מעשי קונדס בדרום ת"א

א.התגובה הראשונית, האינסטינקטיבית, של משטרת ישראל אחרי השלכת חמישה בקבוקי התבערה אל בתי המסתננים בדרום תל אביב השבוע, הייתה שהחוקרים לא שוללים את האפשרות שמדובר במעשה קונדס. האפשרות הקונדסית הנ"ל נשללה די מהר, כמובן, ובכל זאת.

כן, ובכל זאת. הרי האפשרות שמדובר במעשה קונדס לא עלתה ונשללה, איכשהו, בפרסומים מאוחרים יותר על כך ששני קטינים התלוננו כי שלושה כהי עור תקפו ושדדו אותם וניסו לאנוס נערה יממה לפני אותו ליל בקת"בים. כהי העור הרי לא עושים מעשי קונדס.

האפשרות שמדובר במעשה קונדס גם לא עלתה על דל שפתיו של איש כשארבעה צעירים ערבים תקפו שלושה יהודים בירושלים ופצעו אותם באורח קל. ערבים, אתם יודעים, הם לא עושים קונצים. חבר'ה רציניים.

האפשרות שמדובר במעשה קונדס לא עלתה גם במקרים מוקדמים יותר שאירעו השבוע: צעיר כבן 21 המוכר למשטרה נורה במרכז ראשון לציון ועבריין מוכר מבני ברק גילה מטען חבלה שהוצמד לרכבו. למה המשטרה לא העלתה את האפשרות שמדובר אולי במעשה קונדס של נערים?

אין לשלול את האפשרות שלפעמים מה שאתה לא שולל אומר עליך יותר ממה שאתה שולל. למה פשע שנאה יכול להיראות לך, אינסטינקטיבית, כמעשה קונדס?

אולי זה בגלל שאתה לא מחשיב מי-יודע-מה את האנשים שאותו מעשה כוון נגדם? אולי הם לא נראים בעיניך כאנשים בכלל?

אם בקבוק תבערה היה נזרק לבית של אח שלך זה היה נראה לך מבדר? בקבוק תבערה בגן ילדים נראה לך מצחיק? תן ת'כתובת של הגן של הילדים שלך. אני בטוח, או לפחות לא שולל את האפשרות, שהם יידעו להעריך את ההומור.

רבות מדברים רעות על הגזענות ועל השנאה הרוחשות בקרב תושבי שכונות הדרום. אבל התגובה הראשונית האינסטנקטיבית של חוקרי משטרת ישראל מוכיחה כאלף עדים שהרגשות הנ"ל מתקיימים במידה לא פחותה בקרב שוטרי ישראל. לתושבי שכונות הדרום אין מה לבוא בטענות. הסיטואציה נכפתה עליהם והם קורבנותיה.

ממה שראיתי כשהייתי שם, לא התרשמתי שהם שטופי שנאה. להפך, יש שם הבנה למצב, חמלה לחלש ורצון לעזור הרבה יותר משיש במסדרונות הכנסת. נכון שאפשר להמשיך את הקו הזה ולטעון שאם כך הדבר, אז מה יש להלין על השוטרים כשבממשלה ובכנסת עוסקים בהסתה ממושכת ובלתי פוסקת כנגד המסתננים? הם הרי אלה שנמצאים בין הפטיש והסדן ונאלצים לפעול במציאות קשוחה וכפוית טובה. אולי יש בזה משהו.

תגובה ראשונית, אינסטינקטיבית. לפעמים היא יכולה לומר המון. אפרופו תגובה ראשונית אינסטינקטיבית, אני לא מכיר מישהו, גם לא מישהו שמכיר מישהו, שתגובתו הראשונה והאינסטינקטיבית הייתה הפתעה ממה שקרה. זו גם לא הפעם הראשונה שדבר דומה קרה. הדבר היחיד המפתיע היה הבחירה בבקבוק תבערה ולא ברימון או בנשק חם.

ב. אבל בקבוק התבערה הוא אכן המשל המושלם לכל הסיפור. הכול נורא סמלי. לא צריך להסביר, מספיק להסתכל על האיור של תמיר בעמוד הזה. אנחנו כולנו דחוסים בתוך הבקבוק הזה גם אם אנחנו לא מתגוררים בשכונת שפירא, והפתיל כבר דולק וצפוף וחם, והבקבוק כבר נזרק ועוד רגע יתנפץ.

למעשה, עד שתקראו שורות אלה יכול מאוד להיות שכל זה כבר קרה. עיתון סוף-שבוע הוא קצת כמו הכוכבים שאנחנו רואים בשמיים. חלקם, כידוע, לא קיימים כבר מזמן, זה רק הזמן שלקח לאור - או לשליח עם העיתון - להגיע, ששומר אותם חיים בעינינו. כל מה שיש לנו הוא העבר. אנחנו שוחים בתוכו כמו זבוב שנפל לצלחת פירה.

חשבתי על הכוכבים האלה שאנחנו רואים אף שהם כבר מתים, ועל זה שכל מה שאתה רואה ממש עכשיו, בעצם כבר קרה. ביום העצמאות, ממש רגע לפני שנזרקו בקבוקי התבערה, התפרסמו המון סקרים על זה שהישראלים מאושרים יחסית ממצבם, ושישראל היא נס כלכלי וכל זה. זה קצת אותו הדבר, לא? מה שנדמה לנו כאושר, הוא בעצם הזמן שלקח לאושר להגיע אלינו. האושר של הישראלים הוא אור שהגיע מכוכב רחוק מאוד.

לאור של הכוכבים הקרובים יותר לקח קצת פחות זמן להגיע אלינו מהעבר הרחוק. דוח של מרכז אדוה שפורסם השבוע מביא אלינו תמונה מישראל של העבר הקרוב, 2010: הפערים, כמה לא מפתיע, ממשיכים להתרחב. הכנסות המאיון העליון זינקו בכמעט 50% בתוך חמש שנים, ושכר המנהלים זינק ביותר מפי שלושה משכר העובדים (חרשתי את הדוח שלהם. לא מדובר במעשה קונדס).

יש יותר ויותר עובדים עניים והצדק החלוקתי הולך ומצטמצם. בכלל, הדוחות שמראים את העבר הקרוב הולכים ומצטברים. הפערים מתרחבים, העבודה פחות ופחות משתלמת, המיסים עולים, החינוך נפגע, וכך גם הבריאות. אם הייתי מהמר, הייתי אומר שזה ודאי ישפיע על מדדי האושר בעתיד הדי-קרוב. וזה קשור למה שקרה בשכונת שפירא יותר משאנחנו מוכנים להודות.

עוד כוכב קרוב ששלח את אורו בשנה שעברה: ב-2011 נכנסו לישראל יותר מסתננים, פליטים ומהגרי עבודה מאשר עולים חדשים. ואני לא מדבר פה על תוצאה צמודה של משחק כדורסל, כן?

נראה שהבחירות האלה ינועו על הציר שבין איראן לחוק טל עם גיחות קצרות לצדק חברתי מדולל כזה או אחר, אבל הבחירות הבאות ואחרי הבאות יהיו ודאי על היחס למסתננים. למפלגות הימין זו ודאי בשורה טובה, אחרי הכול, זו לא צריכה להיות בעיה קשה מדי להסיט את הרגשות החמים מהפלסטינים - תזכירו לי? - אל האפריקאים.

השינויים ברטוריקה יהיו מזעריים למדי. סביר להניח שזה יהיה הדור הבא של מפלגות הבוטיק סטייל יש עתיד. פשוט, במקום להבטיח לפתור את הבעיה עם החרדים או לדאוג למעמד הביניים או לבער את השחיתות כמו שנהגו להבטיח ולדאוג ולבער מפלגות בוטיק מאז ומתמיד, הן יבטיחו לפתור את הבעיה עם המסתננים.

ואם לא לפתור, אז לפחות להרחיק אותה עוד קצת ממרכזי הערים. ואם לא להרחיק ממרכזי הערים, אז לבנות ערי מסכנות בדרום. ואם לא לבנות ערי מסכנות, אז לחזק את הגבולות. ואם לא לחזק את הגבולות, אז לירות במי שמתקרב. כוכבים חדשים יזהרו אז בשמי הפוליטיקה המקומית עם מסר אחד, פשוט, בהיר וקליט, שיאחד סביבו את העם: זרים החוצה.

זה בטח יהיה כיף אדיר.

ג. לפעמים נדמה שזו בעיה אחת יותר מדי, לא? פעם החיים היו פשוטים והסוגיות היו מעטות וקלות: אשכנזים-מזרחים, דתיים-חילוניים, מלחמת קיום. פתאום נהיה לך ימנים-שמאלנים, כיבוש, עליות המוניות.

אחר כך זרקו לך פנימה פערים חברתיים, שהולכים ומתרחבים עד כמעט פקיעה, הוסיפו מיתון עולמי ותבלנו בטרור דיגיטלי, בטרור פיזי, באביב ערבי, באיום גרעיני ובמחאה חברתית. לא הספיק. אז הנה, קיבלנו גם את בעיית המסתננים. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין עדיין? אחרי הכול, מכורה, אנחנו משתעממים פה ואין לנו מה לעשות עם הזמן.

מה אין עדיין? מה חסר פה בשביל לעשות את החיים קצת יותר מעניינים? אסונות טבע. אני חושב שרעידת אדמה טובה כזו יכולה להעיר את העם. גם מגיפה יכולה לשקשק פה את העניינים. יודעים מה, גם אסון סביבתי חמור יכול לבוא בחשבון. בעצם, עזבו, זה יותר מדי, נסתפק במערכת בחירות מיותרת ונסגור עניין.

כן, לפעמים באמת נדמה שאין לשלול את האפשרות שבסך הכול מדובר בסוג של מעשה קונדס קוסמי. עכשיו השאלה היא מתי יגיע האור (החשוך) שיוצא מישראל של ההווה אל ישראל של העתיד.

 דרור פויר

כולנו דחוסים בבקבוק הזה, גם אם אנחנו לא מתגוררים בשכונת שפירא, והפתיל כבר דולק וצפוף וחם