איך יכול עובד ליחצ"ן את העשייה שלו בלי לעורר אנטגוניזם?

עובדים מוכשרים רבים (במיוחד בני דור איקס) יוצאים מנקודת הנחה כי העבודה הטובה שהם עושים "מדברת בעד עצמה". אלה מהם שהתחנכו על ערך הצניעות, יבצעו את העבודה הסיזיפית היומיומית שלהם בשקט, מאחורי הקלעים, ויצפו שהקידום כבר יגיע מאליו, במסלול טבעי, לאור איכות עבודתם. אבל מסתבר שענווה וצניעות - ערכים יפים ככל שיהיו - חותרים תחת האינטרס האישי שלהם. לא רק שהם לא יקודמו, יש סיכוי רב שהם ימצאו את עצמם מפוטרים בשעה שעובדים "רעשניים" יותר, שיודעים "לתקוע בחצוצרות" על כל משימה זניחה שהם ביצעו, יטפסו במעלה הפירמידה הארגונית.

"מדובר בתסכול שחשים הרבה מאוד עובדים שרוצים להתקדם ונתקעים", אומרת גל מור, יועצת לניהול קריירה ומנהלת משאבי אנוש באאוטסורסינג. "כשעובד מתייעץ איתי: 'איך להיות בתודעת המנהל כשמשרה מתקדמת נפתחת בארגון?', אני שואלת אותו: 'מה עשית כדי שידעו עליך?'. לרוב התשובה שלו תהיה: 'אני לא משוויץ בעשייה שלי'. מאחורי המילים הללו מסתתר החשש להיתפס כשחצנים, אם יתקשרו את הישגיהם".

"יחסי ציבור הינם כלי תקשורתי הכרחי למי שרוצה להתקדם, בבחינת 'עשית ולא דיווחת, לא עשית'", אומר אבי פרנקל, מנכ"ל HRT, פתרונות הדרכה וייעוץ במעברי קריירה. "לרוב המנהל שלך יודע שהיית אחראי על מהלך איקס, אולם אם לא תייצר סביב התרומה שלך מספיק באזז, מרבית הסיכויים שהמסר לא ייטמע. יתרה מזו, השקט שלך עלול לאפשר למישהו אחר לנכס לעצמו את הקרדיט".

מסתבר שיכולת היחצנות העצמית היא אמנות שכרוכה בזיהוי מדויק של הטיימינג, המקום, האופנים והמינונים לעשות את ה"רעש" באלגנטיות ומבלי לעורר אנטגוניזם. איך עושים זאת? "גלובס" ממפה מספר דרכים אופרטיביות.

1. גאוות יחידה

מור: "חלומה של כל הנהלה הוא ליצור צוות עובדים מגובש וחדור גאוות יחידה. לפיכך, בהקשר של מיתוג ונראות ויח"צ, ההמלצה שלי לעובדים שרוצים לתקשר את העשייה שלהם תהיה: לאמץ תמיד שפה של גוף ראשון רבים, למשל, 'אנחנו מוציאים עכשיו מוצר חדש לשוק' , 'קמפיין הפרסום שלנו עלה אתמול', וכו'. שפה כזו משדרת לסביבה שאתם לא רואים את עצמכם כישות נפרדת מהארגון, שאתם מזוהים איתו, ושאתם גאים להיות חלק ממנו.

"את ההמלצה הזו הייתי מסייגת באזהרה: להקפיד על מינונים נכונים. אל תגזימו ואל תגיעו למקומות שמשדרים כאילו הארגון שייך לאבא שלכם. גם אם זה נכון, אתם נתפסים כטרחנים וכפתטיים בעיני הסביבה, ואפילו בעיני ההנהלה".

2. סמול טוק

מור: "יש עובדים שמתפקסים על העבודה הצרה שלהם, מתוך תפיסה שהארגון הוא מקום לעבוד בו ולא מקום לעשיית חברים. הם ייכנסו למעלית עם עובדים נוספים שהם לא מכירים וינעצו עיניים ברצפה - בלי לחייך, בלי לומר שלום ובלי מחוות ידידותיות אחרות. זוהי טעות מבחינת יח"צ פנים ארגוניים, כי בעצם הם מפספסים הזדמנות לתקשר לסביבה מי הם ומה הם עושים בארגון.

"המפגשים האקראיים הללו, שעשויים להתרחש בכל מקום בארגון (בשירותים, במטבח, בפינת העישון), הן הזדמנות לאינטראקציה - ללמוד את שמות העובדים האחרים ואת תפקידיהם, להתעניין במה שהם עושים, על איזה פרויקט הם עובדים - ומי יודע, אולי מהם יגיע מידע ארגוני שעשוי לעניין אתכם.

"אגב, סמול טוק ממש לא צריך להיעשות בקטע חנפני, אלא ממקום תקשורתי אותנטי, כך שכשביום מן הימים, כששמכם יעלה בפני אותו עובד, אתם כבר תהיו מתויגים אצלו כידידותיים, נעימים וחיוביים".

3. אירועי חברה

מור: "בעוד שסמול טוק מפקסת את מהלכי התקשור שלכם כעובדים כלפי קולגות ועובדים אחרים בארגון, המלצה זו מכוונת כלפי למעלה - אל דרגים בכירים יותר בהיררכיה, כאלה שאפילו לא מכירים את שמכם. אירועי חברה כמו ימי כיף, נופשים או מסיבות - הם אירועים ששוברים את הדיסטנס, ובהם אפשר לגשת ולשוחח עם היו"ר, עם הסמנכ"לים, או אפילו עם בעלי המניות, ולהתוודע אליהם.

"רוצה להעביר מסר למנכ"ל (שמעולם לא פגש אותך אישית) שאתה תורם לארגון? עם כוס בירה ביד, תוכל לומר לו משהו כמו 'ראיתי את המצגת המצוינת שהכנו ללקוחות, וחשבתי שהיה מעניין להכניס גם נתונים על שדרוג דרכי ההפצה שעליהן הייתי אחראי בחודשים האחרונים'. האירועים הללו הם הזדמנות להעביר מסר לצמרת הארגון על עשייתכם המקצועית מבלי להיתפס כנדחף ומבלי לעקוף את הממונים שבתווך".

4. סיום פרויקט

פרנקל: "גם לטיימינג של מהלכי היח"צ העצמיים יש משקל בהצלחתם, ובהקשר זה המועד שאחרי סיום פרויקט הוא אידאלי. הייתם חלק מפרויקט מוצלח? המחלקה שלכם עמדה ביעדים? הצלחתם לפתור תקלה שהטרידה את הארגון זמן רב? תקשרו את הסיפור מיד עם סיומו ('סיימנו את פרויקט העברת השרתים סוף-סוף').

"ממילא מצפים ממכם לדווח על סיום המשימה, אז עשו זאת כשאתם מדווחים על העובדות היבשות והצמידו להן גם אמירה אישית, שמראה כי הייתם חלק אינטגרלי מההצלחה ('הפרויקט היה מאתגר, אבל שמחתי לקחת חלק במציאת הפתרון שהוביל לסיומו').

5. רשת חברתית

מור: "אם החברה שבה אתה מועסקים מחזיקה עמוד בפייסבוק או בלינקדין (והיום מרבית הארגונים מצוידים בדפים כאלה), יש לכם הזדמנות נהדרת לרתום את המדיות הללו לטובת יחסי הציבור האישיים שלכם בארגון.

תוכלו לעשות זאת, אם תהיו חלק מדף החברה ברשת החברתית, תתעדכנו במה שמעלים אליו, ותשתלו מדי פעם בשורת הסטטוס שלכם תכנים שמשדרים גאוות יחידה, הזדהות ולויאליות.

"יותר מכך, הרשתות החברתיות משמשות היום את הארגון לגיוס עובדים, ומבחינתכם זוהי הזדמנות לסייע למחלקת משאבי אנוש בגיוס חברים מוכשרים בשיטת 'חבר מביא חבר'. כך גם תפגינו כי אתם מרוצים מעבודתכם בארגון ומזוהים איתו, אחרת לא הייתם ממליצים עליו לחבריכם".

6. התנדבות

פרנקל: "מעבר לעבודה הצרה, מקום העבודה מציע אפשרויות לקחת חלק במגוון רחב של פעילויות שימקמו אתכם בזיכרון של האנשים הנכונים. מבחינתכם כעובדים ישנם מהלכים שלא עולים לכם במאמץ גדול, בזמן רב או בכסף, וממתגים אתכם כעובדים אכפתיים ומסורים: התנדבו להעביר חפיפה או ללוות עובדים חדשים, הצטרפו לקבוצת הכדורסל של החברה, נדבו את הסלון שלכם לערב גיבוש מחלקתי, סייעו בארגון אירועי חברה או התנדבו לפרויקטים חברתיים. למעשה, כל פעילות מחוץ לגבולות הגזרה של העבודה המקצועית היא פלטפורמה נוספת בה תוכלו לתקשר כי ניחנתם בנדיבות, ביחסי אנוש טובים, בגישה חיובית, וכמובן - בכישורים מקצועיים".

7. זה באמת עובד?

מור: "במבחן התוצאה, עובד סביר שממתג את עצמו בתוך הארגון ומייצר תחושה 'שהוא בעניינים' יתקדם מהר יותר לעומת עובד מבריק/איכותי/מצוין שנחבא אל הכלים. בהחלט נמצא עובדים בכירים שהתקדמו בגלל היותם 'טווסים', כשבפועל הם כמעט לא עושים כלום. איך זה קרה? הם פשוט הקיפו את עצמם באנשים שעשו עבורם את העבודה השחורה. אגב, מבחינת ההנהלה אין עם זה שום בעיה - כל עוד אותו מנהל מספק את הסחורה.

"בנוסף, כדאי כאן לתת את הדעת על ההבדל המגדרי: יחצנות עצמית של עובד-גבר לעולם מתקבלת בהבנה וכמהלך לגיטימי הרבה יותר ממהלכי יחצנות עצמית של עובדת-אישה (ממנה הציפיה היא לעשות ולהצניע); ויש כאן גם מרכיב תרבותי, שרואה בהפגנת נוכחות חלק מן המהות הגברית, ממש כשם שבטבע הטווס הזכר הוא זה שפורס את נוצותיו הצבעוניות".