תגיד, מר מופז, אתה אמיתי?

כמה קל לעבוד עלינו. מדינה שמנהיגיה שקרנים זה לא פרט קטן, זה חתיכת פרט

א.

בעיניי, השיעור העיקרי שיש ללמוד מפרשת הבחירות שלא היו זה כמה קל לעבוד עלינו, כמה פשוט זה למכור לנו סיפור, להסיח את דעתנו, לעשות עלינו סיבוב. אנחנו חבורה של פתיים, תמימים, עדר כבשים במדרון - בניגוד מוחלט למה שאנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו; שאנחנו פיקחים ומתוחכמים, שלא עשו אותנו באצבע ושאיתנו אף אחד לא מתעסק, שאנחנו מלכי הקומבינה, יודעים לקרוא בני אדם כספר פתוח.

והנה, לא היה אחד מאיתנו שלא נגס בפיתיון. האמנו להם כמו כלום. ידענו שמדובר באנשים שאין להאמין להם, והאמנו בכל זאת. זה לא היה איזה מבצע עוקץ מתוחכם, פרי מחשבה מורכבת ותכנון קפדני. זה היה תרגיל הטעיה פשוט, חסר תחכום מיוחד. ואנחנו בלענו וביקשנו עוד. התנפלנו על הבחירות באותו בולמוס פסיכי שבו אנחנו מתנפלים על כל דבר.

אני האמנתי לכל מילה. אף שלא הבנתי בשביל מה בדיוק צריך את הבחירות האלה ולמה זה טוב, כבר נסחפתי כמו כולם למערבולת. כבר התחלתי להתלבט למי להצביע, ודיברתי על זה עם חברים, ואפילו כתבתי על זה טור כל הלילה בין שני לשלישי. זה היה לילה ארוך, הספקתי אפילו לשכנע את עצמי שלמרות חוסר הנחיצות, הרי שהבחירות הן הזדמנות לשינוי או משהו בסגנון.

כבר ראיתי בעיני רוחי איך משתנה המפה הפוליטית מהקצה אל הקצה. חשבתי וחשבתי וכתבתי וכתבתי, ואז שלחתי לעיתון והלכתי לישון. כשקמתי כמה שעות אחר כך, הכול היה כלא היה. שקר וכזב. אין בחירות, יש ממשלת אחדות שכמותה טרם נראתה.

העובדה שהבחירות היו מיותרות לא הופכת את פשע השקר לפחות חמור. מלבד השקרים והציניות, מה שבאמת נחשף כאן זו הקלות הבלתי אפשרית של המניפולציה. ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך: אם ככה עבדו עליי הפעם, האם לא סביר יהיה להניח שזו לא הפעם הראשונה? שזו לא הפעם האחרונה? האם משהו מכל זה אינו מבוסס על שקר ועל הונאה?

יהא זה הלקח שנלמד. אבל איך אפשר ללמוד לקח כזה, בעצם? מה, מעכשיו לא נאמין יותר לאף אחד אף פעם? איזה מין חיים אומללים ועגומים הם אלה?!

והקטע הוא שבכלל לא אמור היה להיות אכפת לי. לא הצבעתי קדימה, לא היו לי שום ציפיות משאול מופז, אין טעם להיעלב מאדם שחוזר ועושה ההפך ממה שהוא אומר. ובכל זאת. כשיורקים עליכם, גם אני נרטב.

ב.

אבל אתם יודעים מה? עזבו אותי ואת העלבון הקטן שלי ואת הלילה האבוד שלי. עזבו את השעות האבודות של מיליוני ישראלים שהלכו שולל ובלעו את הספין. עזבו רגע בצד גם את העלבון הקולקטיבי ואת תחושת המיאוס המובנת.

נניח שכל מה שהם אומרים נכון ושכל מה שהם מבטיחים, השקרנים, יתקיים; שבתוך כמה חודשים תשונה שיטת הממשל, תוסדר סוגיית השירות בצבא, יעבור תקציב חברתי, תהליך השלום יתחיל לנוע, איראן תוכנע והכנרת תתמלא - האם השקר של השבוע מצדיק את זה?

אם הולכים על משהו גדול, אבל גדול באמת, האם השקר הזה יכול להיות מוצדק? אחרי הכול, זו מדינתנו לדורי דורות, האין היא עומדת מעל כמה שקרים המפוזרים בשולי הדרך אל הנצח?

מה חשוב יותר, עתיד המדינה או שקר אחד, עוד שקר אחד? כלכלה יציבה או אמינותו של גנרל זגזגן אחד בדימוס? יציבותה של הממשלה אל מול האתגרים האדירים העומדים לפתחנו או תחושת הקבס של כמה יפי נפש? שינוי שיטת הממשל וגיוס חרדים לצבא או איזה טריק קטן? התשובה ברורה. התמונה הגדולה עדיפה על הפרטים הקטנים. מה, לא?

ובכן, לא. או לפחות לא רק. כי יציבות שלטונית איננה ערך אם היא מבוססת על שקר. שינוי שיטת הממשל לא שווה כלום אם הממשל - גם זה שיחליף את מה שיש (ומה שיש לא כל-כך גרוע) - הולך להיות מורכב מאנשים שאי אפשר להאמין למילה אחת שלהם.

כלכלה בריאה לא יכולה להתקיים במקום שבו מילה איננה מילה, עובדה. אנשים חסרי חוט שדרה לא יעמדו באתגרים האדירים וחיילים לא ימסרו את נפשם בפקודת אנשים שמתנהגים כאילו הכול משחק אחד גדול.

לא יכולה להיות ממשלת אחדות עם אנשים שאחד בפיהם ואחד בלבבם. הם אומרים שהכול לטובת המדינה, אבל מהי טובת המדינה? האם לא יהיה זה לטובת המדינה שמנהיגיה יהיו פחות ציניקנים מאוסים? האם לא יהיה זה לטובת המדינה אם אזרח שהולך להצביע לקלפי יוכל להניח שקולו לא הולך להפוך למטבע עובר לסוחר? הצבעת לבני בשביל לחסום את נתניהו, עובר קצת זמן והקול שלך יושב תחת מופז בממשלת הליכוד. זה נראה לך סביר? זה נראה למישהו סביר? ובשם מה?

ובאשר לפרטים הקטנים - אלה לא פרטים קטנים, לעזאזל. מדינה שמנהיגיה שקרנים זה לא איזה פרט קטן. זה חתיכת פרט.

ג.

את המוטיבציה של נתניהו עוד אפשר להבין - הוא רצה ללמד לקח את המתנחלים בליכוד, הוא רצה להראות לכולם - ברק, ליברמן וישי, כמו גם לאזרחי המדינה - מי המלך. הוא רצה לבסס את שלטונו כמה שיותר רחב וכמה שיותר מהר. זה עדיין לא מצדיק את השקר, אבל לפחות יש פה משהו, אפשר להבין את המנגנון.

גם יש לו אידיאולוגיה, לנתניהו. ובכל זאת, בסוף תנצח האמת הישנה: אתה יכול לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן. זיכרון השבוע הזה עוד יתפח ויפרח ויחזור אליך כבומרנג.

אבל מופז זה בהחלט משהו אחר לגמרי ואין לבן אדם ברירה אלא לעמוד משתאה. בן אדם, אתה לא רואה מה שאתה עושה? איש לעולם לא יבחר בך יותר לכלום.

מזלך שאתה גר בבית פרטי, כי גם לוועד הבית אף אחד לא היה לוקח אותך. מה יש לו לבן אדם בחייו, מלבד מילתו וכבודו, ובאיזו קלות הוא מוכן להשליך את שניהם פעם אחר פעם. דברים שלא נבין לעולם. רוב האנשים שאני מכיר לא מוציאים את קצה אפם מהבית אחרי שנתפסו משקרים לבן אדם אחד. הם לא מכנסים מסיבת עיתונאים אחרי שנתפסו משקרים לעם שלם.

ועכשיו הוא הולך לשבת יחד עם האנשים שאותם כינה שקרנים ומסוכנים ומושחתים, ואנשים שקראו לו בכינויים חמורים לא פחות הולכים לשבת לידו. וכן, ברור שאני מאמין שהאנשים האלה שלא רואים דבר מלבד עצמם ידעו לשים את כל המחלוקות האישיות בצד ולשלב ידיים לטובת העתיד המשותף של כולנו. אני מאמין לזה בערך כמו שאתם מאמינים לזה.

נותר רק לחכות לבחירות הבאות, לראות את הציבור מעניש את האיש הזה ואת מפלגתו, חבורת אומרי הן ומלחכי פנכה. מה ייזכר מאוסף האנשים האלה, ששמם נשכח ממך תוך כדי שאתה מבטא אותו?

ד.

ומתוך כל זה נובט לו איזה זעם. אני לא יודע איזה תפקיד מילאה המחאה החברתית בכל סיפור הבחירות, אבל אני יודע דבר אחד, מה שרק לפני כמה ימים נדמה היה כרדום וכמובס, מקבל פתאום כוח חדש.

האמת קמה אל מול השקר, רוח פתאומית נושבת על גחלים שכמעט התקררו. אני מרגיש את הרוח הזו נושבת בגבי. האם גם אתם מרגישים אותה? האם ברפיסותו ציווה לנו מופז זקיפות קומה מחודשת? הלוואי.

הרהור

ומתוך כל זה נובט לו איזה זעם, רוח פתאומית נושבת על גחלים שכמעט התקררו. גם אתם מרגישים אותה?