניה

דיסקונט מספר לנו כי במהלך 2012 החטיבה הבנקאית תפעיל סניף שיתמחה ב"טיפול במימון רכישת כלי רכב". אם עד עכשיו נתן דיסקונט חניה חינם למחזיקי מפתח דיסקונט, מעתה הוא גם יממן את האוטו.

הבנקים מציגים: איבוד נתונים

הדוחות הכספיים הם אבן הראשה למידע על מה שקורה בבנקים. מאות אנשים עמלים על הכנתם, משרדי רו"ח מכובדים מאשרים את הנתונים הנכללים בהם ועורכים עליהם ביקורת, ובכל זאת כדאי לקחת לפחות חלק מהמספרים שם בעירבון מוגבל. מדוע? כי כאשר בוחנים את הדיווחים אחורה, מתברר שיש שינויים מהותיים לגבי שנים קודמות.

כך, לדוגמה, נתוני 2010 שמדווחים בשנת 2011 אינם זהים - ואפילו שונים מאוד - לנתוני 2010 שדווחו לפני שנה. וזה לא אירוע חד פעמי ולא קורה רק השנה. כשמסתכלים על נתוני עבר מגלים שינויים, גם מהותיים, ולא מדובר כאן על סיווג מחדש שנובע משינוים חשבונאיים. יש שינויים שמוגדרים כטעויות: באחד הבנקים צנח פתאום שיעור העובדים עם השכלה אקדמית ב-7 נקודות אחוז. "נפלה טעות בנתונים שדווחו בדוחות 2010", הייתה תגובת הבנק. בבנק אחר עלו רטרואקטיבית הוצאות הפרסום והשיווק ב-18%. איך נוספו פתאום עוד 47 מיליון שקל? רק אלוהים וחשב הבנק יודעים.

מוקד קבוע לשינויים רטרואקטיביים הוא התשואה לפי מגזרי פעילות. שם הנתונים משתנים בין השנים במהירות כה גדולה עד שאין להם כל משמעות. באחד הבנקים נרשמו השינויים הבאים: התשואה על ההון במגזר עסקים קטנים לשנת 2010 הייתה 3.5% לאחר שבשנת 2010 עצמה דיווח הבנק על תשואה של 23.7%-. התשואה במגזר הפיננסי קפצה לפתע רטרואקטיבית מ-9.4% ל-20.1%. הבנק כמובן לא טרח לאזכר את השינוי או להסביר אותו.

כמה אמינות יש לתת לנתונים שמשתנים בדיעבד? כמה שינויים עוד נראה השנה בדוחות של 2011? ואיפה רואי החשבון המבקרים? אולי הגיע הזמן שבנק ישראל יעשה סדר, ולכל הפחות יחייב את הבנקים להסביר איך נתון שפורסם בדוח רק לפני שנה, משתנה פתאום ללא סיבה נראית לעין.